נימוקי יוסף על בבא בתרא מט:

ומסקינן הכא שטעות הוא לנהוג אלא במקום שנהגו וכן נמי טעות לעשות מעמדות ומושבות אלו אלא בבית הקברות א"כ נוכל ללמוד מכאן שבאותן מקומות שנהגו כשחוזרין מבית הקברות ונכנסים לעיר או בבהכ"נ ועומדין ממקום למקום ויושבין כאן מעט וכאן מעט שבע פעמים שטעות הוא:

ותו גרסינן בגמרא אחתיה דרמי בר פפא הוה נסיבא ליה לרב איויא שכיבא עבד לה ז' מעמדות ומושבות אמר רב יוסף טעה בתרתי טעה שאין עושין אלא בקרובים והוא עבד אפילו ברחוקים וטעה שאין עושין אלא ביום ראשון והוא עבד ביום שני אביי אמר בהא נמי טעה שאין עושין אלא בבית הקברות והוא עשה אפי' בעיר ורבא אמר אפילו בהא נמי טעה שאין עושין אלא במקום שנהגו והתם לא נהוג:

מתני' המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר וכן המקבל מקום מחברו עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש ופותח לתוכה ח' כוכין ג' מכאן וג' מכאן ושנים מכנגדן והכוכין [ארכן] ד' אמות ורומן ז' ורחבן שש ר"ש אומר עושה תוכה של מערה שש על ח' ופותח לתוכה י"ג כוכין ד' מכאן [וד' מכאן] וג' מכנגדן וב' אחד מימין הפתח ואחד משמאל עושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלוא המטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן רש"א ד' לד' רוחותיה רשב"ג אומר הכל לפי הסלע:

גמ' הני תרתי להיכא שדי להו אי לבראי הא קא משתרשי אמר ר"י בר חנינא דעביד להו כמין נגר מתקיף לה ר"פ קבורת חמורים היא זו אמר ר"י דעבד להו בקרן זוית והא קא נגעו כוכין אהדדי אמר ר"א במעמיק ופי' מתני' לא ראיתי לפרש משנה זו לפי שפירושה ארוך ואינו נוהג בינינו דינא ומכל מקום נלמוד שיעור הקבר מאורך ומרוחב ומעומק אע"פ שאין שום חשש בבנינו וגם שמענו שאין ראוי לקבור המת ולשום אותו בחפירה מעומד כדמקשה דקבורת חמורים היא זו כלומר כשמשליכין אותו לבור ונגר נמי כמין בור עמוק ארבע אמות ורחב שש על שש וגם שמענו שאין ראוי שיגעו הנקברים זה עם זה מדקא מתמה הא נגעו כוכין אהדדי ויש ענינים הרבה דומין לאלו שאין ידוע מקומן ואם תחפשם ותשמרם כמטמונים ייטב לך והארכת ימים:

סליקא לה פרק המוכר פירות האומר. ודאי אין משנתנו מיירי במוכר בית כור מסוים לעצמו דא"כ הא קי"ל [דף קד.] דבית כור סתם כאומר הן חסר הן יתיר הגיעו ואם כן נקעים אלו היו בפחת ויהיה הכל שלו והמקח קיים ולא איירי נמי באומר בית כור זה דא"כ הא סבר וקביל כמות שהוא ואפילו פיחת אלא ודאי מיירי במוכר בית כור אחד משדה גדולה שיש לו במקום פלוני והוא יכול להשלים ולהכי קתני אין נמדדין עמה וכיון שאין בטלים בהדי שדה דלא דמי לבית דהתם לא מכר שיעור ידוע אלא הבית וכל שהוא בטל לגבה בכלל נראה לי שצריך שיתן לו בשדה אחר זה הכור כדי שיהיה אחד שוה או יהיה בטל מקח. בית כור משמע כסתם בית כור שהוא שוה במקום אחד ולא כשנים וג' שדות הלכך אם היו שם בקעים עמוקים עשרה ורחבן ד' שהם רשות בפני עצמן לענין שבת וכן סלעים גבוהים כשיעור זה היה נראה כשנים וג' שדות ובזה קפדי אינשי כדאמרינן בגמרא אין נמדדין בכלל השיעור ונותן לו מדתו בקרקע אחר ולפיכך נראה מה שפירש הראב"ד ז"ל שנקעים וסלעים אלו יהיו למוכר ולא דמי ליציע פחות מארבע אמות [דף סא.] שבטל בהדי הבית דהתם הבית אינו נמכר במדה:

אבל אם אמר לו כבית כור משמע דלאו דוקא קרקע שוה ככור ממש הלכך היו שם בקעים וסלעים כשיעור זה או יותר ואפילו אין ראוים לזריעה נמדדין עמה דדוקא גבי הקדש דאמר בית זרע הוא דתלוי בזריעה ודוקא מה שאינו נמדד בכור הוא מה שנמדד בכבית כור אבל אי הוי יותר מארבעת קבין אפילו מובלעין ברובה של שדה אין הלוקח מקבל דהא בכור נמי בנקעים פחותים מעשרה לא מקבל להו וכדאיתא בגמ' [דף קג.] ועפר דנקט במתניתין לאו למימרא דאי לא אמר לו בית כור עפר שיקבל אפילו סלעים דזו אינה סברא דקרקע לצורך זריעה קנה אלא משום חדושא דסיפא נקט לאשמועינן דפחות מיכן נמדדין עמה אף על גב דאמר עפר:

גמ' הא דאמרינן במתניתין פחות מיכן נמדדין עמה כגון שלא יהיו יותר מארבעה קבין לכור אבל אם יותר לא מקבל לוקח ולא מחיל ליה והני מילי כגון שיש לו קרקע להשלים או שאמר לו מדה בחבל אבל בהני אחריני דאמרינן דאפילו פיחת רובע לסאה הגיעו מסתברא נמי דמקבל טרשים אלו דלא גריעי מפחת ובלבד שלא יהיו מפוזרים בכל הקרקע דאז ודאי גריעי דמקלקל לחרישת כל השדה:

וארבעה קבין אלו דמקבל דוקא כשהן מפוזרין ברוב השדה דאז הוא דבטיל אבל אם מכונסין לא מקבל להו דלא בטילי בשדה ומספקא לן בגמ' אי בעינן שיהיו ממש מפוזרין ברוב השדה שהם ט"ז סאה ששה עשר חלקים של טרשין אלו או לא חיישינן להכי לדקדק כל כך כיון שהם מפוזרים בכל השדה וא"כ נראה דמקבל להו לוקח אם הוא תובע בדין המוציא מחבירו והא דאמרינן במתניתין דפחות מיכן נמדדין מיהו אם היה הבקע או הסלע חוץ למצר אפילו היו מאד פחותין מעשרה אין נמדד עם השדה כיון דלאו בתוך השדה נינהו:

ולא זו בלבד אלא אפילו יהיה תוך השדה אם הוא סמוך למצר אינו נמדד עמה דלא מיקרי שדה גבשושית דארעא אלא באמצע הקרקע ומספקא לן בגמ' אם יש עפר מפסיק בין סלע העומד סמוך למצר והמצר אם נדון כאילו היה תוך השדה ממש או לא אם יש עפר תחת הסלע כיון שאפשר לעקור הסלע ולחרוש תחתיו אם נבלע בתוך השדה או לא או אם יש לו עפר מלמעלה כיון שאפשר לזרוע שם מעט אע"פ שאינו עומד בעומק המחרישה מאי ופסק בכל אלו ר"ח ז"ל והרמב"ם ז"ל דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולוקח הוא מוציא מחבירו הלכך נמדדין עמה:

מתני' כיון דאמר ליה מדה בחבל משמע בצמצום ואם פיחת כל שהוא ינכה דהא דאמר רבא [דף צ.] כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר לאו למימרא דוקא חוזר שיהיה בטל המקח בכל ענין דיש דברים שאי אפשר להשלים כגון מכר לו בית ונמצא חסר מן המדה הרבה וכן הענין בכלים ומטלטלים [אז ודאי המקח בטל] אבל מכר בית בן כ' ונמצאת כ"א או איפכא דלית בה אלא י"ט ליכא קפידא כ"כ לבטל מקח אלא חוזר האונאה וכ"ש בדבר שיכול להחזיר האונאה כגון פירות דודאי פירושה הכי הוא דאין סברא לבטל המקח בעבור זה וה"ה הכא כיון דבית כור שמיה ובית כור זבין ליה אין סברא לבטל המקח משום דבר מועט: