נימוקי יוסף על בבא בתרא כב.

תרתי אצייתא. שתי שורות של גפנים הכניס רב כהנא בקרקע חבירו:

א"ל. רב יהודה תחזיר לבנות הכותל והנח ריוח שתי שורות שיש בהם שני עדים:

שיש בכלל מאתים מנה. וחייב ליתן מנה לכ"ע:

נחלקה עדותן. מפני שאין כאן אלא עד אחד ועד אחד כי אתי לשבועה קאתי:

יש בכלל מאתים מנה. דהוי כאילו הוו שני עדים לענין מנה וחייב לשלם מנה ה"נ לגבי תרי אצייתא שני עדים איכא הילכך זיל אהדר תרי מגו תלת והלכתא כרב יהודה וא"ת והא חד מינייהו שקרא הוא ואפילו לרב הונא דאמר [לעיל דף לא:] בשתי כיתי עדים שמכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה מודה באחד מכת זו ואחד מכת זו שאין יכולין להעיד דחד מינייהו פסיל ודאי א"כ ה"נ נימא הכי י"ל דהכא לאו שקרא הוא דעבידי אינשי למטעי בין תרתי לתלת וכן בין מנה למאתים והכי אמרי' בפ' כל הנשבעין [דף מח.] א' אומר גבוה שתי מרדעות ואחד אומר ג' עדותן קיימת א' אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטלה:

בקשתא. שם מקום:

דזבנא מינך. לפי דבריו:

אי אית לך סהדי. הא דבעינן ראיה שדר בו המוכר חד יומא לאו משום דלא מהימנינן ליה כשטוען שלקחה דודאי נאמן הוא כיון שהחזיק שני חזקה וכן הדין בפרק הגוזל ומאכיל (דף קיד:) גבי תופס מטלטלין שאע"פ שיש עדים לזה שהם שלו וזה טוען ואומר מפלוני לקחתים נאמן דטענינן ליה לומר שזה המערער מכרם לפלוני המוכר אלא הכא היינו טעמא משום דאי לא מייתי מחזי כשקרא אבל גבי המחזיק הזה אדרבה כיון שהחזיק מחזי דלוקח הוא וא"צ לו ראיה אם לקחו וכ"כ הרמב"ן ז"ל ושמעינן מהכא מדבעיא סהדי ולא סגי אם אמר איהו ידענא דדר ביה המוכר חד יומא משום מגו דאי בעי אמר אנא זבנתא מינך כדאמרינן גבי [וחזיתיה לדעתיה דאי אמר] קמאי דידי זבנה מינך דלא אמרינן מגו אלא במילתא דבתר דמהימנינן ליה משום מגו שוב ליכא ספיקא אבל במילתא דאף כי נימא מגו אכתי איכא לספוקי אם לקחה המוכר מזה המערער אם לא לא אמרינן מגו דלא מפיו אנו חיין שנאמין כל כך לדבריו משום מגו עד שנצטרך לברר ספק אחר מדעתנו לקיים דבריו ולמטען שהמוכר לקחה מן המערער וכן כתבו המפרשים ז"ל:

טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי. מדלא אמר אינו צריך כלום אלמא ראיה לפחות בעי דדר ביה המוריש חד יומא אבל לא צריך למטען שאביו לקחו מן המערער והלכתא כר' חייא וכרבא דאמרי עביד איניש לעיין קרקע ולמדוד ארכו ורחבו לקנותו ושוב לא יקנה הילכך צריך ראיה שדר בו חד יומא:

[ג' לקוחות]. שדה שיש עדים שהיתה של ראובן לעולם והחזיק בה שמעון שנה שטוען שקנאה ממנו ואח"כ מכרה שמעון ללוי והחזיק בה לוי שנה אחרת ואח"כ מכרה לוי ליהודה והחזיק בה שנה אחרת הרי ג' לקוחות אלו מצטרפין חזקתם כאילו החזיק א' מהם ג' שנים רצופות ויכול יהודה לטעון כיון שהחזקנו בין שלשתנו ג' שנים היה לך למחות בינתים כי אין לו לשמעון ליזהר בשטרו יותר מג' שנים ולא מצי ראובן לטעון כיון שלא ראיתי שהחזיק שום א' מכם לא חששתי למחות דכיון שמכרו זה לזה בשטר שטר אית לה קלא ממילא נשמע הקול בלא חקירה וכיון דשמע היה לו למחות אבל בעדים לא מתפרסם קלא כולי האי ולא נשמע לו אלא ע"י חקירה ואין לו לחקור דיכול לטעון לא היה לי לחוש שיקחו את שלי :

המוכר שדהו וכו' התם אינהו וכו'. כלומר יש להם ללקוחות לחקור קודם שיתנו דמיהן אם המוכר מחויב באחריות לשום אדם כדי שלא יגבו מהם מה שיקנו ובחקירה ידעו הדבר דמאן דזבין בפרהסיא זבין כי היכי דליפוק עליה קלא וירבו הקופצים וכשלא חקרו אינהו דאפסידו אנפשייהו וכתב ר"ח ז"ל דהיינו דוקא במכירה אבל מתנה עבידי אינשי דיהבי בצנעא הילכך הנותן שדהו בעדים וקבל עליו אחריות אינו גובה מנכסים משועבדים. ופי' גובה מנכסים משועבדים דאמרי' במוכר שדהו שגובה הלוקח אחריותו אם יטרפוהו מנכסים שמכר לאחרים זה המוכר לו וכתבו המפרשים ז"ל דהיינו דוקא כשטרפוהו בב"ד וקודם שיצא משם כתבו לו טירפא משעת המכר דאי לא נטען ללקוחות שפרעו מוכר ללוקח דהא מלוה על פה היא:

הרי זו חזקה. ללוקח כיון שלא מיחה המערער בתוך שנים הללו דאע"ג דלא החזיק שום אחד מהם בכל שני חזקה מ"מ הרי אמרנו דג' לקוחות מצטרפין כיון דאיכא קלא דיורש כרעיה דאבוה הוא ולוקח בשטר נמי אית ליה קלא דממילא ולא מצי מערער למימר לא שמעתי ומשום הכי לא מחיתי:

אכלה בפני האב . המחזיק שטוען שהאב מכרה לו ובפני הבן שנה ובפני לוקח שני (שנים) מצטרפין לחזקה אע"ג דלא אכל בפני כל אחד אלא שנה [ולא מצי לוקח מן הדין לאפוקי מיניה משום דקא טעין מחזיק שטר היה לי מן האב ונזהרתי בו לשמרו ג' שנים ואבד ממני שלא ידעתי מלקיחתך מן הדין לסוף ב' שנים דלוקח לית ליה קלא] ואי לוקח אית ליה קלא הלא כשמכרו ללוקח זה הוי מחאה למחזיק שאם היה שלו לא היה זה יכול למכור לאחר והויא ליה לאזדהורי בשטריה שלא יסלקנו לוקח זה וא"כ כיון שאין לו שטר אמאי עלתה לו חזקה ולא מצית אמר דלוקח שני זה לא לקחו בשטר אלא בעדים ולא אמרינן לוקח אית ליה קלא אלא בשטר דהיינו דוקא לגבי המערער שהיה הקרקע שלו לעולם אין לו לחקור שיגזלו את שלו וצריך קלא דממילא אבל לוקח כל שלא החזיק שני חזקה יש לו לחקור שלא יערער עליו ושיזהר בשטרו תדע שהרי מחאה בפני שנים לבד הוי מחאה וכיון דמוכר לשני אין לך מחאה גדולה מזו וסגי נמי בפני שנים אלא ודאי כי היכי דלוקח בעדים במאי דסגי בעדים לא חשיב קלא גם ללוקח בשטר לגבי מערער שצריך קלא דממילא לא חשיב קלא: