נימוקי יוסף על בבא בתרא כג:

תנו רבנן [כו'] אין מעיד לו וכו'. שמעון הנגזל ללוי שלא יצטרף עם אחר שבשוק להעמיד המקח ביד לוי הלוקח משום דהשתא כשהיא ביד לוי מצי הדרא ליה כדמפרש ואזיל נמצא שהוא נוגע בעדות:

דהדרא ליה. כשיביא עדים ששדה זו גזולה ממנו הדרא ליה כיון שהיא ביד לוי טפי משהיה ביד יהודה כדמפרש ואזיל:

במאי מפיק לה מיניה. הודאת בעל דין כמאה עדים דמי:

דאמר ידענא בהאי ארעא דלאו דיהודה היא. אבל אינו מעיד שהיא של לוי וממילא מתוקמא ביד לוי:

ובההיא זכותא וכו'. כלומר אמאי חשבת ליה נוגע בעדות אי משום דהדרא ליה גם כי יהיה ביד יהודה הדרא ליה כיון שמביא עדים שזו השדה היתה שלו:

השני נוח לי וכו'. [ולאו דוקא בדידעינן דיהודה קשה מלוי אלא לעולם] יש לנו לחוש [אולי הוא] כן שאין לנו להכשיר שום עדות אם לאו דפשיטא לן שאינו נוגע בעדות כלל [והכא] הו"ל למימר איפכא הראשון נוח לי דהיינו לוי אלא הכי הוא לשון המשנה בכתובות (דף קט.):

כגון דאית ליה סהדי וכו'. כלומר שיש עדים ליהודה שהשדה שלו ויש עדים לשמעון שמכחישין עדי יהודה ואומרים שהוא של שמעון והשתא אין חזקה לזה יותר מזה ובכל ספק קרקע אמרינן היכא דקיימא ארעא תיקום אם כן אם היתה ביד יהודה לא הדרא לשמעון אבל אם היא ביד לוי כשיביא שמעון עדיו ששדה זו נגזלה ממנו הדרא ליה ואפילו יביא יהודה עדים ששדה זו שלו אמרינן היכא דקיימא ארעא תיקום דאע"ג דאמרינן לעיל [דף לא:] אנן אחתינן ליה ואנן אסקינן ליה היינו כששני הבעלי דינין יהודה ושמעון באין לדון עליה ביחד דאם החזקנו האחד בשביל שהביא עדים שסבורין אנו שהדין עמו ואחר כן מביא גם חבירו עדים דין הוא שנחזור הדבר כבתחלה אבל הכא [שמעון ויהודה אינן דנין לפנינו אלא שמעון ולוי הלכך] כשהחזקנו השדה ביד שמעון משום שהדין עמו לגבי לוי בדין החזקנוהו וזה הדין אינו סר לעולם נמצא שבדין שמעון הוא מוחזק בה אלא שיהודה בא להוציא מידו כמי שבא להוציא קרקע מיד המוחזק בה דהיכא שספק הדבר אמרינן היכא דקיימא ארעא תיקום (שמעינן) ומהא דאמרינן לעיל כגון דאסהיד [ואמר ידענא דלאו דיהודה היא] דבעינן למימר [שאם היה מעיד שהיא של לוי היה] יכול להעיד עליה כיון דלא מצי הדרא [ליה שמעינן] דפסול נוגע בעדות אינו כפסול קורבה דאילו קרוב אינו מעיד כלל בין לזכותו בין לחובתו אבל מאן דאית ליה צד נגיעת עדות כל שהוא מעיד בענין דלא מטי ליה שום הנאה מקבלין עדותו וכשר דהא הכא נמי דאילו מעיד דלאו דיהודה היא הויא נוגע בעדות ואי אסהיד דלוי היא מקבלין מיניה הרנב"ר ז"ל ומהא דאמר חיישינן שיחשוב שהראשון נוח לו שמעינן דגבי נגיעת עדות בכל מאי דאיכא למיחש חיישינן כדפי' לעיל הר"ש ז"ל וכ"כ הרנב"ר דמה שכתבו ר"ח ורי"ף ז"ל כגון שהיה לוי נוח לו ויהודה קשה ממנו לאו דוקא בדידעינן וכן נמי שמעינן אימתי הוא דאמרינן אנן אחתינן ליה ואנן אסקינן ליה:

ולוקמה [בגזלן וכו']. לפום רב ששת דאוקמה בגזלן ואמאי צריך למיתני במכר לוקמה בגזלן גופיה שאם בא מערער להוציא [מיד] הגזלן לא יעיד הנגזל שאינו של מערער משום דהוי נוגע בעדות והול"ל וליתני דלברייתא דקתני מכר הוא דקשיא דאילו לרב ששת צריך ליה לפרש הכי לפי לשון הברייתא אלא אגב שיטתא דפרישנא לרב ששת נקט הכי:

ודוקא מכר. פי' הר"ש ז"ל שמכר בלא אחריות ופי' ה"ר יהודה בן הרא"ש ז"ל דלהכי פי' הכי [דאילו] באחריות לא הוי שינוי רשות וכאילו הוא ברשות גזלן הוי והדרא ליה ולא היה יכול להעיד שהיה נוגע בעדות:

מדמי' מי מייאש. הרי הגזלן חייב לשלם לו דמיה הילכך נוגע הוא בעדות דנוח לו דתיקום ביד לוי דאילו היתה ביד המערער נמצא שלא היה של שמעון כלל ולא יגבה כלום:

ומניח לפניהם. כלומר או מניח לפניהם הגזילה כמו שהיא:

פטורין מלשלם. דקנייה ביאוש ושינוי רשות:

ולוקמה ביורש. כיון דאהני שינוי רשות וסוף סוף במת גזלן מוקמת לה אמאי קתני מכר: