נימוקי יוסף על בבא בתרא נב.
Nimukei Yosef on Bava Basra 52a (Nimukei Yosef on Bava Batra 52a) · נימוקי יוסף על בבא בתרא · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. מדשני קרא בדבוריה ולא אמר ונתתם את נחלתו כדאמר בכל הפרשה גבי האחים שמע מינה דאתא לאשמועינן שיש אחד הראוי לירש תיכף אחר הבן ומאן ניהו אב דאילו אחין הא כתיבי וטעמא דבת קודמת לאב משום דבן ובת כי הדדי נינהו לענין פטור יבום ה"ה לענין נחלה והא דאמרינן דבת פוטרת כבן מענין יבום אי בעית אימא מהכא מדאיצטריך לאשמועינן דשוין הם לענין נחלה ומי שקם ליבום קם לנחלה. ואי בעית אימא מדכתיב ביבום ולא ימחה שמו פרט למי שיש לו בת דאין שמו מחוי:
ואע"ג דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם ולא בעי למימר ולא בנותיכם דהתם ברכה שאני ובודאי לבנים ובנות קא מברך אבל הכא אי בעי ליה למימר בנות ה"ל לפרושי:
מדתנן האיש לאמו משמע שגם בנחלת האם הבן קודם וילפינן דהבת יורשת האם בקל וחומר מבן ומדאמר רחמנא מטות בני ישראל שהאחד מן האב והאחד מן האם והשוום לתרוייהו ש"מ דכי היכי דמצד האב הבן קודם ה"ה בנחלת האם מטעם היקש כדאמרינן ומיהו לענין פי שנים אינו נוטל אלא בנכסי האב דדרשינן לו משפט הבכורה לאיש שהוא האב:
שארו זו אשתו. אף על גב דקראי לאו הכי כתיבי דאדרבה משמע דהיא יורשת אותו דהכי אמר קרא ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו אפ"ה כיון דכתיב וירש אותה דמשמע הכי. הכי דרשינן ליה גורעין ומוסיפין ודורשין גורעין וא"ו דנחלתו ולמ"ד דלשארו ומוסיפין זו על זו ודורשין הכי ונתתם את נחלת שארו לו:
ולא תסוב נחלה. גבי בת יורשת שני מטות מטה אביה ומטה אמה קאמר קרא למטה אביה תהיה לאשה ולא תסוב נחלה ממטה שלה למטה של בעלה אם היה ממטה אחר הלכך לא תנשא אלא לאחד ממטה אביה אלמא בעל יורש את אשתו ומש"ה איכא הסבת נחלה דלא מצית אמרת דבעל לא ירית ולהסבת דבן הוא דקפיד קרא דאם הבעל ממטה אחר נמצא הבן מתיחס למטה אביו ירית לאימיה והא איכא הסבת נחלה הא ליתא דמדנקט קרא לשון אחר ודאי מבעל הוא דקאמר דבן לאו אחר הוא:
גרסי' בגמ' [דף קיג.] א"ר אבהו א"ר יוחנן א"ר ינאי אמר רב ומטו בה משמיה דר' יהושע בן קרחה מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו מנין היה לו לפנחס שלא היה לאלעזר אלא מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה פנחס [ופריך ואימא] פנחס הוא דנסיב אתתא ומתה וירשה או דנפלה ליה בשדה חרמים ת"ש אמר קרא ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו בנחלה הראויה לו וירשה בנו:
בראוי. מה שהי' ראוי לירש מצד אשתו כגון שמת חמיו אחרי מיתת אשתו ובזה אינו נוטל אלא בנו נוטלו ולא דמי למוחזק בירושה שנפל בחיי אשתו מחמיו שהוא מוחזק בה והוא קודם לכל אדם וילפינן לה מדקאמר בגבעת פנחס בנו וכי לא ידעינן דפנחס בנו דאלעזר הוא ואמאי איצטריך למימר בגו אלא כלומר שהיתה ראויה לו וירשה בנו במקומו והיינו בראוי דבלאו הכי הוא קודם לבנו:
שדה חרמים. הוא לכהנים ונקט הכי משום דאינה חוזרת ביובל לבעלים ונמצא שהיה הצדיק אלעזר קבור בשלו דאם היה שדה אחר החוזרת לבעלים לא היה כבוד לאותו צדיק שיהיה נקבר בקבר שאינו שלו: