נימוקי יוסף על בבא בתרא מב:

[מדה שלישית] רשות מוכר או רשות נפקד. כלומר אם כליו של מוכר שם לא קנה עד שיוציאנה מרשותו במשיכה או בהגבהה או בשכירות מקום ולפי שהם שוין בענינים אלו תרוייהו אין נמנין אלא במדה אחת והרי כאן שלש מדות ומיהו יש חילוק ביניהם בענין קבלה שאם המוכר קבל עליו להקנות ואמר לו תזכה בפירות אלו שהם בביתי לא קנה לוקח משום דחצרו כידו ובודאי אם היה כלי בידו של מוכר ואמר ללוקח תזכה בכלי זה לא זכה בו לוקח בעוד שהוא בידו של מוכר דא"כ בטלת משיכה והגבהה ומשנה שלימה היא (בתרומות) [במע"ש פ"ה מ"ט] עישור שאני עתיד למוד נתון לו ליהושע ומקומו מושכר לו דאלמא בעי שכירות מקום ובפ"ק דקדושין (דף נו.) תנן נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה אלמא אינו זוכה במטלטלין אלא באחת מן הקניות וכן בעירוב נמי בעי (עירובין דף עט:) שיזכה ע"י בנו ובתו ואילו נפקד אם קבל עליו להקנותו ללוקח מדעת המוכר קנה לוקח אפילו בלא שום קניה אחרת וטעמא משום דכי היכי דאי אמר ליה מוכר זכה לפלוני בזה ורצה לזכות לו [זכה לו] הה"נ דאף חצרו יזכה לו מדעתו וא"ת אם בשאמר לו מוכר לנפקד תן לו קנה לוקח א"כ למה הצריכו חכמים מעמד שלשתן כדאיתא בגיטין (דף יד.) דכי א"ל תן לו וקבל עליו נפקד קנה וי"ל דהתם איירי בפקדון דליתיה ברשותיה דנפקד כגון פרה שהיא באגם או דבר שהוא בחצר שאינה משתמרת שאינה קונה ואע"פ שאמר לו זכה וקבל עליו לא קנה ומדין מעמד שלשתן קנה כיון שהוא בעין ויש ספרים דגרסי ברשות הלה המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל עליו כו' ולפי דבי מוכר מאני דמוכר שכיחי נקט הכי דאילו כלי לוקח ברשות מוכר פשיטא דכי א"ל מוכר זיל קנה קנה וכדכתיבנא לעיל ולא הוה צריך הגבהה או הוצאה מרשותו:

[מדה רביעית] רשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח משום דבי לוקח מאני לוקח שכיחי אתא לאשמועינן האי בבא שאם יש פירות מוכר מופקדין בבית לוקח ובכליו של לוקח ואח"כ נתרצה למכרם לו ופסקו הדמים והוא מכר לו סאה בתוך סאתים קנה לוקח אפילו בלא מדידה ואע"ג שלא א"ל קנה דרשות לוקח כמשיכה דמי ותנן משך ולא מדד קנה והיינו חדושה דהך בבא דאילו מדלעיל [דאמרינן במדת לוקח] דקנה ואפילו בסימטא [ואצ"ל ברשות לוקח עצמו לא שמעינן לה] דשאני התם שהמוכר היה מודד לתוך הכלי או הסרסור ומדעת המוכר אבל הכא ממילא קנה [לוקח] ובלא מדידה והיינו דאמר כיון שקבל עליו מוכר [קנה לוקח] כלומר בלא מדידה [דעד הכא איירי בדין מדידה דקתני במדת סרסור משנתמלאת המדה ללוקח וקתני במדה דלוקח ראשון ראשון קנה ומתוקמא במדה שיש בה שנתות] ונ"ל דאפילו בסימטא אם פסקו דמי הפירות ונתן אותם המוכר בכליו של לוקח אפילו בלא מדידה קנה לוקח [כיון שאינם מחוסרים] מדידה אלא לידע ולגלויי כמה [דמים יתן בו]:

משך החמרים או הפועלים והכניסם. עם המשאוי שעל כתפם בביתו כיון שהלוקח לא משך הפירות אין כאן שום מקח מפני שהפירות עומדים על כתף המוכר הלכך שניהם יכולים לחזור בהם אבל אם פרקן הלוקח לתוך ביתו קודם שיפסוק הדמים א"כ מה שמשך לאו כלום הוא קודם פיסוק ואם בעודם שם בקרקע ביתו פסק הדמים קנה דחצרו קונה לו דברשותו הם ומיהו כגון ששפכו הפירות בקרקע הביתאו כגון אגודות שומים ובצלים שאין דרך למכרם בכלי אבל אם היה בכלי של מוכר לא קנאם לוקח דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח [וכן] אם כליו של לוקח ברשות מוכר ג"כ לא קנה לוקח אלא דהתם כיון שהכלי עומד ברשותו של מוכר (וזכה בה) באמירת מוכר יזכה הלה כגון שיאמר לו זיל קני דהוה כאילו משאיל לו מקום [המקח] כדפי' לעיל אבל כשכלי המוכר בביתו של לוקח במה יקנה לוקח בלא משיכה ומסירה והא אפילו אמר לו תזכה באלו לא קנה אלא באחת מדרכי הקנייה כדפירשנו לעיל אבל [אם כליו של לוקח ברשות מוכר ואמר לו זיל קני] המקום מושכר לו באמירה בעלמא הלכך אם פסק הדמים ואחר כך פרקן אין שניהם יכולין לחזור בהם שהרי קנאם במשיכת כלי המוכר דהא משיכה בכליו של מוכר מהני כדאמרינן לעיל גבי ברשות מוכר וכן מוכיח במסכת ע"ז בפרק השוכר (דף עא:) גבי משיכת עובד כוכבים דקאמר מדמשכיה עובד כוכבים קנייה והא דאמרי' פ"ק דב"מ (דף ט:) גבי משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה דלא קנה משום שהיא חצר מהלכת ולא קנה ולא אמרינן דליקני מטעם משיכה הא מפרשי לה רבוותא בדקפיד דלא ליקני הכלים אלא אגב בהמה דהוי מטעם חצר אבל אה"נ דאי לא קפיד אלא דאמר ליה קנה כלים שעל בהמה זו קנה במשיכת הבהמה: