נימוקי יוסף על בבא בתרא כא.

דלא ציית דינא. שהוא סרבן ואינו שומע לב"ד שבעירו כן פירש הרב רבינו יונתן ז"ל דאי ציית דינא לימרו ליה אין אתה אנוס כיון שאתה יכול לתובעו בדין וקי"ל כאביי ורבא דאמרי דאפילו עלי ועלך דצתינא דינא כותבים דזימנין שאין ב"ד מזומן מיד הלכך כותבין שיהיה לו לראיה ונראה דאע"ג דהוי בדוכתא דאיכא ב"ד מזומן לא פלוג רבנן (כיון שאין ב"ד יכולין להוציאו מאונסו) אבל אחרונים כתבו דכיון דאי בעי צאית אי בעי לא צאית אנוס הוא ולא דמי להא דאמרינן בגיטין פ' הניזקין (דף נח:) אין אנפרות בבבל דכיון דאיכא בי דואר ולא אזיל אחולי אחיל דהתם בי דואר מצי כאיף ליה בע"כ הלכך (הכא) אי מסר מודעא וידעי באונסיה כתבינן אפילו אמאן דצאית דינא זו היא טעמא דאביי ורבא ומיהו דוקא אזביני אבל בגיטא ומתנתא כיון דגלויי מילתא בעלמא הוא אע"פ שתלה אונסו בדבר שאינו לא הוי [גיטו גט ולא מתנתו] מתנה וכן כתב הרשב"א ז"ל בשם רבו הרב רבינו יונה ז"ל וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות מכירה שאין הולכין במחילה ומתנה אלא אחר גלוי דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל ולזה הסכים הרנב"ר ז"ל בחדושיו אף על פי שמדברי הרמב"ן ז"ל נראה דכל שתולה מודעתו בדבר שאין בו אונס אין בדבריו כלום:

לאו מודעא היא. שאין להם לסמוך על פיו דדילמא איערומי קא מערים דהשתא מחמת שהוא צריך למעות גמר ומקנה וכדי שיוכל לחזור בו כשיזדמנו לו מעות אומר להם שהוא אנוס וכתב הרשב"א ז"ל דמדקאמרינן לאו מודעא היא ולא אמרינן לא כתבינן מודעא אלא אמאן דידעינן באונסיה שמע מינה דאע"ג דלא ידעינן כתבינן סתם פלוני מסר מודעא בפנינו שפלוני אונסו בכך וכך למכור דזימנין דסהדי אחריני ידעי באונסיה ואי לא מסר מודעא לא מבטלי זביני ולפירושו אין מבטלין את המכר מחמת מודעא זו עד שיביא ראיה שנאנס וקמ"ל לא אמרינן חזקה לא חתמו אא"כ ידעו באונסו כדאמר בעלמא (כתובות דף יט.) אין העדים חותמים על השטר וכו' אלא מימר אמרינן האי ניתן ליכתב סתם אע"פ שאין מכירין ונראה כן דעת הרנב"ר שהביא כן בחדושיו ואע"פ שאין כן דעת הרב רבינו יונה ז"ל דאמר דלא כתבי עד דידעי באונסיה שהוא ז"ל חושש לזה:

גלויי מילתא בעלמא הוא. כלומר בגלוי דעתו לבד סגי ואין צריך לפרש אונסו דסברא הוא שאם אין לו אונס אלא מרצונו יהיב אמאי מוסר מודעא לבטל הדבר ולא דמי לזביני כדפירשנו לעיל:

והא אמר רבא וכו'. מכללא דההיא דאמרינן לקמן תליוה וזבין זביניה זביני דמוקמינן לה [דף מח.] בשאנסוהו סתם למכור שדה אחת משדותיו וברר ונתן אבל אנסוהו על שדה ידועה לא הוו זביני ומשום הכי הוא דאמרינן הכא לרבא אין כותבין מודעא דאי בשדה ידועה אין כותבין מודעא דלא הוו זביני אלא יביא עדים שאנסוהו ויתבטל שטר המכירה ואי בשדה סתם הוי זביני ומודעא שיכתוב פסולה היא ולקמן [דף מח:] במקומו מפורש דלא קי"ל כרבא ואף בשדה זו הוי [זביניה] זביני [אם לא מסר מודעא] ואף בשדה סתם אם מסר מודעא לא הוו זביני:

כי ההיא מעשה דפרדסא. ואי קשיא היאך יכירו באונסו שאם המחזיק אומר לו זה בפני עדים פשיטא שהרי בא עליו בעקיפין וא"צ למודעא וי"ל כגון שהטמין לו עדים אחורי הגדר ושמעו שלא נתרצה למכור אלא בהכרח כגון זה מעידין על אונסו והכל לפי דעת השומעין וכן כתב הראב"ד ז"ל וכן הסכים הרשב"א ז"ל וכן נראה דעת הרנב"ר וכתב רבינו חננאל דמהא דפרדסא שמעינן דמאן [דמגזים] לחבריה במידי דיכול למעבדיה כגון הפסדת ממון או הנאה כל שכן הנאת נפשו דאמר ליה אי לא מזבנת לי כך וכך דאית לך עבידנא לך כך וכך דאית להו לסהדי למכתב ליה מודעא להאי ולפרושי בה ידענא ביה באונסא דפלניא ואף על גב דלא עביד מאי דאמר ומחיל ליה אלא כיון דאמר עבידנא ויכול למעבד היינו אונסו דמוכר וכל כי האי גוונא כתבינן עכ"ל ז"ל והביאו הרנב"ר ז"ל בחידושיו ועוד הביא ראיה מהא דתנן לקח מסקריקון וכו' פרק הניזקין [דף נה:] וכתב הרב רבינו יונה ז"ל ואם אנסוהו עד שבטל המודעא שמסר מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה ואם המוכר מוסר מודעא על המכר ועל כל ביטול שיבטל המודעא באונס כיון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו ביטוליו ואגב אונסו גמר בלבו ומבטלם ואין כח מסירת המודעא על הביטול יותר מכח מסירת מודעא על המכר שאנו דנין בו ואומר כשמבטל המודעא מתוך האונס גמר בלבו והקנה וכן דעת רבותינו ולענין גט יש לחוש בדבר ולהחמיר עכ"ל הרב ז"ל ולקמן במקומו נאריך יותר בדין זה כי הרמב"ם ז"ל והרבה מן האחרונים ז"ל עמו סברי דאם מסר מודעא על כל הבטולין שיבטל לא הוי זביניה זביני:

לא מגבינן ביה. מדקאמר לא מגבינן ביה ולא אמר לאו כלום הוא יש ללמוד דאנן הוא דלא מגבינן משום דאפשר דלא גמר ויהיב אבל החזיק הוא בנכסים או שהחזיק הוא בהן בפני הנותן ולא מיחה בו בכה"ג ודאי מהניא דאיגלאי מילתא דלאו למתנתא טמירתא איכוין אלא דעתו היה להקנות וכן היה דן הרי"ף ז"ל ואי אפשר לומר מגבא הוא דלא גבינן אבל אי תפס לא מפקינן מיניה דהא קי"ל אוקי ממונא בחזקת מריה קמא ואצ"ל קרקעות דקי"ל קרקע בחזקת בעליה עומדת [אלא אפי'] במטלטלין כל זמן שלא תפס ברשות [קמא] מוציא מידן בלא ראיה ולא מיבעיא במתנה טמירתא ודאי אלא אפילו בסתמא דאמרינן חיישינן כתב רבינו חננאל ז"ל חיישינן ופסולה וכן כתב ה"ר יונה זצ"ל דאי לא אמר להו תכתבו בשוקא וכו' אלא שאמר סתמא כתבו מתנה לפלוני מכך וכך וכ"ש אם ציום שלא יכתבו בשוקא וכו' דלאו כלום הוא ואע"פ שלא אמר להם איטמרו:

והויא מודעא לחברתה. כלומר אע"פ דלא חשיב מתנה חשיבא לבטל כל מתנה שיעשה אחר מתנה זו שהיא טמירתא כדהוה סלקא דעתיה מהאי דאזל לקדושי אתתא וכו' וטעות הוא דלעולם אינה מבטלת מתנה שהיא מפורסמת וגלויה והך עובדא דאמר רבא לא מר קנה ולא מר קנה לאו משום שהיא טמירתא ושתהיה מודעא הוה אלא משום דבהך מתנה גלי אדעתיה דאנוס הוה במתנת אשתו ולא ברעות נפשיה אקני לה ומכח הך מתנה דעבד לבריה ידעינן זה דבלאו הכי כיון שלא ראינו לו שום אונס לכתוב מתנה לאשתו דמאן אניס ליה וגם לא מסר מודעא א"כ יש לנו לומר ודאי שנתרצה ליתן לה אלא דמחמת מה שנתן לבנו מוכחא לן מילתא דמתנת אשתו אנוס הוה משום שלא נתרצית לינשא לו: