נימוקי יוסף על בבא בתרא לג.

מצר שהחזיקו. כלומר מצר שבין שתי שדות שהחזיקו בו וברשותו של בעל המצר כי הכא גבי זה שכנס כותלו מדעתו אבל בלאו הכי לא כדאמרינן וכי רבים גזלנין נינהו ושמעינן מהכא שאם הוא במקום שלא החזיקו אלא יחידים מחזיר כותלים למקומן כיון שלא הפקירו בפירוש ולא דמי כניסת כותלים ממקום שהוא קנוי לו קנין גמור לפריצת פצימין דאמרינן [סוף דף יא:] שאין יכול לפתוח עוד אותו פתח שפרץ פצימיו משום שאין קנין גמור בארבע אמות שבמבוי:

הרי זו בחזקתה כו'. ואם נפלה חוזר ובונה אותה:

אין מסיידין. בסיד לבן משום אבל בית המקדש:

מכיירין. ציורין:

מפייחין. במיני צבעונין:

[עירב בו חול]. מפני שמשחירו קצת ובכה"ג א"צ שיור אמה דלקמן דאלו בשיור אמה אפילו בסיד גמור מותר:

גרסי' בגמרא לא יסוד אדם את ביתו בסיד אא"כ ערב בו תבן או חול:

ת"ר כשחרב הבית באחרונה רבו פרושין שבישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להם ר' יהושע בן חנניה אמר להם בני מפני מה אין אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין אמרו ליה היאך נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי המזבח ועכשיו בטל והיאך נשתה יין שממנו מנסכים ע"ג המזבח [ועכשיו בטל] אמר להם לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אפשר בפירות אחרים מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים מיד שתקו אמר להם בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר א"א שכבר נגזרה גזירה להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ יכולין רוב צבור לעמוד בה אמר רב אדא בר אהבה מאי קרא במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו אי איכא גוי כולו אין אי לא לא אלא כך אמרו חכמים סד אדם ביתו בסיד ומשייר בה דבר מועט וכמה אמר רב יוסף [אמה] אמר רב חסדא וכנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט מאי היא א"ר פפא כסא דהרסנא עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת בה דבר מועט מאי היא אמר רב בת צידעא שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו' תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים א"ל רב פפא לאביי היכי מנח ליה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בהמ"ק דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין אלא אין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ יכולין רוב הצבור לעמוד בה ומיום שפשטו העובדי כוכבים וגוזרין עלינו גזירות קשות ומבטלין ממנו תורה ומצות ואין מניחין אותנו ליכנס בשבוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולא להוליד בנים נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:

פירוש. בפירות אחרים. שאין מביאין בכורים אלא משבעת המינים:

שכבר נגזרה גזירה. ונתחייבו להתאבל כדכתיב שישו אתה משוש וגו':

במארה וגו'. קבלתם עליכם בגזרת ארור להביא את המעשר אל בית האוצר:

קובעין. גוזלין:

הגוי כולו. ורובו ככולו. כל הקהל קבלו הגזירה ומסתמא אם לא היו יכולים לעמוד בה לא היו מסכימים אלמא לא חשיבה גזירה כלל אפילו גזרו אותה דהא הכא עברו על חרם ואפ"ה לא נענשים אלא משום דאיכא גוי כולו כדאמרן:

כסא דהרסנא. [קערה] של מאכל דגים מטוגנים בשמן ובסולת:

לשבוע הבן. המילה שהיא לסוף שבעה:

כלה מאליו. בענין טוב ולא ע"י העובדי כוכבים ולא יבטלו מצות:

אלא הנח להם כו'. משום דלא יוכלו לעמוד בה יבטלו הילכך לא גזרינן:

זוכה ורואה בנחמתה. שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה וגו':

הדרן עלך פרק חזקת הבתים

המוכר. ולא את הגג. אע"פ שאינו מקורה ומגופף מדלא פירשו בגמרא אי מיירי דוקא במקורה משמע להו דמתני' כפשטא כן דעת הריטב"א ודעת רבותינו ז"ל דמתני' איירי במוכר בית סתם ולא פירש לו עומקא ורומא ומש"ה לא מכר [אלא] את הבית לבדו משום דהני תשמיש אחר להם שאינו כתשמיש בית ממש ואפי' הגג שקרקעיתו מכסה הבית מ"מ כיון שיש לו אפי' צורת פתח נראה שרשות אחר הוא ואינו נשמע במכירת הבית כיון שלא פירש אבל פירש לו עומקא ורומא מכר את הכל חוץ מבור ודות כדתנינן לקמן [דף סד.] ואם מצר לו מצרים החיצונים נראה לי דאף הבירה מכר לו כיון שכתב לו עומקא ורומא משום דלא דמי לבור ודות דלית להו תשמיש בית כלל. ואי כתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום נראה לי דאפילו בור ודות במשמע והוא הדין אם אמר מארעית תהומא עד רום רקיעא כדאיתא בגמ' [דף סג:]:

אמר המחבר ומיהו יש לספק בזה ונוכל לומר דעומקא ורומא לא קאי אבירה דלאו בכלל עומקא ורומא הוא והא דלא ממעטינן אלא בור ודות משום שהוא בעומק של בית והוה משמע [דלא כתב עומקא ורומא אלא לעיולי בור ודות להכי תנן לא את הבור אבל הה"נ דבירא (בכלל עומקא ורומא) אפילו אם פירש לו עומקא ורומא אינה בכלל] וה"ר יונה ז"ל מסופק אם אהני ולא שיירית לבור ודות:

גמ' יציע. אופתא כגון עלייה שעושין אותה על גבי הבית ואין לה פתח מבחוץ אלא עושין לה ארובה במעזיבה שעל גבי הבית שהיא קרקעיתה של אותה עליה וממנו נכנס ויוצא ואינו עשוי לדירה אלא להניח שם חפציו והוא תשמיש גדול לבית אלא שאינו דומה לתשמיש בית ממש ורבינו שמואל פירש שהוא בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחריו ובין כך ובין כך נמכר הוא סתם בהדי בית כיון שהוא תשמיש גדול לבית [לרב יוסף דסוגיין כוותיה] אבל יציע שהוא ברקא חלילא אינו כל כך תשמיש לבית שאינו משתמש להניח שם חפציו אלא לנוי הוא עשוי ולהקר שם ופירוש ברקא חלילא הוא גם כן בנין שאחורי הכותל ופתחא פתוח לבית אלא שהוא עשוי חלונות חלונות ולהכי נקרא חלילא:

אמר המחבר וכן מצאנו בפירוש ר"ח ז"ל כתב מר שרירא גאון ז"ל בכתבו פי' אופתא בלשון ישמעאל אנרו"ג והוא שמקרין בית תחת קירויו של מעלה וטחין אותו ומשתמשין בו ונקרא אופתא ופי' ברקא חלילא אצטבא גדולה בנוי אחורי הכותל והוא חלול ופתוחה לבית ומשתמשין בו השוכנים בבית ונראה לי שהוא תשמיש אחר בפני עצמו ולפי' הר"ש ז"ל הא דאמר בפירקין לעיל [דף ס.] מאי עלייה אופתא אינו לומר שיהיה בנין אופתא למעלה כמו עלייה אלא לומר שהוא בית קטן עשוי לתשמיש הבית ע"כ:

והוא דהוי כו'. האי ברקא חלילא דאמרן דלא נמכר בהדי בית היינו דאית ליה ארבע אמות משום שהוא חשוב בפני עצמו וכן נמי חדר אבל אי הוו פחות מארבע אמות לא חשיבי ומזדבני בהדי בית ואע"ג דחדר לא הוי תשמיש בית כל כך כברקא חלילא משום שאינו עשוי אלא להניח שם ממונו מזמן לזמן וברקא חלילא אע"פ שאינו תשמיש לבית מ"מ דמי תשמישו קצת לתשמיש בית שמהלכין שם להתענג ולהקר כדמפרש בסמוך הר"ש ז"ל:

[השתא] יציע. שתשמישו שוה לשל בית לגמרי אמרת לא מזדבן בהדי בית חדר העשוי לשמירת ממונו ואין תשמישו דומה לשל בית לא כ"ש: