נימוקי יוסף על בבא בתרא מז:

תרי ופלגא נפיק. דסבירא להו כי היכי דנפיק טפי ממאי דעייל הכי נמי אפשר לומר דנפיק חמרא טפי ונשאר שם מן המים פלגא דכוס נמצא דכוס אחד של יין יצא ולא הוי אלא יותר מעל חד תרין מיא וכ"ש דחמרא מעליא הוא וכבר פסקו רבה ורב יוסף כרבנן דאין לברך ב"פ הגפן אלא א"כ רמא תלתא ואייתי ארבעה משום דהשתא הוי הרביע יין ממש ודאי משמע דפחות מכן אין ראוי לברך עליו בפה"ג וכדאמרי' בפ' המוציא (דף עו:) כמה שיעור ברכה רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית הלוג וזו היא המזיגה הגדולה אלא שעדיין יש לו טעם יין והיינו דאמרינן בנדרים (דף נה.) ובפרק (המוציא תפלין) [ובפרק כיצד מעברין דף נד.] דמי האי למזיגה דרבא בריה דרב יוסף בר חמא משמע דלאו מזיגה דרובא דאינשי היא ואין לומר דבפחות מרביעית הוי חמרא מדאמרינן הכא לרבנן ופלגא בשיתא פלגי מיא לאו חמרא הוא מדלא נקט רבא לענין בפה"ג אלא ברמא תלתא ואתא ד' משמע דבפחות מכן לאו כלום הוא ומשום אחרים דמחשבי ברמא תלתא ונפיק תלתא ופלגא הוא דנקטי. מהכא דאמרינן דברמא תלתא ואיתי תלתא לאו כלום הוא משמע דאי רמא מיא בתוך שמרי יין ולא נפיק אלא כמה דרמא ביה דהני שמרים פסולת גמור נינהו ואין להם דין יין כלל ואפילו יש בהם טעם יין קיוהא בעלמא הוא הלכך אם נגע בהם עובד כוכבים לית בהם איסור וכן לגבי טבל אין בפסולת איסור משום טבל דאפילו בפירות של תרומה שנינו [פרק יא דתרומות מ"ה] המורסן מותר וכו' בתוספות כתבו שמכאן הורה ר"ת להתיר על עובד כוכבים שהיה רוחץ חבית של שמרי יין ומיהו לכתחלה אין לעשות כן ועוד אמרו בגמ' [דף צז.] אמר רב זוטרא בר טוביה אין אומרים קדוש היום אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח למעוטי מאי למעוטי [דף צז:] יין שריחו רע ואי בעית אימא למעוטי מגולה ואע"ג דעבריה במסננת כר' נחמיה אפ"ה הקריבהו נא לפחתך הירצך וגו'. אע"ג דמברכינן עליה בפה"ג דודאי במגולה דעבריה במסננת כר' נחמיה דאמר שארס הנחש ששתה בו נשאר בחוץ ומותר לשתות אותו יין המסונן ליכא מאן דפליג שאם נהנה בו שצריך לברך עליו בפה"ג דע"כ לא ממעטינן ליה מקדוש אלא משום דרך כבוד של מעלה ומשום הקריבהו נא לפחתך וגו' וה"ק רב זוטרא אמר אין אומר קדושת היום על יין שאין ראוי לנסך משום גריעותא שבו כגון שריחו רע ומגונה והיינו דלא ממעטינן יין כושי יין בורק יין הליסטון ושל מרתף ושל צמוקים ותוסס ומזוג של שמרים דכל הני לית להו גריעות בגופן שיהיה בהם שום בזיון בקרבתן אלא דממעטינן להו [לנסכים] מטעם קרא נסך שכר מידי דמשכר וכן יין מבושל אינו פסול [לנסכים] משום גריעותא דאדרבה אשתני לעילויא כדתנן פ"ב דתרומות דרבי [יהודה] התיר לבשל יין של תרומה מפני שמשביחו אלא טעמא דמילתא מפני שנשתנית ואנן בעינן ככבש שלא נשתנה מברייתו הלכך בכל הני שכתבנו מקדשין בו ועוד מפורש בירושלמי דערבי פסחים יוצאין ביין מבושל ש"מ שמקדשים עליו קדושת היום ואין צ"ל בפה"ג וכן מפורש בירושלמי שיוצאים ביין שיש בו דבש דאמרינן התם מהו לצאת ביין קונדיטון מהא דתני בר קפרא קונדיטון ביין הדא אמרה יוצאין בקונדיטון וקונדיטון מפורש בהגדה שיש בו דבש דאמרינן התם למה נמשלו דברי תורה לקונדיטון וכו' מה קונדיטון יש בו יין ודבש ופלפלים אף דברי תורה וכו' והיינו נמי דלא ממעט הני הכא:

אמר המחבר יין בורק ר"ל לבן מלשון ברק:

הליסטון. מתוק יותר מדאי:

של מרתף. סתם מרתף יש בו יין גרוע של צמוקים בארץ ישמעאל עושים אותו כמו שכתוב בתשובת הגאונים ז"ל ואין אנו רגילים לעשותו בארץ הזאת וכן יוצאין ביין מגתו דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קדוש היום וא"ת יין מבושל אם הוא חשוב יין לענין ברכה וקדוש למה אין בו משום יין נסך זו אינה קושיא כלל דמה ענין זה לזה שאיסור סתם יינם משום בנותיהם הוא ואפילו בשכר אסרו בחנותא דעובד כוכבים וכל שאין רגילין לשתותו ונשתנה לא גזרו עליו ויין מזוג שהוא פסול לנסכים אסור לענין מגע עובד כוכבים מן הטעם הזה וזה ברור מאד וכן דעת רבותי והנוטה מזה תועה מדרך השכל והוצרכנו לבאר ולפרש מפני ששגגו בו רבים וגדולים. עכ"ל הריטב"א ז"ל. ואמרינן בגמ' [שם] בעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא חמר חיווריין מהו א"ל אל תרא יין כי יתאדם. גדולי הקדמונים פירשוה לנסכים מהו ביין לבן וא"ל אל תרא יין לשתותו כי יתאדם משום דמשכר הלכך גבי נסכים עיקרו באדום משום דכתיב נסך שכר אבל לענין קדוש פשיטא להו דמקדשינן על יין לבן ומיהו גדולי האחרונים כתבו דבין לקדוש בין לנסכים קא מיבעיא ליה דאם לא כן הו"ל לפרושי להדיא לנסכים מהו וא"ל אל תרא יין כי יתאדם כלומר אינו נקרא יין אלא האדום וכרבי יהודה דאמר בערבי פסחים (דף קח:) דחזותא בעינן ולפי דבריהם אין מקדשין ביין לבן וגם לנסכים פסול:

והא דתניא בברייתא יין בורק לא יביא ואם הביא כשר לא גרסינן לפי דבריהם אלא בודק דבורק ר"ל לבן ובודק ר"ל שקשה ובודק כל הגוף והם מסתייעין לומר דאי גרסינן בורק הוה קשיא ברייתא למ"ד דפסול ואני אומר דאפשר לומר ברייתא לא שמיעא ליה ולא חייש לאותובי ליה מינה כדחזינן בכמה דוכתין דמצו לאקשויי ולא מקשו ומיהו לדידהו קשה אמאי לא הוה ממעט ליה תלמודא הכא כיון דמהדר אכל הני דפסול לכתחלה ופסול דיעבד הו"ל למימר נמי אילימא למעוטי חמר חיווריין ומ"מ לענין פסקא דמילתא מסתברא דלא לקדש על יין לבן אלא בשעת הדחק שאין להם אדום וכדאמרינן בעלמא (ברכות דף ט. וכ"מ) כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק:

חיווריין. הוא לבן כשלג ויין בורק כיין לבן שלנו ולפיכך אם הביא כשר הריטב"א ז"ל וכן נמי על יין מבושל יש ליזהר שלא לקדש עליו אלא בשעת הדחק משום שכתב רש"י ז"ל בתשובה שאין מברכין עליו אפילו בפה"ג וכן אמרו משמיה דרב צמח גאון ז"ל ואנו הוכחנו למעלה שמקדשין עליו וכן הדין ליין שיש בו דבש יש לחוש לדברי האומרים שאין מקדשין עליו וכבר הוכחנו היתרו הלכך בשעת הדחק שרי:

מתני' יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד עצרת. אפילו בקנקנים דלוקח דומיא דרישא כיון דמבושם א"ל לא היה לו להתקלקל ודוקא כשהיו קנקנים דלוקח בדוקים ודלא שני בברזא וכיוצא בו וכן פירשו בתוס' ועוד אומר שם שאם ידוע שיינו טוב וחזק להתקיים עד עצרת כשמכרו לו ואח"כ נפסד פטור דמאי הוה ליה למעבד הא אפשר שאירע לו שום מקרה מחמת הסטה וכיוצא בו שהפסידו והוא לא קיבל עליה וכן נראין הדברים: