נימוקי יוסף על בבא בתרא ד:

חוק בארעא. חפור למטה:

או שוף. כפוף קומתך:

איסורייתא. חבילי עצים על כתפו ויחזור סביב הבית ולא יעכבנו הקורות:

אחורי כוי. אחורי חלונותיו בלא הרחקת ד' חמות והיה מאפיל עליו:

אפילו בי תיבנא. כלומר לאו דוקא בבית שהוא דר הוא דמצי למימר לא מצי למטרח אלא אפילו לטלטל משם תבן או עצים מצי למימר הכי והיאך עובדא בתרא מסתברא דלהכי אתא דאל"כ מאי חדושא וכמו דבעי תלמודא ועודמדאמר סכרנא לך ועבידנא לך נראה שלא היה בית דירה ולא היה סבור שיקפיד על הגבהת החלונות כיון שתהא שם אורה:

[הנהו בי תרי [אחי] פלגי בהדי הדדי לחד מטייה איספלידא]. פי' איספלידא טרקלין יפה כמו אכסדרה שאורה רב והיתה משמשת האיספלידא מאור התרביצא שהוא גן:

יש לו לבעל הפרדס וכו'. כלומר לצורך עבודת הכרם שהיו חורשים אותה בשוורים אע"פ שלא נזכר בשעת החלוקה הכא נמי נימא שלא יהא רשאי לבנות זה כנגד חלונות האיספלידא כיון שצורך האיספלידא הן:

התם עלו אהדדי. בעל הכרם נתן עילוי דמים בעבור זה:

אטו בשופטני. כלומר שוטה היה זה שנטל גנה חלקה כנגד איספלידא בנויה בלא עילוי דמים:

דעלו להדדי באשיתא. כלומר שאמרו כן בפירוש ששמו כמה בנוי שוה יותר מן הפנוי מפני דמיהן של אשיאתא והורדי אבל (לא) עלו סתם [הכל] בכלל ואפילו אוירא והיינו טעמא דכרם משום שעלו סתם דאי במפרש מאי קמ"ל מתניתין פשיטא:

והשתא אינדרונא. כתב הרמב"ן ז"ל דהא דמסקינן שאם רצה לבנות כנגד החלונות בונה היינו (כשמאפיל) עליו לגמרי ויוכל עדיין להשתמש לאורה כדרך הבתים ואינדרונות אבל אם היה מאפיל עליו לגמרי עד שאין אדם יכול להשתמש לאורה יכול למחות בידו [וכן מוכיח בתוס'] הא דאמרי' הכא שמא בעלמא ואינו חייב לקיומא ליה איספלידא כתב הרנב"ר ז"ל בב"מ פרק המקבל [דף קד.] דהיינו דוקא כדאמר ליה ההוא דמטיא ליה תרביצא לאחוה אנא אטול תרביצא ואנת איספלידא אבל איפכא לא אמרינן שמא בעלמא אלא קפידא כאלו אמר ליה חוכר למחכיר ושם כתבתיו בס"ד:

לא חלונות וכו'. פרש"י ז"ל לערער על סתימת האורה כלומר שאינו יכול למחות לו מלבנות בשלו וכן נראה שאינו יכול זה לכופו לסתום חלונותיו אע"פ שיש לו היזק ראיה שלא חלקו ע"מ לסלק כלום אלא שלא יהיה לאחד מהם שעבוד על חברו דאחין שחלקו הרי הן כלקוחות וכן פרש"י ז"ל:

ולא סולמות. שאין לו לקבוע סולם:

ולא אמת המים. פרש"י ז"ל להביאה דרך שדהו משמע שאם היו שם כבר לא יסלקם וכן הדין בב' שקנו קרקע בשותפות וחלקו [וכן אם שניהם במתנה] אבל אם נתן לזה קודם שיתן לחברו השאר קיימא לן דנותן בעין יפה נותן ולראשון נתן שישתמש בו בענין שהיה הנותן משתמש בו בחלונות ובאמת המים ובסולמות ומיהו כי אמרינן אין להם חלונות זה על זה פרש"י ז"ל דדוקא בשלא החזיק בחלונות שלש שנים אחר החלוקה אבל אם החזיק מעכב עליו שלא לבנות כנגדו וטעמא דמילתא משום שמחל דאם לא כן היה לו למחות ולומר איני מוחל לך על תלונותיך שתחזיק עלי בהם ולפי' זה שכתבנו הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל אע"פ שלא כתב כן הרמב"ם ז"ל שהוא ז"ל כתב שיכול להסיר אמת המים העוברת שם מכבר וכן סותם החלון המשקוף על חלקו :

נהרדעי לטעמייהו רב חמא מנהרדעא ואזיל לטעמיה דשמואל דהוה מנהרדעא כדאמרינן בעלמא (ברכות דף נח:) אמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא:

ורב אמר יש להן וקי"ל כשמואל בדיני:

[ההוא שטרא דנפיק עליה תברא]. פי' דנפקא עליה תברא שהוציא הבע"ח שובר שכבר פרע דהא קי"ל (ב"ב דף קעא:) כותבים שובר:

מייתי ראיה. שמזויף הוא:

אימא זיופי זייף. כתב הרשב"א ז"ל שאע"פ שמקויים בחותמיו ואפילו מפי העדים אכתי חיישינן דכיון דזייף וכההיא דאמרינן פרק גט פשוט (דף קסז.) א"ל אין חתימת ידי היא מיהו מעולם לא חתמי מקמיה דרבה בר רב הונא ואפילו אמרו עדים אנו חתמנוהו ונקב יש בצד אות פלונית אין מקבלין מהם לפי שאין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין ומיהו דוקא כשיש עדים שתבעו האב בב"ד וזה לא הוציא שוברו דבכי הא איכא למימר הוה ליה לאפוקי הא לאו הכי אין חוששין לו :

מתני' [כופין אותו לבנות בית שער ודלת]. [פי'] בני החצר כופין לאחד מהם שלא ירצה לפרוע שיפרע חלקו בבית שער שהוא בנין שעושין לפני הפתח שלא יראו העוברים את בני החצר. ודלת לסגור החצר בלילה וכן כופין לעשות לעיר חומה דלתים ובריח שלא ישללום אם יבואו גייסות ומיהו דוקא בני החצר כופין לאחד מהם המסרב אבל במבוי לא והכי איתא בתוספתא מי שיש לו פתח במבוי אין בני מבוי כופין אותו לעשות דלת במבוי מפני שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על כתפי עד פתחי ומשמע דאין הכי נמי שאם באו הם לעשות דלת שיכול לעכב על ידם מפני טעם זה כן כתב הרנב"ר ז"ל וכתב הוא ז"ל דלא קיימא לן כרשב"ג בתרווייהו אלא כרבנן ואע"פ שאמרו (גיטין דף לח.) כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו לא קי"ל כי ההוא כללא דאמוראי (כתובות דף עז.) נינהו ואליבא דרבי יוחנן כדאיתמר בכמה דוכתי ואיכא טובא דלית הלכתא כוותיה: