נימוקי יוסף על בבא בתרא כד.

מפני שחוזרת לו מיבעי ליה. דלא מצינו אחריות בתלמוד [אלא במוכר ולא] כמו שאתה צריך לפרשו לפירוש רב ששת שאחריותו וזכותו של נגזל עליו דלוקח כדי להוציא הקרקע אח"כ מידו אלא סתם אחריותו [עליו שבכל הגמרא] חוזר על המוכר:

אלא כדרבין. אע"ג דדינא הכי כרב ששת מ"מ ברייתא לא ניחא לישנא בפירוש לאוקמוה בגזלן ולא מיבעיא בסתמא. דלא הדרא ליה ולא הוי נוגע בעדות שהרי אין בע"ח גובה ממנה:

אפותיקי. שיחדו לו ליפרע ממנה לשון פה תהא קאי אם לא יפרע לו לזמן פלוני אפ"ה אינו טורף מן הלקוחות דמטלטלי לבע"ח לא משתעבדי משום דלית להו קלא ולא יוכלו לקוחות ליזהר ואם יטרפנו בע"ח אין לך אדם שיקח מטלטלין מחברו וכתבו המפרשים ז"ל דמדקאמר סתם מכר לו פרה וכו' מעיד לו עליה מפני שאין אחריותה עליו משמע דאפילו עשאו אפותיקי בשטר אינו גובה ממנו מטעמא דאמרן דלית ליה קלא. וכתב הרשב"א ז"ל דהיינו דוקא מן הלקוחות אבל מן היורשין דאין קול מעלה ומוריד לגבייהו אפילו לא עשאו אפותיקי אלא שכתב לו מקרקעי ומטלטלי דינו לגבות מן היורשין מן הדין ואנן צריכין לתקנת הגאונים ז"ל. שמעינן מהכא כדפי' הרשב"א ז"ל דהיכא שהגזלן מכרו באחריות לא הוי שינוי רשות ולא קני ליה ושמעינן דמכל מקום [גזלן] חייב בדמיה:

וניחוש דילמא וכו' מטלטלי וכו'. כששעבד המוכר נכסיו לבעל חובו שעבד מטלטלי אגב מקרקעי וכי היכי דחייל לשעבודא אמקרקעי חייל נמי אמטלטלי והוי נוגע בעדות מפני שמעמידה וכו':

דלא כאסמכתא. פירש הרמב"ן ז"ל דטעמא משום דאמרינן נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה וערב אסמכתא הוא דהכי אמר ליה אם לא יפרע לך הלוה אני אפרע אותך וכל דאי לא קני אלא דערב בההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אבל מטלטלי אסמכתא היא דמלוה א לא סמיך אלא אמקרקעי והוי כמאן דאמר ליה שאם לא ימצא קרקעות יפרע מן המטלטלין ומשום הכי צריך למכתב דלא כאסמכתא לגלויי דעיקר שעבודיה אמטלטלין נמי הוא ולפי זה כל היכא דכתב ליה מעכשיו לא צריך למכתב דלא כאסמכתא דכל דכתב ליה מעכשיו לית ביה משום אסמכתא כדאיתא בפרק איזהו נשך (דף סו:):

ודלא כטופסי. כתב הוא ז"ל בשם הגאון רבינו סעדיה ז"ל שהוצרך לכתוב כן לומר שלא יהו כטופסי דשטרות שמראין שיד בעל השטר על התחתונה אלא דכל לשון מסופק בו תהא ידו על העליונה:

שלקח ומכר לאלתר. וליכא למיחש ששעבד אותם בינתים שהרי לא היה לו פנאי ללוות לכך לא הוי נוגע בעדות כיון שאינו יכול להעמידה בפני בעל חובו:

וניחוש דילמא כששעבד נכסיו לבעל חובו כתב ליה ודעתיד אנא למקני ובכה"ג יכול לגבות בעל חובו והוי נוגע בעדות וכיון דלא חיישינן להכי שמעת מינה וכו' והבעיא היא דלא איפשיטא קמן פרק מי שמת (דף קנז.) תפשוט לך מהאיך ברייתא דקתני מכר פרה מעיד עליה דאפילו אמר דאיקני לא קנה:

דלא הויא ליה ארעא. כלומר לעולם אימר לך דמהכא לא תפשוט ולעולם קנה והא דהכא לא חיישינן להכי משום דאיכא עדים דאמרי כל ימיו היה רגיל אצלנו ולא ידענו שהיה לו קרקע מעולם הילכך איך יקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי אם לא היה לו קרקע מעולם ושמעינן מהכא מדאיצטריך למימר מעולם ולא אמר שלא היו לו קרקעות בשעה שקנה מטלטלין אלו ששעבודא קמא חייל אמטלטלי שיקנה אפילו לאחר שמכר הקרקע ודעת הרמב"ן ז"ל לומר הטעם לפי שכל שכתב דאקני שוב אין יכול לחזור בו אפילו קודם שקנה אלמא משעה ראשונה חייל שעבודיה אע"ג דבפירות דקל (ב"מ דף סו:) כל שלא באו לעולם יכול לחזור ומיהו הרשב"א ז"ל חולק בדין זה שהוא סובר שאף הכותב דאקני קודם שקנה יכול לחזור בו ומ"מ מודה הוא ז"ל דכל שלא חזר בו בשעה ראשונה חייל [שעבודיה] כדשמעינן מהכא דאיצטריך למימר מעולם. וא"ת כיון דאפשר דאין לו קרקע מפני מה נהגו לכתוב כן בכל אדם אע"פ שאין יודעין לו קרקע. כתב הרמב"ן ז"ל דכל שיש בית הכנסת בעירו שלקחו רבים או בית הקברות של רבים סגי דבקרקע כל שהוא סגיא כדמוכח פ"ק דקדושין (דף כו:) וכן אמרינן הכא דלא ה"ל [ארעא] מעולם שאין במקומו אלא ביהכ"נ של יחיד ולכל אחד קבר ידוע לעצמו וזה אין לו:

נמצא שאינה שלו חוזר עליו. שהלוקח חוזר על המוכר כשטרפו מערער א"כ למה יעיד הרי נוגע הוא בעדות דניחא ליה שתשאר בידו כדי שלא יחזור עליו: