נימוקי יוסף על בבא בתרא מ.

[גמ' דף עח.] דאע"ג דאמר חמור וכליו לא קנה שק ודסקיא וכומני. ואע"ג דלשון מיותר הוא דבלאו ה"נ קנה שאר כלים חוץ מאלו וכדפירשנו והוה לן למימר דליהני ליה האי יתור לשון דליקני כולהו וכדאמרינן במתניתין [דף עא.] ובזמן שאמר לו וכו' לא קשיא דהתם הוא שבכלל הלשון שאמר חוץ מאלו נכלל דרך מדינא דמסתברא כי היכי דדרכו של בית מהבית כך הוא מן הדין דדרכו של בור יהיה מן הבור אלא משום דאמר ר' עקיבא דמוכר בעין יפה מוכר הוא דאמרינן דהוי דלוקח היכא דמוכר לא פירש כלום אבל כל היכא דאמר מידי דאפשר דמשתמע דרך דייקינן ליה כיון דמדינא הכי הוי אבל הכא איפכא הוא דשק ודסקיא וכומני לאו כלי חמור נינהו דסתם חמור לרכיבה והני למשאוי וטפי אית לן למימר דאמר הכי לפרט הדברים כדי לסלק כל ערעור אע"ג דבלאו הכי קני כדאמרינן לעיל בפרק המוכר את הבית [דף סט:] דשופרא דשטרא הוא כן נראה לי ומיהו לפירוש הרשב"א דבאין עודן עליו לא קנה אוכף ומרדעת עד שיאמר חמור וכליו לא קשיא דלאו לשון מיותר הוא דהשתא אי לא יהיב ליה אוכף ומרדעת הוי המכר בטל וכן דעת הריטב"א ז"ל וכתבו רבותינו המפרשים ז"ל דלא מיבעיא בעודם עליו השק והדסקיא ואמר כל מה שעליו דמכורים דאפילו לא היו עליו ואמר הוא וכל מה שראוי להיות עליו נמי מכורין משום דלמשאוי נמי עומד אע"ג דסתמא לרכיבה הוא עומד יותר וקילקי וחבק כאוכף ומרדעת הוו דאין החמור ראוי לא לרכיבה ולא למשוי אלא בהני הלכך בסתמא קנו להו אפילו באינן על החמור וברייתא דקתני דכשאמר חמור וכליו קני הני לאו למימרא דבסתמא לא קנה אלא הא קמ"ל דאע"ג דאמר ליה חמור וכליו שק ודסקיא וכומני לא מכר אלא הני דוקא וכומני אע"ג שהוא מרכבתא לא מזדבן אפילו לרבנן דאמרי דסתם חמור לרכיבה עומד משום דרכיבת נשים משוי היא ולא לרכיבת נשים קאי ותלמודא בעי הא דפליגי רבנן ונחום בשק ודסקיא אי פליגי בעודן על החמור או באינן על החמור והאי בעיא לא איפשיטא הלכך אפילו בעודן עליו לא קנה השק והדסקיא וכומני דמספיקא לא מפקינן ממונא אבל אוכף ומרדעת וקילקי וחבק אפילו באין עודן עליו וכדפרישית וכן דעת הרב מג"ש ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל:

ר' יהודה אומר פעמים וכו'. [דף עח:] מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא רישא דידע דחמרא דידיה הוא והאי דקאמר זה משום כליו קאמר ליה:

חמורך הוא דלא ידע דחמרא דידיה הוא והאי דקאמר ליה חמורך הוא שתמכרנה לי כתבתי האי בבא משום דאיכא דפסיק הכא כרבי יהודה מדשקיל רבא וטרי בה לפרושה ולפי זה כשאמר חמורך זה משמע דידע דחמורו הוא מדאמר חמורך אם כן מאי דקאמר זה כמי שאמר כמו שהוא עכשיו עם משאו קנה וקנה כליו העומדים עליו ואיכא מאן דאמר דאין ראיה מהא דרבא דמשום דקשיא רישא לסיפא הוא דפריש לה וכתב (הרנב"ר ז"ל) דכן נראה דעת הרב אלפס ז"ל שלא הביאה הלכך אע"ג דידע דחמרא דידיה הוא ואמר ליה חמורך זה אין שק וכומני מכורין ולפ"ז כיון דדינא דהמוציא מחבירו עליו הראיה משמע כי הא פסקא בתרא דלית הלכתא כותיה דר' יהודה:

מתני' [מכר את הסיח וכו']. מפרש בגמרא [דאמר ליה חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך וכיון] דחלב החמור אינו ראוי לאכילה מאי טעמא אמר ליה חמור מניקה אלא ודאי משום דמכר לו הסיח הוא דקאמר:

גרסי' בגמ' [דף עח:] א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים באו חשבון המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן בעולם הבא. [פירוש] אם אתה מפסיד ממונך ליתן לצדקה או איזה הפסד שיבוא לך משום עסק המצוה הוי מחשב אותו כנגד השכר הרב שיהיה לך ממנה וההפך בעבירה:

מתני' מכר בור. סתם והוא עשוי להתקבץ מי גשמים לתוכו דומיא דאשפה מכר מימיו. גרסי' בגמ' אמר רבא מתני' יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה דתניא מכר בור לא מכר מימיו רבי נתן אומר מכר בור מכר מימיו והכי פסק רבינו אלפסי ז"ל דמכר בור לא מכר מימיו. מדלא קאמר הא תינח בור שובך וכוורת מאי איכא למימר ש"מ דכי היכי דפליגי בבור ה"ה בשובך ואשפה וכוורת אלא דחדא מינייהו נקט במתני' ושלא כדברי הראב"ד ז"ל ומיהו בבור פליגי אבל בבאר מים חיים כ"ע מודו שמכר את מימיו שעל שם זה נקרא באר הריטב"א ז"ל בשם רבו הרא"ה ז"ל ואע"ג דקי"ל [דף סה.] דמוכר בעין יפה מוכר הא אמרן דבדברים החשובין לא אמרינן דמכר וכ"ש במטלטלין ומים מטלטלין נינהו וה"מ מכר אבל הקדיש או נתן הקדיש את כולן דתניא [דף עט.] הקדישן מלאים מועלים בהם ובמר שבתוכן וה"ה במתנה כדתנן בהמוכר את הבית [דף עא.] בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן ותני נמי התם המקדיש את השדה הקדיש את כולן משמע שהקדש ומתנה שוין הם הלכך ילפינן מהכא דאפי' במטלטלין אמרינן זכה בשדה זכה בכל לענין הקדש ומתנה וכדכתיבנא לעיל:

פירות שובך. הם היונים:

פירות כוורת. הם הדבורים:

ואם לקח פירות שיעשה השובך בכל שנה צריך לוקח להניח הבריכה ראשונה שהיא צוות לאמה שאם לא כן תלך האם ויפסיד המוכר שובכו והוא לא מכר אלא הפירות ואם נטל פירות כוורת נוטל ג' נחילין הראשונים הנולדים בשלשה זמנים זה אחר זה כי מט' ימים לט' ימים יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ויושבים על ענף אילן ומביא כוורת חדשה ומכניסין לה לתוכה ואלו הג' נחילין כמו שיוצאין זה אחר זה רצופין נוטל אותם הלוקח ומכאן ואילך מסרם כלומר נוטל בסירוס כדאמרינן במגילה [דף יח:] (ירושלמי) קראה סרוסין כלומר שהמוכר נוטל אחד והלוקח אחרת וכן עד ו' או עד ז' פעמים ובהרבה מקומות לא נהגו להניחם לעשות נחילין אלא ג' פעמים לבד מפני שמכאן ואילך הם גרועים ומכל מקום יקח מהם המוכר בסירוס לצורך כוורתו כדי שלא ישאר ריקן ויפסיד ולכן ישארו לו גם מן הטובים קצת ולא יטול כל הכחושים והגרועים ולפיכך נוטל בסירוס כי הנחיל היוצא אחר חברו גרוע מחבירו:

חלות דבש. אם לקח החלות כי אחר שיצאו הנחילין לוקחים הדבש והוא עשוי חלות חלות ויש בו עשר או עשרים חלות זו כנגד זו משעוה ודבש המעורבים יחד והלוקח פירות כוורת אין החלות בכלל אלא הדבורים העושים פירות והלוקח החלות צריך להניח שתי חלות שהם למאכל דבורים בימות הגשמים כדי שלא תחרב כוורתו שהוא לא מכר לו הכוורת: