נימוקי יוסף על בבא בתרא מא.

הכי גרס הרא"ש ז"ל והא כתיב אדמתך אדמתך ב' פעמים חד למעוטי אדמת עובד כוכבים וחד למעוטי אדמת גר. כלומר דגר מביא ואינו קורא דתנן במסכת בכורים [פ"א משנה ד] הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו וכשהוא מתפלל עם הציבור אומר אלהי אבותיכם וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל ומיהו בירושלמי פליגי רבי יהודה דהוה אומר מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם ועתה לכל העולם ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה אתא עובדא קמי ר' אבא ואורי כר' יהודה וכשהוא מתפלל נמי אומר אלהי אבותינו אפילו בצבור וכן בברכת המזון וכיון דאיפסיק בירושלמי כרבי יהודה קי"ל כוותיה וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכתבו המפרשים דמוציאין אחרים ידי חובתן אפילו כשאכלו אחרים שיעורא דאורייתא שהיא כדי שביעה ואע"ג דאמרינן בברכות דנשים אינן חייבות אלא מדרבנן משום דלאו בנות נחלה נינהו וא"כ גרים נמי לא נטלו חלק בארץ ומאי שנא י"ל דגרים שהם בני אברהם ראויים לירושה שלהן ובני נחלה נינהו אלא שלא נתחלקה הארץ אלא ליוצאי מצרים ודמי לטפלים דאמרינן בפרק יש נוחלין [דף קיז.] לאלה תחלק הארץ למעוטי טפלים שהם פחותים מבן כ' ולא היה להם שום מוריש כגון אב ודוד ואח שכולן מתו במדבר שלא נטלו חלק בה אפ"ה ודאי מוציאין אחרים ידי חובתן בברכת המזון וטעמא דכל הני בני נחלה וירושה נינהו אבל נשים לאו בנות נחלה נינהו כלל:

ותו אמרינן בגמרא [דף פב.] העולה מן הגזע שלו היכי דמי מן הגזע ה"ד מן השרשים א"ר יוחנן כל הרואה פני חמה הוא העולה מן הגזע ושאינו רואה פני חמה הוא מן השרשים וניחוש דילמא מסקא ארעא שרטון ומשכחא דמיחזי כתלתא אילני ואמר תלתא אילני זבני ויש לי קרקע אלא אמר רב נחמן יקוץ וכן א"ר יוחנן יקוץ. פי' מסקא ארעא שרטון ויחפה הגזעים ויראה כג' אילנות ואע"פ שיחפור ויראה שעולים מאילן אחד הא קי"ל דשלשה בדי אילן המרוחקין בשיעור המפורש לקמן דיש להן קרקע ונאמן הלוקח לומר כך נמצא וכך היה ומיהו לענין דינא אם טוען המוכר שאחרי כן הגדילו על הלוקח להביא ראיה שהיו גדולים כך כי הוא הבא להוציא קרקע מיד המוכר כן דעת הרמב"ן ז"ל. והרשב"א והריטב"א ז"ל סברי כמו שכתבתי בפנים אלא דלענין דינא מבטלין דעתם מפני דעת הרב הגדול ז"ל ולדבריו ז"ל צריך לומר דהא דאמרינן הכא תלתא אילני זבני כלומר ומייתי ליה לידי דינא ודיינא מיהת:

אלא אמר ר"נ יקוץ. כלומר הא דהעולה מן הגזע שלו כלומר שהוא שלו לקוץ וליטול אותו לעצמו כשיהיה קרוב לשיעור ההרחקה המפורש לקמן משום שרטון וכדאמרינן וכן א"ר יוחנן יקוץ:

[וכמה א"ר חמא וכו']. פירוש מדקאמר קנה קרקע ולא אמר קנה הקרקע או השדה משמע דלא קנה אלא קרקע הצריך לו וכמה הוא . תחת האילן שיעור אורה וסלו. כלומר מלקט כמו אריתי מורי (שה"ש ה) והוא לשון מיוחד לתאנים כבוצר לענבים ומוסק לזיתים ומלקט בשאר אילנות וכן בין אילן לאילן בקרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה ומכאן נראה דהא דאמרינן במתני' הגדילו ישפה רוצה לומר הגדילו יותר ממלוא אורה עם סלו שנותן בה הפירות וחוצה לה סביב כל הג' אילנות דזהו המקום הצריך לו ללקיטת פירותיו:

ואותה אורה וסלו שהן חוצה להן אינו רשאי לזורעו. לא בעל האילן ולא בעל השדה נראה דבעל האילן לא קנה בו אלא תשמישו ללקוט וכיון שקנאו לכך גם בעל השדה אינו יכול לזורעו מפני שיטנפו פירותיו של זה כשנופלים שם מפני שיהיו שם מים להשקות הזרעים שהם כטיט על העפר אבל אורה וסלו שתחת האילן ושבין אילן לאילן פשיטא שאין זורעים אותם לפי שאין דרך לזרוע שם:

[וכמה יהיו מרוחקין וכו']. מדאמרינן דב' אילנות אע"פ שיהיו גדולים וכבדים לא קנה קרקע דלא מפלגינן בהו וג' אפילו דקים קנה קרקע דלא מפלגינן בהו א"כ צ"ל דבעינן שלא יהיו מקורבין יותר מדאי ולא מרוחקים יותר מדאי א"כ מ"ש תלתא דקין מקורבין משנים גסים וגדולים אלא ודאי משום דמרוחקים זה מזה ומבטלין זריעת הקרקע הוא דמוכר ג' אילנות מכר קרקע משום דלא חשיב עליה כולי האי ומיהו אין סברא לומר שימכור לו כל אותו קרקע בדמי אילנות לבד ואם הם מרוחקין יותר מדאי אין כאן בטול זריעה כלל בעבור האילנות ואמאי מכר מן הקרקע ולפיכך בעי כמה יהיו רחוקים ופסיק רבא דאין פחות מד' אמות ולא יותר מט"ז אמות והכי תניא בברייתא עד שש עשרה ומשמע ולא עד בכלל מדתנן (כלאים פ"ד מ"ט) גבי כלאים הנוטע כרמו שש עשרה אמה מותר להביא כלאים לשם דלא חשבינן ליה כרם כיון דהשורות רחוקות זו מזו שש עשרה אמה וחשבינן לכל שורה כאילו היתה נטועה בפני עצמה בשדה אחת ולפיכך לא מקרי כרם דבעינן שיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב כזה או כזה וכן בשדה לא מיקרי שדה אילן אם היו האילנות רחוקים כזה השיעור ופחות מארבע אמות נמי אינו ראוי לזריעה דבעינן כדי שיעבור בקר וכליו דתניא [דף פג.] ד' שאמרו כדי עבודת הכרם ולא מיקרי שדה:

ואת האילנות שביניהן. כלומר ושיהיה בין אילנות אלו ארבע אמות לכל אחד מהשלשה אילנות שסיים לו במכירתו לפחות כדי שלא יתמעט השיעור להיות בין אילן לאילן מהג' וכדאמרינן:

יש לו קרקע. ליטע אילן אחר במקומו נראה דלא קנה קרקע אלא מקום האילן דוקא אלא דמשמע לן דכי היכי דסבר תנא דמכר לו קרקע עם האילנות וצריך ללקוט אותם [ה"נ] מכר לו למקום תשמיש הלקיטה וכדאמרן לעיל:

לקחן בזה אחר זה. בשוק אחד [אחד]. לא מכר לו קרקע דלאו בר קרקע הוא וכדאמרן א"כ גם כשהשלשה הם שלו בכה"ג לא קנה קרקע:

מקום קצר. הוא לעיקר האילן ומקום רחב הוא בגבהו של אילן:

הארכובה שבגפן. מפני שמתעקם כמין ארכובה כשהוא מודד הרוחב למהוי כרם וכדאמרינן לעיל:

מודד מפקק השני. משום שהוא המקום הבינוני וכן לשיעור הזה כשימדוד הרוחב הצריך בין אילן לאילן לא ימדוד ממש מעיקר האילן שהוא יותר קצר ולא ממש מגבהו של אילן שהוא יותר רחב אלא ממקום הבינוני:

גרסי' בגמ' [דף פג.] בעי ר' ירמיה מכר לו ג' בדי אילן מהו א"ל רב גביהה מבי כתיל לרב אשי ת"ש דתנן המבריך ג' גפנים ועיקריהם נראין ר' אלעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות עד שמנה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין:

כיצד הם עומדים רב אמר כשורה ורבי יוחנן אמר כחצובא. אבל כשורה לא והלכתא כר' יוחנן בעי רב פפא מכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המיצר שנים בתוך שלו ואחד בשל חבירו או שהפסיק בור או אמת המים ביניהם או רה"ר מהו תיקו וקי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע. פירוש מאילן אחד נתפשטו שני ענפים ונתרחק והרבה עד שיעור ד' אמות על הארץ ומתחת נשרשו נדון אותה כג' אילנות אע"פ שבאו מאילן אחד כדאמרינן בהברכה שהשלשה גפנים שנברכו מתחת הארץ ועיקריהן נראין כלומר שנשרשו נדונין כששה גפנים למהוי כרם לחייב בזריעה דהשתא הוו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב דאילו בהברכת שתים לא להוי אלא ארבע שהן שתים בלבד ולא הוי כרם וכדאמרן: