נימוקי יוסף על בבא בתרא מו:

לטרחא יתירתא. משמע דאע"ג דלא הוי בטול מקח בשביל דמים דהא שוה כדמים דיהיב עליה מ"מ מצי למימר ליה דלא בעי למטרח הכא למזבן ליה:

אי דליכא לאשתלומי. משמע מהכא דהיכא דלית ליה זוזי למוכר לא מצי למימר ליה הרי שלך לפניך טרח וזבין אלא יפרע ממטלטלי אבל אי אית ליה זוזי בעי למיתן ליה זוזי וכי היכי דאמרינן הכא בלוקח ה"ה מבעל חוב דהא מקח דהוה בטל הוו הדמים חוב עליה דמוכר ונראה דהיכא דלית ליה למוכר זוזי ואית ליה קרקעות ומטלטלין מטלטלין יהיב ליה קרקעות לא יהיב ליה דכיון דאי הו"ל זוזי יהיב זוזי מטלטלים דחשיבי בתר כספא טפי יהיב ליה ודעת הגאונים ז"ל שמקבל חרם סתם שאין לו מעות או מטלטלין קודם שיפרענו בקרקע [או כל היכא] דפרע במטלטלין ע"פ שומת ב"ד וכתב ר"ת ז"ל דבשכירות פועל אפילו לית ליה זוזי בעי ליה למטרח ולמזבן ולפרוע הפועל דתנן בפרק הבית והעליה [דף קיח.] השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ואמרי' בגמ' מהו דתימא כיון דאית ליה אגרא גביה שמעינן ליה דאמרי אינשי ממארי רשותך פארי אפרע קמ"ל ובשום דוכתא לא איתמר האי טעמא אלא היכא דלית ליה זוזי ופירושא דמילתא מבעל חובך סובין תפרע. כלומר לפחות כיון שאין לו יותר לא תהיה לו כנושה מתרגמינן כרשיא ולענין נזקין העלו הרבה מן המפרשים דמצי למיתן ליה אפילו קרקעות ואפילו ה"ל זוזי ובלבד שיהיה הקרקע עידית דמיטב אמר רחמנא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דכיון דאית ליה מטלטלין מטלטלין יהיב ליה:

כשאינו אלא מצד האחד הצד השני מגין עליו וכשרה:

נמצא עליה קורט דם. דוקא היכא דאיכא מחט שיכול הדם להתעכב ולהסתבך בו הוא דמחלקינן בהכי אבל בנקבים בלא מחט לא הלכך כי ליכא דם [ואיכא מחט] בידוע שלאחר שחיטה נתחב בו המחט וכשרה:

הוגלד פי המכה. כלומר שעלה עליה קרום. ולפיכך בעי מאי נפקא מינה כיון דאפילו הוגלד טרפה:

ופירוש למקח וממכר. דאם מכרן אתמול או שלשום חייב להחזיר לו הדמים דטרפה מכר ואם לא הוגלד כיון שלקחה תוך ג' ימים אינו ידוע אם נטרפה קודם שלקחה או אחר שלקחה הלכך המוציא מחבירו עליו הראיה אם הלוקח לא נתן לו דמים עדיין יטעון שבהמה טרפה מכר לו ואם נתן כבר המעות לא יוכל להוציאה מתחת ידו בטענה זו שהמוציא מחברו עליו הראיה:

בכור בזמן הזה אסור באכילה אפילו לכהן עד שיהיה בו מום קבוע לראיית מומחה לפי שהוא כקדשים בחוץ ואם זה הכהן מכרו בחזקת מום קודם שיראה חכם את מומו קנסינן ליה לכהן אע"פ שאכלו הלוקחין מן הבשר שיחזיר להם הדמים ומה שיותר מן הבשר יקבר כדין פסולי המוקדשין דבעי קבורה ויחזיר להם הדמים:

וכן הדין בקצב שמכר טרפה לישראל במזיד דקנסינן ליה אבל לא קנסינן ליה במה שהוא של עצמו ולפיכך מה שלא אכל יחזיר לו הבשר ואע"ג דהיכא דלא סר סכיניה קמי חכם ונמצאת פגומה (חולין דף יח.) מכריזין אבשריה שהיא נבילה דאפילו לעובד כוכבים לא מזדבן אפשר דטעמא דמילתא משום דאיכא תרתי איסורא ובזיונא דת"ח הלכך קנסינן ליה טפי:

דמי טריפה. הלכך המוכר מחזיר להם המותר שנתנו לו על דמי בשר בזול שהוא דמי טריפה:

המוכר עבדו לחבירו. כל העבדים בסתם הם בחזקת גנבים ומשחקי קוביא והלוקח [יודע כבר]:

ונמצא שהוא גנב או קוביוסטוס. לא מצי לומר ליה הרי שלך לפניך כי הטעיתני. אבל לסטים מזויין או שכבר הוא מוכתב למלכות על שהרג ולסטם א"כ גברא קטילא ודאי הוא שהלוקח אינו נותן דמיו בעבד כזה הלכך אומר לו הרי שלך לפניך והב לי זוזאי אע"פ דבשעת לקיחה לא פירש לו הלוקח ולא מידי. והא דאמרינן בגיטין [דף פו.] שהתקין רב יהודה בשטר מכר של עבדים שצריך למכתב המוכר האי עבדא דנן עטיר ופטיר מעדורי מלכא ומלכתא ההיא לשופרא דשטרא דבלאו הכי נמי מדינא חייב באחריותו והא דפירשנו הכא טעמא משום דכל העבדים הכי איתנהו משום דאי לא הוי הכי כולהו אלא רובא לבד כיון דקי"ל כשמואל דאמר דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ הוו כפלגא ופלגא והיכי אמרינן הגיעו אדרבה לימא ליה הרי שלך לפניך דהכא לא מצי למימר מוכר ללוקח היה לך לפרש דפשיטא דאם נמצא בעל מום דהוי מקח טעות דמום מבטל מקח היכא דלא נודע ללוקח וכדאמרינן לקמן [דף צד.] איהו אפירי שפירי יהיב זוזי ואין לך מום גדול מזה:

מייתינא הכא בגמ' [דף צג.] הא דפרק שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ופטור מלשלם חצי נזק על העובר אם משנגחה ילדה וחייב לשלם חצי נזק על העובר ומסקינן דקי"ל כרבנן דאמרי המוציא מחבירו עליו הראיה וכן בענין אומדנא לא אזלינן בממונא בתר אומדנא לחייב אלא בכולהו אמרינן המע"ה כדתניא [שם] שור שהיה רועה ע"ג הנהר ונמצא שור הרוג בצדו אף על פי שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה העומד בצדו מועד לישך אין אומרים זה נגחו וזה נשכו:

מתני' הלוקח יש לו לקבל פירות עם גרעון זה משום דאורחא דפירות אלו בהכי וסתם לוקח מחיל עליה הלכך באתרא דליכא מנהגא בדברים אלו יקבל רובע הקב מקטנית לסאה חטין וכדאיתא בגמרא וכן למאה תאנים עשר תאנים פחותות וכן כשימכור לו מרתף של יין ואמר לו סתם מרתף של יין אני מוכר לך יקבל למאה קנקנים יין חשוב עשר מיין קוסס שהוא יין גרוע:

בשרון. שם מקום שלא היה בו מנהג אבל היכא דאיכא מנהג הכל כמנהג המדינה. כך העלה רי"ף וגדולי המפרשים:

פטסאות. הם כדים שאין מתקיים בהם היין זמן מרובה מפני שהם רעועין קצת אבל מ"מ אינן שבורים ורעועים ממש דא"כ אפילו אחת לא מקבל והכי אמרינן בגמ' [דף צז:] פטסאות נאות ומגופרות. כלומר שהגפרית סותם השבר ומחברו קצת: