נימוקי יוסף על בבא בתרא ד.

ואי מטללתא דמצוה היא. דהיינו סוכה עד שבעה יומין לא הוי חזקה. שהרי ידוע לו דמשום מצוה הוא דקא עביד ולא משום חזקה ולאו דוקא שבעה דהוא הדין שמיני חג עצרת שהרי אינו יכול לסתור אותה אלא לישנא דקרא נקט ז' ימים אבל לאחר החג אי לא סתרי לה הויא חזקה מכאן ואילך דאמאי מקיימא טפי מאינשי אחריני אי לאו מטעם חזקה דאע"ג דבלאו מצוה לא הויא חזקה אלא בל' יום שאני התם דמעיקרא אדעתא דצל של דבר רשות סבל לו ואורחא דמילתא למחלו ולסבלו עד תלתין אבל הכא כיון שנגמרה המצוה נראה דהוי מטעמא דאמרן:

ואי חברה לה בטינא אפילו לאלתר הויא חזקה. כיון שלא מיחה בו דהא א"א שלא הרגיש:

אמר אביי שני [בתים בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה]. פירוש הא דהכא בגגין מקורין שהן כעין בית או בגגים שלפני הבתים שהם עשויין לתשמיש משום הכי קאמר יש בהם משום הזיק ראיה [ולא פליגא אדרב נחמן דבסמוך דבגגין ליכא היזק ראיה] וקא משמע לן אביי דהיזק ראיה אין לו שיעור שהרי בתים אלו בשני צדי רשות הרבים הם שיש לו שש עשרה אמה ואפ"ה קאמר שזה עושה מעקה לחצי גגו לצפון וזה לחצי גגו לדרום ומעדיף מעט יותר כדי שלא יראו זה לזה להדיא הלכך מאן דבעי למפתח חלונותיו לרה"ר ואית בהו היזק ראיה לחצר חבירו אע"ג דמפסקא רה"ר יכול לעכב עליו ולא מצי אמר אנא לרה"ר פתחנא ואע"ג דעדיין רואים זא"ז היאך מהאי גיסא והיאך מהאי גיסא היינו משום דלא אפשר למעבד בגוונא אחריתי דהיכי נעביד לכוף אותו בשתי מחיצות אין סברא כיון דבאחד סגי לומר לחד ליעביד כולה מצי אמר מיתרע אשיתא (אבל בכי האי גוונא כופין זה את זה) ולא מצי חד למימר לחבריה אנא עביד לך בחלקך כולה ואני אתן לך חצי הוצאה כמו שמגיע לחלקי דמצי אידך למימר ליה לא בעינא [לבנות כותל שאינו שלי ומשום הכי כל כה"ג אין כופין זא"ז לסלק ראייתו אלא כל אחד כופה את חבירו לעשות מעקה לחצי גגו ומעדיף ותו לא כדי שלא יראה את חבירו להדיא] (להכביד כותלי) וכדאמרן:

אמר (רבא) [ר"נ אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה]. הכא איירי בגג שאינו מקורה ואינו עשוי להשתמש ולפי זה אין בעל החצר צריך לעשות מחיצה שאין מזיק בראייתו לבעל הגג אבל בעל הגג מזיק לבעל החצר שרוב תשמישו שם בחצר ולפיכך עושה לו מעקה גבוה ד' אמות אבל בין גג לגג אין צריך ד' אמות כיון שאין בהם היזק ראיה וכדאמרן אבל זקוקים הן בעלי הגגין לעשות מחיצה י' טפחים בין הגגים כדי שאם יעבור שום אחד מהם לגג חבירו יהא נתפס כגנב ולא מצי משתמט ולומר אימצוריה כמו אימזורי כדכתיב (מ"ב ד) ויזורר הנער דהיינו פישוט עצמות והשתא לא מצי טעין הכי ולומר בעוד שהייתי פושט עצמי נפל כלי זה מידי דכיון דגבוה כ"כ עשרה טפחים אי אפשר אלא אם כן עבד הוא מרצון ויהיה נתפס כגנב:

[איתמר שתי חצרות זו למעלה מזו]. פי' שתי חצרות הסמוכות זו לזו וגבוה האח' מחברתה ואפילו ד' אמות או יותר כיון דכי קאי הוי חזי ליה האי שלמטה חייב לתת חלקו בבנין עד שיסתלק ראייתו שלא יוכל לראות לעליון כלל וקי"ל כרב חסדא דתניא כוותיה מ"מ מקצע התחתון מחצר של עליון כדי שיבנה חצי הכותל בחלקו של עליון וכיון שהיה בין שניהם ומסייע לתחתון בחצי הכותל הנבנה כנגד חצרו של תחתון דאע"פ שהעליון אינו יכול להשתמש למטה כיון שהוא יסוד לבנין שהוא חייב לעשות כדי שלא יראה חצר של מטה דין שיסייע בו שאם אין יסוד אין בנין ובין שניהם יבנום עד שיסתלק ראיית תחתון לגמרי מן העליון ואז יבנה העליון משלו ויעלה עד שיסתלק ראייתו מן התחתון שלא יזיקנו בראייתו כי התחתון כבר סלק ראייתו מן העליון וא"צ לו כותל עוד ולמה יפרע בה:

[הנהו בי תרי דהוי דיירי חד עילאי וחד תתאי איחביס]. פי' איחביס שנטבעו הכותלים וירדה דירת העליון באויר התחתון ואפילו הכי לא מצי כייף תחתון לעליון שיבנה משום דבית לעלייה שעבודי משעבד כל זמן שישאר שם שיעור דירה דהיינו י' טפחים אבל מטו כשורי למטה מי' רשותא דתתאי הוא ולא משתעבד ליה ויכפנו לבנות: