נימוקי יוסף על בבא בתרא ב:

[ולענין] חזית דחצר כבר כתבתי במשנתנו שאינה ראיה ומיהו היינו דוקא עד ד' אמות שיכולים לכוף [זה את זה ובין שניהם בנאוהו אבל אם הכותל למעלה מד' אמות החזית ראיה לגובה הכותל מד' אמות ולמעלה] וסומכין על החזית וכ"כ ה"ר יונה ז"ל וכתב עוד שאם נעץ קורות אחד מן השותפין בכותל וחבירו לא נעץ אינה ראיה לומר שיהא הכותל שלו שהרי יתכן שהכותל משותף וזה הוצרך לנעוץ וזה לא הוצרך אבל אם נהגו [שעושה בעל הכותל חלונות מבפנים לראיה שהכותל שלו]הכל כפי המנהג ובלבד שחבירו יהיה בעיר בשעת הבנין שאי אפשר שלא ידע בדבר ולענין חלון במקום שהוא חזקה שהכותל של בעל החלון אם יש עדים שנעשה בשעת הבנין הרי זו ראיה ואם לאו יכול האחר לטעון לאחר הבנין עשאה בשעה שלא הייתי בבית ולא הרגשתי בדבר כיון שאין להבחין שנעשה בשעת הבנין:

מתני' פי'. מי שיש לו ד' שדות סביב שדה חבירו וגדר בינו [ובין הניקף] את הראשונה ואחר מכאן השניה וכן השלישית אין מחייבין לניקף לפרוע באותן מחיצות שהרי בסתם בקעה קיימינן שהוא במקום שלא נהגו לגדור וכיון שאין יכולין לכוף זה את זה מעיקרא גם עתה אינו חייב כלום דליכא למימר הא מתהני בהן וכיון שלא מיחה בו לומר שלא יגדור ע"מ שישתלם ממנו חייב מידי דהוה (ב"מ דף קא.) כיורד [לתוך שדה] חבירו שלא ברשות ונטעה והיא שדה העשויה ליטע ולא מיחה בו בעל השדה ששמין לו וידו על העליונה (שהרי לא ההנהו כיון שעדיין הוא פרוץ לרוח רביעית אבל גדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל כפי מה שגדר אפילו באבנים וביוקר כדאמר בשדה העשויה ליטע שמין לו וידו על העליונה) וה"נ אע"פ שהוא במקום שלא נהגו לגדור מ"מ ראויה היא וצריכה לכך וכשדה העשויה ליטע דמיא ואע"פ שהיה כבר פטור מן הראשונה וכן מן השניה וכן מן השלישית לא אמר ראשון ראשון הפסיד אלא כל שעמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל ולרבותא נקט [הכי ולא קתני עמד וגדר] את שלשתן כך העלו אחרונים ז"ל. אמר המחבר פירשנו בפנים שגדר המקיף בינו ובין הניקף מיהו התם בב"ק פרק כיצד הרגל [דף כ:] מוכח דהך מתני' נמי בגדר מקיף בינו ובין רה"ר מיירי דאמרינן התם דא"ל מקיף לניקף אתה גרמת לי היקפא יתירתא וחייב משום דניקף נהנה ומקיף חסר ואי גדר בין מקיף לניקף מאי קאמר אתה גרמת לי היקפא יתירתא הא ודאי כולה היקפא איהו גרם ליה אלא ודאי מתני' מיתוקמא נמי בהכי ומיהו שמעינן מהא דכי מחייב ניקף לפום היקפא יתירתא דגרים ליה למקיף הוא דמחייב ליה לבד הרמ"ה ז"ל ע"כ:

[גמרא הכל לאתויי מאי אמר רב הונא לאתויי במה שגדר]. פירוש במה שגדר כל מה שהוציא המקיף בחלקו בגזית וביוקר:

רבינא הקיף לרוניא מד' רוחותיו. שהיו לו ד' שדות לרבינא סביב שדה אחת של רוניא ולא רצה רוניא לפרוע לו כלום מאותם גדרים שגדר רבינא סביבו א"ל רבינא לאריסיה אייתי לי בפני רוניא בשעה שגודר התמרים שלו אייתי לי אשכול של תמרים אזל וכשרצה לקחתו גער בו רוניא הנח הנח א"ל רבינא שבקיה די לי דגלית דעתך דניחא לך במאי דגדרי לא יהא אלא עיזי ודאי היית צריך לשכור מי שיגעור אותם שלא יכנסו בשדך אפילו הכי לא אשגח ביה רוניא למיתן ליה אגר נטירא אתא לקמיה דרבא א"ל לרוניא זיל פייסיה במאי דאיפייס דהיינו שכר נטירא שהוא דבר מועט בשעה שעומדת בקמותיה ואי לא דאיננא לך כר' יוסי דאמר מגלגלין עליו את הכל ואליבא דרב הונא דאמר כפי מה שגדר דהכי קי"ל כר' יוסי ל"ש גדר ניקף את הרביעית או מקיף ואליבא דרב הונא וכן פסק הריא"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל הוכיח מן הירושלמי דלרב הונא נמי אם עמד מקיף או ניקף וגדר את הרביעית בלבנים או בכפיסין אין מחייבין על השאר אלא בדמי לבנים או כפיסין אע"ג שבנה שלשתן גזית דהא גלה דעתיה דבהכי סגי ליה: