נימוקי יוסף על בבא בתרא ג:

פי'. אמרו במתני' דהיכא שלא עכב אחד מן השותפין על חברו לבנות למעלה מד"א ובנה חברו הרי הוא בחזקת שלא נתן כלום באותן אמות של מעלה עד שיביא ראיה שנתן כיון שאינו מוטל עליו לבנותו אלא בד"א שבנה כבר משום היזק ראיה ומיהו פי' לעיל שחלקו של אותן ד"א קונין לו כדין חצרו ואם אמר לחברו אני חפץ בשיתוף הכותל שהגבהת הרי זכה מיד חצי הכותל ואילו אמר לאחר מכן שנתן לו חלקו הרי הוא בחזקת שנתן לפי שמשפט זה גלוי לכל דכיון שהודה שהוא רוצה בבנין נתחייב לשלם וכן תנן הכא במתני' שאם סמך לו כותל כנגד אותו כותל שהעלה חבירו גלי דעתו שרוצה להשתמש ממנו לתת עליו תקרה הלכך בדין הוא שיתחייב לשלם מיד ואף על פי שלא נתן עליו את התקרה ועוד שאם נתן עליו את התקרה נראה שהוא נאמן לומר שנתן חלקו וכמו שנראה מדברי הרב רבי יונה זצ"ל הלכך בדין הוא שמגלגלים עליו את הכל אף על פי שלא נתן עליו עדיין את התקרה ומש"ה נמי הוה ס"ד דרב הונא למימר דלאו דוקא קודם שיתן את התקרה אלא אפילו קודם שיגמור לבנות הכותל האחר כיון שנראה מדעתו שיגמרנו חייב אלא דר"נ פליג ואמר שאין לנו גילוי דעת בו אלא באפריזי ובקביעי דכשורי:

אפריזא. נסר ארוך שנותנין באמצע הכותל כדי שיקשור הבנין היטב אי נמי פירשו בו שמשימין אותו נסר לסמוך עליו ראשי הקורות כדי שלא ירקבו מלחלוחית הכותל ודומיא לזה הוא קיבועי דכשורי שעושין מקום בכותל לראש הקורה וקובעים סביבו עצים כדי שלא ירקבו הקורות סוף דבר הרבה פירושים נאמרו בו וכללא דמילתא דכל היכא שצורת הבנין מוכחא שדעתו להוסיף בכה"ג מודה ר"נ דסמך לפלגא סמך לכול' אלא אם כן טען ואמר שלא היה בדעתו להוסיף אלא טור א' או שנים דנאמן ואין מגלגלין עליו את הכל אלא ישלם חלקו כפי מה שיבנה בזה הא לאו הכי למאי דסמך סמך למאי דלא סמך לא סמך וקי"ל כר"נ:

בי קורי. אם עשה ראובן השותף בכותל זה שהעלה למעלה מד"א מקום קורות לצד שמעון שותפו אע"ג דהניח בחורין הימלטא שהוא חפוי עץ שלא ירקבו ראשי קורות וכדאמרן אעפ"כ לא הוי חזקה לשמעון שיאמר כבר פרעתי חלקי בכותל שלולי זה לא התקנת לי מקום שאוכל [להניח שם] קורות משום דמצי א"ל לשותפו אני חשבתי שמא היום או מחר תמלך לסמוך ותפייסני בממון וכדי שלא אצטרך לנקוב כותלי (הכותל) ולקלקלו קדמתי להניח לך מקום:

[אמר ר"נ אחזיק להורדי וכו']. פי' דכיון דמייתי לה להא עלה דמתני' משמע דהאיך חזקה היא לומר שפרע חלקו בהאי כותל ולא אמרי' דוקא דלהורדי שהן קורות דקות הוא דפייסו אלא אמרינן כיון שמקום הכותל הוא בחזקת שניהם כיון שסמך עליו הרי הוא בחזקת שנתן ול"ש הורדי ול"ש כשורי שהם קורות כבדות מצי למסמך:

לכשורי. מועטות:

אחזיק להורדי. מרובות ואע"פ שמכבידין על הכותל לרבויין כיון שיש לו חלק בגוף הכותל כדאמרן:

אחזיק לנטפי. הא מיירי במי שיש לו חזקה שלש שנים ובטענות מכירה או מחילה שהחזיק על חצר חבירו שיטפטף גגו מי גשמים לתוכו על פני כל אורך גגו בלא מרזב:

אחזיק לשופכי. אם רצה עושה מרזב ויקלח כל מי גשמים במקום אחד או איפכא דאין בזה שום היזק טפי מזה אבל לצריפא דאורבני שיעשה גגו צריף בשיפוע רב ושיכסנו באורבני שהם ענפי ערבה לא לפי שמתרבה ההפסד שהטיפין סמוכין מאד ואין בעל החצר יכול להשתמש בחצרו אפילו לאחר שיעבור הגשם מרוב הטיפין היורדין ורב יוסף עבד עובדא דאפילו לצריפא דאורבני יש לו חזקה שאין בזה תוספת היזק כלל אבל משמע דאי מתוסף היזקא כגון שבא להגביה השופכין שיהיו עכשיו יורדין ממקום גבוה ומזקי ליה וכן כל כיוצא בזה שיראה לב"ד שהוא מוסיף בהיזק אין שומעין לו וכן מי שהחזיק על ביב חברו לשפוך שם מי כביסה אחת ממחין בידו שלא ישפוך בה חמש כביסות או אם החזיק למי גשמים לבד ממחין בידו שלא ישפוך בה מי כביסה והא דתניא בתוספתא [דב"מ פרק י"א] העשוי לכביסה אין ממחין בידו לגשמים לגשמים אין ממחין בידו לכביסה ההיא לענין דיוטאות המקלחות מים לביב תניא דכיון שנשתעבד הביב לקלוח הדיוטאות אין ממחין בידו לגשמים ולא לכביסה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והסכים לדעתם הרנב"ר ויש דמפרשין דהא דהורדי וכשורי הוא דומיא דנטפי ושופכי שהוא מטעם חזקה ג' שנים ובטענת מכירה או מתנה וא"ת א"כ היכי אמרינן דאחזיק להורדי אחזיק לכשורי הא אמרינן פרק הבית והעלייה (דף קיז:) עליון הבא לשנות בשקמים שומעין לו בארזים אין שומעין לו תירץ הראב"ד ז"ל דהתם איירי במקום שמקפידין והכא במקום שאין מקפידין תדע שהענין תלוי במנהג דתניא בתוספתא [דב"מ ריש פרק י"א] בית לאחד ועלייה לאחד ורצה בעל העלייה לבנות דיוטא על גבה מקום שנהגו לעשות שתים ושלש עושה וכו' ואחרים תירצו דה"ק דאם הוחזק לעשרה הורדי הוי חזקה לחמשה כשורי שהם במשקלם ולא מצי למימחי אידך לפי שהכובד יותר במקום אחד מבראשונה והסכימו האחרונים ז"ל שאין לו חזקה אלא בתשמיש כותל זה בעוד שהוא קיים אבל אם נפל אבד חזקתו שאין לו חלק בגוף הכותל לא במקום ולא באבנים אף אם בא בטענת מכירה דלעולם נימא שלא מכר לו אלא לתשמיש הנעיצין בד"א בשלא החזיק בתקרה ומעזיבה כדרך המשתמשין בשלהם אבל אם החזיק בתקרה ומעזיבה ובא בטענת מכירה או מתנה כדאמרן יש לו חזקה אף בגוף הכותל דאל"כ במה יחזיק מי שיש לו דין בגוף הכותל אי בשטר הא אמרינן (ב"ב דף כט.) עד ג' שנין מיזדהר אינש בשטריה טפי לא מיזדהר אלא ודאי צ"ל בחזקה כדאמרן וכ"כ ה"ר יונה זצק"ל:

אמר המחבר פירוש מעזיבה מן (נחמיה ג) ויעזבו את ירושלים והם לוחות המשימין על הקורות או קנים וצרורות כפי מנהג המקום ושמו מליטה בלשון ארמי מן [וטמנתם] במלט ע"כ:

פי' בירה דירה גדולה. שיש בה הרבה חדרים קטנים והשוכר אחת מהן יכול להשתמש בכותל שכנגד פתח הבית בד' אמות בין בזיזין היוצאים מן הכותל בין בחלונות או חורים שיהיו שם:

ואם. שכר עלייה יכול להשתמש ברוחב עובי הכותל במקום שנהגו הבעלים להשתמש ואין מקפידין בו גם השוכר נמי ישתמש בו בד' אמות ולאו דוקא בכותל בירה שהוא לפני פתחי החדרים אלא אף בכותל של גן עדנו יכול להשתמש ואפילו ברחבה של אחורי הבתים כיון שביתו פתוח נמי שם. האי כשורא דמטללתא. פליגי בפירושה רבוותא רבני צרפת ור"ת והרשב"א ז"ל סברי (דאין חזקה) דוקא בג' שנים ובא בטענת חזקה כדתנן פרק חזקת הבתים (דף מא.) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ובחזקת ג' שנים איירי ומשמע דכללא הוא לכל חזקות שבעולם ופירשו הך חזקה דהכא דקאי אמתני' ולמימר דכיון ששתק לו הלה לסמוך באותו כותל האי כשורא לצל הרי הוא בחזקת שנתן אבל בחזקה דעלמא לא איירינן הכא ובפ' לא יחפור [דף כג.] גבי והא אחזיקו להו וכן בחזקת הבתים [דף מז.] גבי אלו דברים שיש להם חזקה וכו' כתבו מן הגאונים שיש חזקה שאינה צריכה שלש שנים אלא כל שנגלה ההיזק ולא מיחה הוי חזקה וכענין זה שאין בו הפסד קרקע לאידך אלא נזק וכיון שנתגלה ההיזק ולא מיחה מחל דמחמת זה הויא הך חזקה דאלו מטעם מכירה אי אפשר דאם כן נימא ליה אחוי שטריך דאפי' כל שלש שנים מזדהר איניש בשטריה וכל שכן שלשים יום ולפיכך אמרינן דלבתר תלתין דרכם של בני אדם להקפיד וכיון שזה לא הקפיד מחל והסכימו עמהם הר' יוסף הלוי בן מגש והרמב"ן ז"ל [וכן רש"י ורשב"ם ומהר"ם ז"ל ומהרי"ח והמיימון] הלכך נראה בעיני שהדבר שקול ונראה לי לומר שזה החזיק בכשורא או בנזק כי האי החזיק וכי שתקינן ושבקינן ליה בחזקתיה לא עבדינן ולא מידי אבל אי הוה מפקינן ליה מחזקתיה הוינן כמוציא מחבירו ואיך עבדינן הכי והלא הדבר הזה עלינו בספק: