נימוקי יוסף על בבא בתרא כא:

ושמעינן מינה דכל היכא דידעינן באונסיה אע"ג דלא מסר מודעא גטו ומתנתו בטלין דהא הכא לאו משום דהוי מתנה זו מודעא דאיבטיל מתנת אשתו אלא משום דאיגלי לן אונסיה וכדפירשנו וכן דעת ר"ח ז"ל ודעת הרנב"ר ז"ל בחידושיו:

מה תהוי עלי. על עצמו אמר כן:

זילו איטמרו בעבר ימינא וכתובו ליה. תחלה כל נכסי קודם שתכתבו לאשה כתבו המפרשים ז"ל מהא שמעינן דאע"ג דמחמת טענה אמר להו דליטמרו כלומר כדי שלא יגיע הדבר לאוזן אשתו מכל מקום דין מתנה טמירתא יהב לה רבא ומיהו אפשר דדוקא הכא דלא יהיב מנפשיה ורצונו היה (דאמרן) יותר שלא ליתן לא לזה ולא לזה אבל מי שאמר מחמת טענה איטמרו כדי שלא ישמע פלוני בני או קרובי בכי הא מסתברא דלאו מתנתא טמירתא היא וכתב הרי"ף בשם הגאון רבינו האי ז"ל דשכיב מרע שאמר לא תגלו האיך תפקידתא עד לאחר מיתה לא הויא מתנתא טמירתא והרמב"ן ז"ל הביא ראיה לדבר מדתניא בתוספתא (דב"ב פ"ח) הכותב דייתיקי והיה מתירא מן היורשים נכנסין אצלו כמבקרין אותו ושומעים דבריו מבפנים וכותבים מבחוץ וכתב ר"ח ז"ל המקנה מתנה בקנין צריך להזכיר בעת הקנין כי מתנת פרהסיא אני מקנה ואם לא הזכיר אלא בשעת הקנין נתן סתמא פסולה וכתב ה"ר יונה אם צוה ליתנו בעדי מסירה בשוקא ובבריאתא כשר אף על פי שלא צוה כן על הכתיבה ועל החתימה דהא קי"ל (גיטין דף פו:) כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי וכן אם צוה על החתימה שתהא בפרהסיא אף על פי שלא צוה על המסירה המתנה קיימת שהרי יש בזה גילוי דעת שהוא נותנה בנפש חפצה:

לא מר קנה ולא מר קנה. כלומר לא האשה ולא הבן לא האשה מפני שגילה שהיה אנוס כדפירשנו וכן הבן משום דהוי מתנתא טמירתא:

אבל הכא מר ניחא ליה. כלומר למי שראינו שהיה רצונו ליתן בלא אונס כלל מתנתו מתנה כיון שהיא עשויה כתיקון חכמים ואפילו עשה קודם מתנה זו מתנה טמירתא לא מצי לבטולי להא:

והלכתא חיישינן. כבר פירשנו לעיל הילכך צריך לכתוב כתבו בשוקא וכו' וכן אמר הגאון ר"ח ז"ל דאהא סמכו רבנן ותקינו למכתב מתנת פרהסיא ומפרשי בה והכי אמר לן מתנתא דא כתבוה בשוקא וחתמוה בפרהסיא כי היכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא וכתב ה"ר יונה ז"ל שאם אמר הנותן לעדים כתבו כל יפוי השטרות הרי יש בכלל שיכתבוה כראוי לכתבה בשוקא ובבריאתא מ"מ נכון הדבר שישאלו את פיו בפירוש וכתב הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל דאע"ג דהנך שטרי דילן כתיב בהו בכל לשון של זכות לא מהני מידי אם לא פירשו בשטר כתקנת חכמים כמו שפירש רבינו חננאל ז"ל וכתב הר"י ז"ל דכיון שכותבים הסופרים כתיקון כדפי' והנותן רוצה שיעידו עליו נמצא שהוא נותנה בלב שלם ונראה מדבריו שכן ראוי להורות בדיעבד:

מתני' כל חזקה. בין חזקת ג' שנים דקרקעות ועבדים ואילנות בין חזקה דלאלתר כגון הני דמפרשינן לקמן בכולהו בעינן טענה ואז אנו מאמינים מכח החזקה דכיון שהמערער שתק ג' שנים ניכרין דברי אמת שהדין עם המחזיק אבל בלא טענה אפילו החזיק בפניו עשרים שנה לא מהניא חזקתו דכיון דיש עדים שהיה של המערער וזה אינו טוען שמכרו או נתנו לו למה יהיה שלו. וכדאמרינן בגמ' פשיטא :

והבא משום ירושה א"צ טענה. שאפילו אינו יודע לטעון ברי לומר אבי קנה ממך אלא שהביא ראיה שדר בו אביו אע"פ שלא דר בו אלא יום אחד סגי כיון שיורש זה החזיק בו לתשלום ג' שנים והימים שדר בו האב יבואו במספר להשלים ג' שני חזקה וכדאיתא בגמ' ואנן טענינן ליורש וטענינן ללוקח לומר שהמערער מכרו לאביו או לפלוני שמכר לזה:

[בגמ' פשיטא מ"ד הא גברא מזבן זביניה ליה ושטרא ה"ל ואירכס וסבר אי אמינא מזבין זביניה לי יאמרו לי אחוי שטרך הילכך נימא ליה אנן דילמא שטרא ה"ל ואירכס דכגון זה פתח פיך לאלם הוא קמ"ל]:

גמ' וסבר. דלאו כולי עלמא ידעי דינא דחזקה במקום שטר קיימא וסבר למיטען שפיר טפי כשטוען בפניך החזקתי ולא אמרת לי דבר הילכך מהו דתימא דטענינן ליה אנן ששטר היה לו אלא שנאבד קמ"ל דבכה"ג כיון דאיהו לא טעין אנן לא טענינן ליה וכתב הר"ש ז"ל שאם הוא חוזר וטוען קודם שיצא מב"ד שטר היה לי ואירכס ולפי שיראתי שלא תאמרו לי אחוי שטרך טענתי כן טענתו טענה דקי"ל [דף לא.] טוען וחוזר וטוען ואין זה כסותר טענתו הראשונה ולזה נוטים דברי ה"ר יונה זצ"ל:

שקל בידקא. נכנס שטף מים לתוך שדהו והוליך המחיצות ולא נודע מקומן:

אהדר גודא. החזיר אותו הכותל שהיה מוטל על שניהם לגדור בגנה וכיוצא בה באמצע החזירו כולו לצד חבירו והיה חבירו מבקש שיחזיר את הכותל באמצע:

והא אחזיקי לי. ודאי כיון דאפילו בחזקת ג' שנים בעינן שיבא בטענה כל שכן בחזקה דלאלתר כזו הילכך צ"ל דה"נ מחמת טענה הוה אתי והכי קאמר והא אחזיקי לי כלומר על פיו ובמצותו גדרתי וסייע בהדאי והוי כאילו אמר לי זיל חזק וקני והא אחזיקי במתנה זו שמחל לי חלקי במה שגדרתי כדתנן [דף מב.] גדר ופרץ וכו':

א"ל כמאן. הא דאמרת שנתן לך מתנה או מחל לך והוא מכחישך שאומר שלא נתן לך ולא מחל לך כלום א"כ במה אתה רוצה לזכות בטענה זו משום חזקה והלא לא החזקת ג' שנים אי משום דס"ל כר' יהודה דמתני' דתלי טעמא דג' שנים כדי שיהא באספמיא וכו' דמשמע דכל שבפניו ס"ל דלאלתר הוי חזקה:

וכר' ישמעאל בר רבי יוסי. בשלהי פירקין באחד שפתח חלונותיו בחצר השותפין בפני שותפו ולא מיחה באותה שעה וא"ל החזקת בני דס"ל דבפניו לאלתר הוי חזקה לית הלכתא כוותייהו:

והא קא אחיל וכו'. כלומר יש לי עדים שסייעני בגודא בפניהם והוי כאילו נתן לי או מחל בפניהם וא"צ לחזקת ג' אלא במה שגדרתי אפילו בכל שהוא זכיתי במתנה:

מחילה בטעות הוא. שלא היה יודע שהיית בונה בתוך שלו כמו שאת גופך ודאי טעית ואף על גב דשמעינן ליה לרב נחמן (ב"מ דף סו:) גבי פירות דקל דמחילה בטעות שמה מחילה יש לומר דהתם ידע דפירות דידיה אכיל בכה"ג הוי מחילה אבל הכא דהאי גברא לא ידע מידי דמיא לאונאה דאמרינן התם דמשום דלא ידע לא הוי מחילה ושמעינן מהכא דאילו הוה ידע המזכה אף על גב דלא ידע רב ענן שהוא הזוכה קנה ומשום הכי לא הוה סגי למימר ליה את ודאי לא הוה ידעת ואע"ג דאמרינן ביבמות פרק רבן גמליאל (דף נב:) שהעודר בנכסי הגר וכסבור שהיא שלו לא קנה כיון שזוכה גופיה לא ידע תירץ הראב"ד ז"ל דשאני הכא דאיכא דעת אחרת מקנה ושמעינן נמי מהכא דכל היכא דמסייע ליה לחבריהבמידי דהוי מזכה ליה והוה ידע הוי כאילו א"ל זיל חזק וקני ודוקא בכי האי גוונא שמסיג גבולו ואפ"ה מסייעו אי נמי בכותל מחיצה שהוצאת הבנין לאמצע אז ודאי לא מצי למימר ליה מחייכנא בך שאין אדם משחק בחבירו ומפסיד שלו אבל בענין אחר לא מהני מידי דאשכחן בירושלמי [דפרקין הלכה י] תמן תני הפותח חלון בחצר חבירו במעמד חבירו רבי אומר פותח בשמאל וסותם בימין הגע עצמך שהיה עומד שם יכול למימר ליה בעינא הוינא לעינך היה מושיט לו צרורות יכול למימר ליה מיחך הוינא בך: