נימוקי יוסף על בבא בתרא נג.

ופסק תלמודא הלכתא כרב יוסף לגבי רבה בשדה קנין ומחצה שדה הוא בפ"ק [דף יב:] גבי ההוא גברא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא. כלומר אצל קרקע אביו ואותו קרקע של אביו היה חצי כור עדית וכשבא לחלוק עם אחיו בית כור זבורית וחצי בית כור זה היה מניח לו הבית כור בעבור חצי כור זה שהיה במצר שלו ואמר רבה כגון זה ודאי כופין אותו על מדת סדום דזה נהנה וזה אינו חסר דהא שוה זה כזה ורב יוסף פליג ואמר דחסרון יש בדבר כיון דאינם ממש שוין מענין אחד דזמנין שיהיה השנה שחונה או גשומה וילקו כל זיבורית שבעולם וזו שהיא עדית לא תלקה כלל. קנין הא דהכא. מחצה דאמרי' פרק מי שמת (דף קמג.) ההוא דא"ל לדביתהו נכסי ליך ולבניך אמר רב יוסף קנה פלגא דכתיב והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:

ויש מרבוותא דפסקי דדוקא בהאי מסכת הוא דפסקינן כרבה לגבי רב יוסף בר מהני תלת דנינהו בהאי מס' אבל בשאר מסכתין קי"ל כרב יוסף בהרבה מקומות ואיכא דמפרשי דבכ"מ הלכה כרבה בר מאותן מקומות שמוכיח להדיא כוותיה דרב יוסף כמו בשומר אבדה דקי"ל כרב יוסף דאמר שומר שכר הוי כדאמרינן בנדרים [דף לג:] הא איכא משום פרוטה דרב יוסף משמע דהלכתא היא:

הא תנן האיש לאמו ולאשתו נוחלין ולא מנחילין א"כ תו למה לי הא דאשה לבנה ולבעלה מנחילין ולא נוחלין ותירץ הא קמשמע לן דאשה לבנה דומיא לדין אשה לבעלה מה אשה שמתה ואחר כך בא לה ירושה בעודה בקבר אינה מורישה אותה לבעלה כדפי' לעיל שאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק אף אשה לבנה אם מת בנה ואחר כך מתה היא אינו יורש את אמה כיון שהיא בקבר כדי שיירשו אותה ירושת אחיו מן האב אלא קרובי האם הם יורשים אותה אי נמי מה אשה לבעלה אם מת הוא קודם שמתה היא אע"ג שלא נשאת לאחר בינתים ואח"כ מתה אין בעלה בקבר יורשה כדי להנחיל אותה ירושה לקרוביו דמיד שמת הותרה ממנו לגמרי אף הבן וכו':

כתיב וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו' ועבדינן היקשא ממטה האב למטה האם כדאמרינן לעיל מה מטה האב אב יורש לבנו אף מטה האם אשה יורשת לבנה ותירץ בעלמא דריש מטות כדמשמע מדתניא במתני' האיש את אמו ולא הבת את אמה ומיהו שאני הכא דכתיב קרא יורשת נחלה דלא איצטריך ליה למכתב יורשת אלא נוחלת ומדאיצטריך למימר יורשת נחלה ודאי הא קמ"ל היא יורשת שני מטות אבל אינה מורשת לשני מטות אלא לאחד מהם דהיינו אב דמסתבר טפי דליכא למימר דאינה מורשת לאחד מהן דמאן ירית לה [לעיל דף קי:]בר קשא דמתא לירות:

מתני' יעקב שמת ראובן בנו הוא קודם לדינה בתו וכל יוצאי ירכו של ראובן קודמין לעולם כראובן ואם אין לו זרע כלל אפילו מבת דינה קודמת לאחי יעקב וכל יוצאי יריכה כמותה ואם מתו ראובן ודינה בלא זרע כלל אז זוכין בירושת יעקב אחיו של יעקב או זרע זרען קודם האחיות ואם אין לו אחין האחיות או זרען זוכות ואם אין להם זרע אחי אביו של יעקב [יורשים] בזה הדרך והזכרים קודמים לנקבות לעולם אם יצחק קיים יצחק קודם לאחי יעקב כדתנן האב קודם וכו' ומפרשינן בגמ' דהאב קודם לכל יוצאי יריכו של עצמו אבל לא ליוצאי ירכו של בנו:

גמ' אין לי. שיהיה קודם לבת:

אלא הבן בן בנו או בת בנו מניין. שיהיו קודמין לדינה שהיא אחות המת ת"ל אין לו כתיב ביו"ד והוה מצי למכתב אן חסר דמשמע נמי לא כמו מאן יבמי אלא ודאי לדרשה אתא למימר עיין עליו באותו בן אם יש לו שום יוצאי ירכו קודם שתעבור הנחלה לבת:

בן. משמע מכל מקום ואפילו ממזר וזרע משמע דוקא כשר ר"י ז"ל וכן דרשינן ואם אין [לו] בת ונתתם את נחלתו לאחיו עיין עליה אם יש לה בת או בת הבת עד עשרה דורות ואם אין לה זרע כלל ונתתם את נחלתו לאחיו וכן בזה הדרך לאחיו ואחר כך לאחיותיו וכי היכי דאמרינן עיין עליו למטה הוא הדין נמי למעלה לאחי אביו ואחריהם לכל יוצאי ירכו ואחריהם לאחות אביו ולזרעה הא כיצד נחלה ממשמשת והולכת למעלה עד ראובן לאבי אבי אביו ולזרעו בזה הדרך:

גמירי דלא כלה שבטא. הלכך עד ראובן אפשר שמתו בלא זרע חי אבל למעלה מראש השבט אי אפשר כדאיתא במלאכי (מלאכי ג׳:ו׳) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם:

גרסי' בגמ' [דף קטז.] דרש רבי פנחס כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר (משלי ט״ז:י״ד) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה זו הביא בגמרא אגב גררא כתבתיה דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו:

[דף קטו:] כל האומר תירש בת עם בת הבן אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו שאינו אלא מעשה צדוקין. כל ב"ד שאומר כן דרך תקנה וגדר אפילו נשיא שבישראל שהיה לו כח להפקיר ממון אין שומעין לו מפני שהוא עושה מעשה צדוקין וחושבין שאנו עושין כן מדין תורה וכי אנו מודין לדבריהם והוא הפירוש הנכון דאין לפרש כל דיין שפוסק כן דפשיטא דטועה בדבר משנה הוא וגם אין לפרש כל ש"מ שמצוה כן דאפילו רבי יוחנן בן ברוקא לא אמר [דף קל.] אלא על מי שראוי ליורשו. נראה מכאן שאם לא מפני מעשה צדוקים אע"פ שמדין תורה אינו כן היו רשאין לתקן זה:

אברהם וישמעאל לא אמרינן דפשיטא דאברהם קודם לישמעאל בנכסי יצחק בנו וירושת עשו מכח יצחק קא אתיא והאב קודם לכל יוצאי יריכו תנן אלא הכי מיבעי אברהם ויעקב בנכסי עשו מאי מי נימא בני בנים הרי הם כבנים ואברהם קודם כדתנן במתני' האב קודם וכו' או דלמא כיון דיצחק קודם לירש עשו הוי כאילו ירשו ואתי יעקב מכחו שהבן קודם לאב ומסקינן דהכי נמי מסתברא דהאב קודם ליוצאי יריכו שלו דוקא ולא של בנו דהכי משמע מתני' כל הקודם בנחלה אילו היה קיים יוצאי יריכו קודמין: