נימוקי יוסף על בבא בתרא מה.

במקום שנהגו לשקול עין בעין. כלומר בלא הכרע:

יתן גרומיו. כלומר הכרעותיו שהם עשירית ליטרא לעשרה ליטרין דלח ואחד מעשרים לעשרים ליטרא דיבש שהוא חלק מד' מאות מפני שאינו נדבק מהפירות בכלי ביבש כמו שנעשה בלח וכולה מתני' מפורש בגמ':

היה שוקל עין בעין וכו'. :

גמ' מנה"מ ארשב"ל דאמר קרא וצדק צדק משלך ותן לו:

אחד מי' בלח ואחד מכ' ביבש איבעיא להו היכי קאמר אחד מי' בלח לי' דלח ואחד מכ' ביבש לכ' דיבש או דילמא אחד מי' בלח לעשרים דלח ואחד מי' ביבש לעשרים דיבש תיקו בעו בגמ' אי תנא מתני' בלשון קצרה וה"ק אחד מעשרה בלח לעשרה דלח ואחד מי' ביבש לעשרים דיבש אלא שהתנא לא רצה לכפול בלשונו עשרה אלא אמר אחד לכ' דיבש כלומר ואחד כמו שאמר בלח שהוא אחד מעשרה ונמצא שצריך ליתן בלח חלק אחד מעשרה חלקים שבליטרא לי' ליטראות שהוא חלק אחד ממאה וליבש זה החלק עצמו לכ' ליטראות והוי חלק אחד ממאתים או דילמא כמשמעו חלק א' מעשרים חלקים בליטרא לכ' ליטרין והוי חלק אחד לד' מאות ועלה בתיקו והילכך נוקי בחזקת מריה ולא יתן ליבש אלא חלק אחד לד' מאות:

גזל הדיוט קשה. וכ"ש של מדות מפני שאי אפשר להשיבו לנגזל שאינו יודע מי הוא הנגזל להשיב אליו:

במתני' אמרינן דאם נהגו למוד במדה קטנה לא ימדוד כשימכור הוא בגסה מפני שמפסידו ללוקח שאין לו עכשיו אלא הכרעה אחת אפילו לא ימכור במשקל אלא במדה מ"מ אכתי מפסידו שאי אפשר למחוק כל המדות כל כך בצמצום כמו שיעשה באחד לבד ואם נהגו למדוד במדה גדולה כדי שיקח הוא מאחרים לא ימוד בקטנה כדי להרבות לה מדידות ומטעמא דאמרן דהשתא יפסיד מוכר:

מקום שנהגו למחוק. המדה להעביר ממנו הגודש לא יגדוש ואפילו להוסיף לו דמים כשווי הגודש דהיינו שליש דקיימא לן (עירובין דף יד: ושבת דף לה.) גודשא תילתא הוי וטעמא משום דכתיב איפה שלימה כמות שהיא בעיר יהיה לך דאל"כ יטעו השומעים שזה מכר שליש יותר ולא ידעו שמשום הגודש שהוסיף לו דהיינו שליש המדה מכר לו כ"כ כיון שלא נהגו למכור הכי ושמא ייקרו השומעים השער וכן נמי ההפך כשימחוק במקום שנהגו לגדוש ואפילו יפחות מן הדמים להכי אתא וצדק כלומר שלא יגרום לשנות השער כשישמעו הזול ולא ידעו דמשום שנתן לו מחוק הוא דמתזיל:

אגרדמים. ממונים על המדות להלקות מעוותי המדות:

ולשערים. שלא ימכרו ביוקר:

מפני הרמאים. שאומרים שנתייקר מפני שהוסיפו במדה או משימים הפירות היפים למעלה כדי לרמות ולומר שמפני זה הם יקרים יותר:

אבל לא יעשה משקל שיהיה שליש ליטרא דשמא ירמה שישקול עמו כשיקח מאחרים רביע ליטרא וכן לא יעשה משקל חמישי בליטרא דילמא אתי לשקול בו במקום רביע ליטרא משום דהני משקולות לא מנכר להו לאינשי ולפיכך תקינו מתקלי עד הכי. כלומר על הסדר הזה שאין לטעות כיון שכל אחד מרובה מחברתה מחצה ואע"פ שבמדות לא טעו אלא ריבעא כדלקמן התם חללן מוכיח עליהן אבל במשקולות טועין תלתא. כן פי' הרא"ה בשם הרב אלפסי ז"ל:

שלא ישקול לו כל רביע ורביע בפני עצמו כדי שיתן לו הכרעה בכל רביע אלא ישקול ליטרא (של בשר) ויתן רביעית ליטרא עמה ויהיו ג' רביעיות:

ומניח רביע ליטרא עם הבשר. וה"ה דשקיל בחצי ליטרא וברביע אלא דנקט הכי לרבותא. הריטב"א ז"ל:

ואידך מאי היא. כיון דתני של חנוני ושל כולהו אחריני אם כן ראשונים מאי היא ותירץ דההיא מיירי בגרומני שהם מוכרי ככרות בחתיכות גדולות של מיני מתכות ולפי המשקל הככר צריך שתהיה הנפש תלויה באויר יותר כדי שלא יגע למעלה או למטה ויעכב ההטיה הראוי לה. הנפש. הוא הברזל האמצעי שכל המשקל הולך אחריו למקום שהוא נוטה והוא נקוב וזקוף בתוך הענין הנאחז בידים:

של צמרים. מוכרי צמר:

של זגגין. מוכרי כלי זכוכית ואין שוקלין הרבה יחד לפיכך די שיהיה תלוי באויר שני טפחים וי"מ זגגים עושי כלי כסף:

טורטני. הוא מצרף כסף וזהב ושוקל דבר מועט:

קנה. הוא הזרוע שהנפש באמצע ומיתנה הם החבלים שכף המאזנים תלויה בהם ולפי כובד המשקל צריך שיהיה ארוך שאז הוא מכריע יותר בקל למקום הראוי להכריעו:

של טורטני. פירש רמב"ם ז"ל מוכרי זהב ומוכרי ארגמן טוב. ופי' איני יודע כפי מה שהוא רוצה:

אבר. עופרת:

גסטרון. מיני מתכות מעורבין וטעמא משום שפוחתין והולכין: