נימוקי יוסף על בבא בתרא לז.

[ואי א"ל ארעא בדיקלי כו']. משום שכך התנה לו בפירוש שהדקלים יהיו בתוכו ואם כן לא מכר לו מה שהתנה עמו והוי מקח טעות:

[בי דיקלי]. שיכול לומר לו לא אמרתי אלא ארעא שראויה ליטע בה דקלים דהכי משמע מדאמר ליה בשתי תיבות:

לבר מאילני כו'. סתמא לא מיקרי אילני לא גפנים ולא דקלים ואם כן אי אית ביה שאר אילנות חוץ מאותן אילנות הוא דקאמר והדקלים והגפנים מכורים בכלל השדה אבל אם אין שם אלא או גפנים או דקלים ודאי עליהם הוא דאתני הלכך לא מכרם ואי אית ביה גופני ודיקלי טפי מיקרו הגפנים בסתם אילנות מדקלים הלכך הדקלים מכר בכלל השדה ולא התנה אלא על הגפנים:

דרך הוא לעלות בחבל ללקוט פירות דקל בפני גבהו ולפיכך בשאין אחרים בשדה אלא דקלים אותן הגדולים שייר לו כיון דאמר לבר מדיקלי שאילו דוקא נקראים דקלים אבל הקטנים שאין עולים לו בחבל לא מיקרו דקלי והוו דלוקח אבל בשאר אילנות שאינם ארוכים כל כך לא פליג רב עם דייני גולה דהיינו שמואל וקרנא אלא מודה להו דכיון שהם חזקים שעול השוורים העוברים אצלם כשחורשים אינו כופף אותם ואמר לבר מאילני ודאי אותם שייר ואע"פ שאין עולים לו בחבל וכדאמרן וכן דייני גולה מודו לרב בדקלים דאפילו הוו נכפפין מפני העול כיון שעולים להם בחבל אותם שייר:

גרסי' בגמ' [דף ע.] בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני מהו שאר [חרובים] ודאי לא קנה מה ששייר באותו חרוב [קנה] או לא קנה א"ל לא קנה תדע דאילו א"ל שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלוני ההוא הוא דלא קנה הא אידך קנה אלא לא קני הכא נמי לא קני:

[דף ע:] שלח רב הונא בר אבין המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתיו לך נאמן ושטר כיס היוצא על היתומים אמר רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה:

[תדע וכו']. דהא המוכר שדה אחת לא מכר כל שדותיו בכלל ובשביל שאמר [דרך] שטות חוץ משדה פלוני או [חוץ] מחצי שדה פלוני אין לנו לומר שמכר מה שלא רצה למכור דשדה אחת נתכוין למכור ולא שתי שדות הכא נמי המוכר את השדה לא מכר חרוב וסדן השקמה דחשיבי שדה בפני עצמן והלכך בשביל ששייר ללא צורך אין לנו לומר שמכר את השאר וכן פירש הר"ש ז"ל. מזאת ההלכה נפקא לן דלא דייקינן בדבריו של אדם ענין שיהיה כנגדו אם לא אמר ממש ולעולם נימא דדרך השטות הוא שדבר ללא צורך:

המפקיד וכו'. שעשה לו הנפקד שטר הודאה שהפקיד אצלו ממון זה ולאחר זמן כששואלו המפקיד טוען הנפקד החזרתיו לך נאמן בשבועה מגו דאי בעי אמר נאנסו דנאמן בשבועה ולא מצי מפקיד למימר שטרך בידי מאי בעי דנפקד לא חייש לשטרא משום דהוה מצי מיפטר נפשיה בטענת אונס דלא דמי למלוה דליכא למיטען מידי היכא דאיכא שטר דאפילו אמר נאנסו צריך לשלם דמלוה להוצאה ניתנה וא"ת והא אמרינן בפ' הנשבעין (דף מה:) המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים אבל המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר י"ל דהתם הכי קאמר אי בעי למיפטר נפשיה משבועה חמורה צריך להחזיר לו בשטר אבל הכא אמרינן דנאמן בשבועה. ופירוש שטר כיס היוצא על היתומים. פירוש ואין העסק בעין או מידי דאתי מחמתיה שאילו היה קיים הא ודאי גובה בלא שבועה ואפילו מיתומים קטנים שאפילו אביהם לא היה יכול לטעון חזרתי ולקחתי ממנו הריטב"א ז"ל כגון ראובן שנתן מעות לשמעון למחצית שכר וכתב לו שטר כמה הפקיד לו ומת שמעון והוציא ראובן אותו שטר והאי עיסקא קיי"ל דהוי פלגא מלוה ופלגא פקדון. אמר המחבר אמרינן בפרק המקבל (דף קה.) דאי אתי הפסד בהאי עיסקא שקיל הנותן תרי תלתי בהפסד ואי איכא רווחא שקיל המקבל תרי תלתי מיניה וזהו שכר טרחו ואין כאן רבית ע"כ: