נימוקי יוסף על בבא בתרא מג.

[כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור ואפילו בסאה אחרונה] הכא מיירי כגון דקפיד אמכירת כל הכור משום שצריך המוכר למעות ואין מקנה לו פחות מכור ולא יתר על כור ומש"ה לא קנה עד שימדוד כולו ומיירי שימדוד בתוך כליו של לוקח ומדאיצטריך מדידה צריך לומר דאיירי בסימטא או ברשות של שניהם דאי בכלים דלוקח וברשות דלוקח לא צריך מדידה דכיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואי ברה"ר הא קי"ל דכליו של לוקח אינו קונה אלא במקום שיש לו רשות להניחו ולא קנה נמי ברשות מוכר אפילו מדד מוכר בתוכו עד דא"ל זיל קני ואי ברשות לוקח ובכליו של מוכר נמי לא קנה לוקח אלא במשיכת הכלי אלא ודאי כדאמרן שמודד המוכר לתוך כליו של לוקח העומד בסימטא או ברשות של שניהם וכיון דקפיד אמדידת כולו לא קנה עד שיגמור למדוד סאה אחרונה וכן הדין ללוקח מטלטלי הרבה במקח אחד כדפרישית בפרק הזהב הריטב"א ז"ל אע"ג דלא קנה כל סאה וסאה בפני עצמה מ"מ כיון שגמרן למדוד מכרן כולן דגלי מוכר דעתיה כשנותן בכליו של לוקח שהוא חפץ שיקנה לו כליו של לוקח ולא דמי לאומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה לך עד שלשים יום דלאחר שלשים לא קנה דהתם ליכא גלוי דעת דליקני כיון שלא קנה בשעת משיכה והא דאמרינן הכא דא"ל כור בשלשים לא שפירש לו שאין רוצה להקנות אלא הכור יחד אלא שאנו אומדים דעתו מדקאמר ליה כור בשלשים דקפיד וא"כ לא אמרינן הכי אלא כשמודד המוכר לתוך כליו של לוקח המונח בסימטא אבל אי משך הלוקח כל סאה וסאה כשמדד המוכר כיון שמשכו בפניו ושתיק מוכר נראה הדברים דקנה לוקח דכל בפניו לא צריך למימר ליה לך משוך כדקי"ל [לעיל סוף דף נב:] גבי חזקה ופשיטא דאי אמר ליה לך משוך בפירוש דקנה לוקח כל מה שמשך ולא אמרינן הא לא אמר ליה אלא כור בשלשים דאדרבה אימא איפכא הא א"ל לך משוך ופשיטא דאיירינן בשפסק הדמים דבלאו הכי לא הוה קנין כלל וכדלעיל: