נימוקי יוסף על בבא בתרא לג:

לא צריכא דמצר ליה מצראי בראי. כלומר אע"ג דכשמסר לו הבית א"ל ראובן מהאי גיסא ושמעון מהאי גיסא וכן לצפון ולדרום מהו דתימא כל מה שבתוך המצרים מכר לו קמ"ל מתניתין ולא את החדר שאפ"ה חדר לא מזדבן כיון שאין תשמישו דומה לשל בית והא דמצר ליה מצראי בראי מצרים הוא שהרחיב לו אבל ברקא חלילא מזדבנא כיון שהוא דומה טפי לתשמיש בית וכדאמרינן ולא אמרינן ביה מצרים הרחיב לו וכן דעת הרי"ף ז"ל שלא הזכיר הכא יציע בהלכותיו ואף על פי דאמרינן דיציע מזדבן בהדי בית בסתמא כיון שמצר לו מצרים החיצונים היינו דוקא יציע מפני שהוא תשמיש מיוחד לאותם שבאותו בית אבל אם היה שם בירה לפני הבית לא מזדבן בסתמא בהדי בית אע"ג דמצר לו מצרים החיצונים כדפירש הר"ש ז"ל שאין הבירה עשויה להשתמש אלא לישיבה והילוך כל בני הבתים יחד דבירה הוא בית אחת שמשתמשין בה כל הבתים אשר סביבותיו יחד:

אמר המחבר ומיהו (הרנב"ר ז"ל) נוטה לומר דאף ביציע לא מזדבן אע"פ שהרחיב לו מצרים החיצונים וכן דעת הרשב"א ז"ל וכן כתב ה"ר יונה ז"ל דמיתורא דמתני' שמעינן דאע"ג דמצר ליה מיצרי בראי לא מכר את החדר והוא הדין לענין עלייה הבנויה חוץ לכותלי הבית ע"כ. וכן מי שמכר שדה לחבירו לא מכר לו את הבקעה שאצל השדה אע"פ שמצר לו מצרים חיצונים אמרינן מצרים הרחיב לו וכדאמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו:

פי' כתב המצרים הניכרים מפני שידועים יותר א"כ החדר או הבירה או הבקעה לא מזדבן בהדי בית ושדה עד שיכתוב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום וכדאמר בסמוך לכל מי שרוצה שלא יוכל לערער המוכר במכירתו כלל לומר לא מכרתי לך הכל:

איכא מרבוותא ז"ל דכתבי דלא מהני ולא שיירית בזביני אילין וכו'. אלא בבית ובירה וכיוצא באלו דאיכא דקרו להו לכולהו בשם חד אבל בור ודות וחדר דאית להו שם באנפי נפשייהו אע"ג דכתב ליה ולא שיירית וכו' לא משתמעי דחד שם אמר ליה תרי שמות לא א"ל ומשום הכי קאמר בגמרא כמאן אזלא הא דאמר רב מרי כמאן כרב נחמן אמר רבה בר אבהו משמע דהאי לישנא לא מהני אלא כעין מילתיה דרב נחמן וכן משמע מדאמרינן לקמן [דף סג:] האי מאן דזבין בית לחבריה אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריך למיכתב ליה מארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות ולא אמרינן דאהני ולא שיירית וכו' ומסתמא ודאי רגילין לכותבו כדאמרינן הכא מאן דזבין וכו':

דבי חייא. דהוו ליה קרקעות והיו נקראין ארעא דבי חייא ואמר לחבריה ארעא דבי חייא מזביננא לך וא"ר אשי שהלוקח אינו יכול לומר כיון דכולהו מיקרי ארעא דבי חייא כולן שלי דאע"פ ששם ארעא כולל ג"כ הרבה קרקעות מ"מ אינו מוכרח אלא חדא ויד בעל השטר על התחתונה מאחר שלא בירר דבריו משמע דהכי קביל עליה:

אבל ארעתא מיעוט ארעתא שתים. בהכרח הלכך המוכר צריך למיתן ליה תרי אבל יותר לא:

חדא א"ל תרי לא א"ל. ויהיב ליה גרועה שבכולן כדאמרי' (מנחות דף קח:) דאי א"ל בית בביתי או שור בשורי מראהו מת מראהו נפל ואע"ג דהוי מצי למימר דלשבחא קאמרינן כדאמרינן (ברכות דף לא: וסנהדרין דף סה:) גבר בגוברין כ"ש הכא דאמר ארעא או אם אמר בית סתם או שור סתם וכדתנן (ב"ב דף קז:) המוכר חצי שדהו לוקח נוטל כחוש הריטב"א ז"ל בשם כל המפרשים ז"ל:

ארעתא מיעוט ארעתא שתים. פירוש דשם ארעתא שדות הוא והוי כאילו אמר בתי או עבדי דמיעוט רבים ב' וקי"ל כרבנן דאמרי אפי' במטלטלי אין הדמים ראיה לעלויה מילתא שאינו במשמעות הלשון:

ואי א"ל זיהרא אפילו בוסתני ופרדיסי. פי' שצריך ליתן לו מכל מין אותן דברים שנקרא בעבורם שם זה ומן הגרועים אבל לא כל הקרקעות שלו עד שיאמר כל אבל אי א"ל כל ארעתא כולן במשמע לבר מבוסתני ופרדיסי שהם גנות ופרדסים מפני שיש להם שם בפני עצמן ואינם בכלל ארעתא:

ואי א"ל זיהראי. שהוא שם למי שיש לו קרקעות וגנות ופרדסים אבל לא בתים ועבדים:

ואי א"ל נכסי אפילו בתי ועבדי. אבל לא קנה מטלטלי עד דאמר ליה כל נכסי וכן פירש הר"ם ז"ל ורב האי ז"ל בספר המקח אבל אי אמר נכסאי לא קני מטלטלי אע"ג דאמרינן פרק מי שמת (דף קנ.) גלימא איקרי נכסי גבי אמר נכסי לפלוני שאני התם דמתנה הוא ועין יפה דמתנה מרובה אבל הכא מכר. והתם (ב"מ דף קג.) בהשואל קרדום מחבירו למרפק ביה פרדיסאי דאמרי רפיק ואזיל כל פרדסי דאית ליה איכא למימר דהתם השואל מוחזק והכא הוא איפכא דהמוכר מוחזק ועי"ל כיון שנתן לו הכלי אית ליה לאסוקי אדעתיה דמסתמא יעדור כל הפרדסים דאית ליה וה"ל לפרושי הלכך כיון שלא פירש לו תרי פרדסאי לכל פרדסיו השאיל לו וזה נראה לי משום הכלל המסור בידינו דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכל היכא דמצי למידחי ליה דחי ליה אע"פ שהרבה תירוצין נאמרו לומר דארעתאי ונכסאי משמע כולהו וכל נכסי אמרו דמשתמע אפילו מטלטלין והעלה הרמב"ן ז"ל בחדושיו שכן דעת רי"ף ור"ח ז"ל לפסוק כוותיה:

מי שמכר שדה לחבירו ואמר [לו] מצר אחד ראובן ואותו שדה של ראובן יש לו מאה אמה ומצר אחד של שמעון ולאותו שדה של שמעון אין לו אלא נ' אמה:

לא קנה. הקונה שדה זו אלא כנגד המצר הקצר דידו על התחתונה כיון שלא בירר דבריו:

ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי ויהודה מחד גיסא מדהו"ל למיכתב ראובן כנגד לוי ולא כתב ליה. וכתב ליה ראובן ושמעון מחד גיסא ולוי [מחד גיסא] ולא מצר אחר ודאי כנגד ראש תור קאמר דאי לא למה לו להזכיר מצר שמעון כלל וכן פירש הרמב"ם ז"ל דלשון תור מלשון תורי זהב וכל משולש קרוי כן שכן צורת התור ההוא ואע"פ (שאם מכר) [שמצר] לו כל השלשה מצרים שלמים דהא דאמרינן לקמן בסמוך קנה הכל היינו משום שלא נגע ברביעי כלל (אבל) איכא למימר דכיון דכל השדה נכלל בג' המצרים שמקיפין אותו לא חששתי אבל הכא שנגע ברביעי גלי אדעתיה שלא נתן לו הכל בג' מצרים אלא לפחות הרוח הרביעי הקצר כן הוא בתוס':