נימוקי יוסף על בבא בתרא מג:

[כור בשלשים סאה בסלע וכו']. טעמא איתא התם בפרק השואל (דף קב:) משום דמספקא לן אי אמרינן תפוש לשון ראשון או אמרינן תפוש לשון אחרון דאמר סאה בסלע משמע דמוכר ליה כל סאה וסאה בפני עצמה הלכך מספיקא לא מפקינן מיניה דלוקח כיון דתפיש תפיש שהרי הפירות בתוך כליו ואע"ג דגבי תקפו כהן (ב"מ דף ו:) אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה ומוציאין אותה מידו שאני הכא דתפס ברשות שהמוכר עצמו מדד לתוך כלי הלוקח אבל המקבל יכול לחזור כדפירשנו בפרק המקבל. הריטב"א ז"ל:

גרסי' בגמ' [ריש דף פז.] השוכר את הפועל לעשות עמו בגורן היום בדינר ולגורן יפה סלע אסור ליהנות ממנו מהיום בדינר ולגורן יפה סלע מותר רישא שמשכירו עכשיו לזמן הגורן ואינו עושה עמו עד ימות הגורן וכיון דאוזיל גביה אסור ליהנות ממנו דמחזי כאגר נטר לי כיון דלא עביד בהדיה מהשתא אלא דוקא לאותו זמן אבל אם מהיום מתחיל במלאכה אע"ג דשוה יותר לגורן משכרו דהשתא מותר דלא מחזי כאגר נטר לי אלא זלזולי בשכירות הוא וזלזולי בשכירות מותר ומיהו לענין שכירות קרקעות לא מפלגינן בהכי כדתנן במציעא [דף סה.] דמותר בין ידור השתא בין לא ידור דלא מפלגינן בהכי אלא גבי פועל ואפשר דטעמא דמילתיה כיון דמדינא הוא דשרי כדאמרינן הכא ותסברא זלזולי בשכירות מי אסיר אלא רבנן הוא דאסרו בכה"ג משום דמחזי כאגר נטר שאסור משום רבית ונראה להו לרבנן דדמי רבית ונשך טפי כשיהיה משום דוחק חבירו שראוי לרחם עליו ולסייעו אבל בעל הקרקעות א"א לומר שיהיה משום דוחק כיון שיש לו קרקעות אלא שמא ירויח עם המעות טפי מהשתא מאם ירבה לו בשכירות הקרקע לאותו זמן ומיהו קשה שהרי מוכר כלי שברשותו ודאי דחוק הוא ואפ"ה אם אמדו בזול וקבל דמים עכשיו ופסקו שלא ליתנו לו עד לאחר שלשים יום פשיטא להו למפרשים ז"ל דמותר דאוזולי קא מוזיל גביה מממוניה אלא נראה טעמא כאותם שפירשו דשכירות פועל שיכול לחזור בו משמע דאסור משום דכשחוזר המעות הלואה נינהו וגם השתא כשאינו עושה מהיום עמו הוו מעות אלו בהלואה אצלו אבל אם שעבד עצמו בענין שלא יוכל לחזור בו הרי הוא כמוכר כלי או כשכירות קרקע. הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל:

פיסקא [דף פז.] הלוקח פשתן מחבירו וכו' ותלש כל שהוא וכו' משום שתלש ממנו כל שהוא קנה אמר רב ששת באומר לו לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה במתני' [דף פד:] תנן דהלוקח פשתן מחברו לא קנה עד שיטלטלנו דהיינו הגבהה דמשום דמשתמיט שמחליק ואין יכולין לעשות ממנו משאות גדולות בעי הגבהה דדברים שדרכן להגביה בהגבהה קנו ולא במשיכה ואם היו במחובר לקרקע ותלש ממנו כל שהוא קנה ומש"ה תמהו בגמ' דאי דין תלוש יהבינא ליה ודאי בהגבהת מקצתו לא קנה כולו ואי דין מחובר יש לו מה עשה בשאר כדי שיזכה בו ותירץ רב ששת בין שיהיה לו דין מחובר בין שיהיה לו דין תלוש אם יש לו דין מחובר לקרקע דינו כקרקע וא"כ בחזקה זו קונה כשם שיהיה קונה בזכייה זו לגוף הקרקע כולן [כשהוא] זוכה במקצתו דהיינו הפשתן וכדאמרי' [בח"ה] [דף נד.] האי מאן דזכי זכייא אדעתא דארעא קני ואי דין תלוש יהבינא ליה משום דעומד ליתלש כתלוש דמי מ"מ ביפוי זה יקנה הקרקע [לקנות הפשתן שהוא המטלטלין אגב הקרקע מדין שכירות כסף שהיה צריך לשכור מי שייפה לו קרקעו] והכי קא"ל קנה קרקע זה ביפוי לקנות הפשתן אגבו:

אמר המחבר ומיהו נ"ל דאי א"צ לקרקע כיון שלא קנה אלא מדין שכירות קרקע יש לו להזכיר בפי' מקום הקרקע שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה שהרי בעלמא הכי אשכחן כדאמרינן (מעשר שני פ"ה מ"ט) גבי עשור וכו' ומקומו מושכר לו ובמתני' דלעיל [דף פד:] אם היה פקח שוכר את מקומו ועוד דכיון דאם הפשתן צריך לקרקע זוכה בו מדין חזקה בגוף הקרקע ואם לא היה צריך לקרקע לא היה נקנה באותה חזקה שאינה קונה מה שאין לו דין קרקע בדין קרקע כיון שלפי האמת אין הקרקע קנוי לו אלא שהוא רוצה שיקנה לו משום הפשתן וא"כ איך יקנה משום שאמר לו קנה דאפשר שלא אמר לו אלא משום חזקה ובצריך לקרקע אבל מה שאינו צריך לקרקע שאינו נקנה בהכי לא:

נכסים שיש להם אחריות. כגון קרקעות:

נקנין בכסף. כדכתיב שדות בכסף יקנו דשטר אינה אלא ראיה בעלמא אם לא פירש אי בעינא בכספא אקנה אי בעינא בשטרא אקנה דהכי הוה מתני רב אידי בר אבין כי הוה זבין ארעא כי היכי [שלא יוכל] לחזור בו המוכר הוה אמר ליה קניתי בכספי שנתתי לך ואם הוא היה רוצה לחזור הוה מצי למיהדר שיאמר עדיין לא כתבנו השטר דמש"ה הוה מתנה ומיהו היינו דוקא במקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר דהכי אמר רב התם:

בשטר. הוא נקנה נמי בשטר לחודיה דכתיב ואקח את ספר המקנה ומיהו דוקא במתנה אי נמי במוכר שדה רעה שרוצה להסתלק ממנו אפילו בדבר מועט וכתב ליה על הנייר או על החרס שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך או נתונה לך אבל במוכר שדה יפה שאינו מוכרה אלא משום שצריך לזוזי אין המוכר מסלק זכותו ממנה בפחות מכסף ושטר דהכי אמר שמואל התם: