נימוקי יוסף על בבא בתרא יט:

וחצי קרקע. לאו דוקא אלא מה שצריך לאילנות תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו וכתב הרי"ף ז"ל והלכתא כרב פפא משמע אפילו קנה שני אילנות דאמרינן בעלמא [לקמן דף פא.] שהקונה שני אילנות לא קנה קרקע היינו במוכר אילנות לבד אבל הכא גבי שני לקוחות אמר ליה בעל האילנות לבעל הקרקע כי היכי דלדידך בעין יפה מכר לפי דעתך שכל הקרקע יהיה קנוי לך גם לדידי מכר בעין יפה כל מה שצריך לאילנות ואפילו לרבנן דאמרי [דף סד.] מוכר בעין רעה מוכר הכא אין סברא שימכור לאחד בעין רעה ולאחד בעין יפה:

רצופין. כגון שאין בין אילן לאילן ארבע אמות:

אין לו קרקע. דעומדים הם ליעקר הילכך בקניית האילנות אפילו יהיה הרבה לא קנה קרקע והכא לאו בשנים שהחזיקו יחד מיירי דהתם בשני אילנות לא קנה קרקע אלא מטעם דאמרן וכ"ש בהרבה אילנות אלא הכי קאמר דכיון שרצופין הם אין להם דין הקונה שלשה אילנות שקנה קרקע:

[בגמ' [דף לז:] אמרי נהרדעי האי מאי דזבין דיקלא לחבריה קני ליה משפולי עד תהומא [דף לח.] מתקיף לה רבא ולימא להו כרכומא דרישקא זבני לך עקור כרכומא דרישקא וזיל אלא אמר רבא בבא מחמת טענה. פירוש] קני ליה משפולי האילן עד התהום לזרוע באותו מקום שאילן עומד בו או לחפור בו בור ודות דנהי דאמרינן דהקונה אילן אחד או שני אילנות אין לו קרקע היינו לענין תחתיהן וביניהן אבל מקומו מיהו קני ופריך רבא דכיון דלא מכר לו אלא אילן אחד אמאי לא לימא ליה לכשימות עקור כורכמך וזיל:

כרכומא. כרכום:

רישקא. תרגום נרדים רישקין רישקא הוא דבר שמניחו המוכר בקרקע עד שיגמור ואז עוקרו הכא נמי לימא ליה הכי:

בבא מחמת טענה. שאמר לו מכרת לי האילן עם קרקעו ואכלתיו ג' שנים ולא נזהרתי בשטרי אז הוא דקני משפולי עד תהומא וכדפירשנו כיון שלא מיחה בו להודיע שלכרכומא זבניה אבל היכא דלא בא מחמת טענה מצי למימר ליה כרכומא רישקא זבני לך וכשיבש האילן יעקור אותו ואין לו מידי בקרקע וקי"ל כרבא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהל' טוען ונטען [ומה שהשמיט הרי"ף ז"ל כתב הרמב"ן ז"ל דרבא מדרך פשיטות קמקשה א"ל לנהרדעי אם שמעתם כך שמעתם וגם היא אינה צריכה דפשיטא ודרכו של הרב לקצר מחמת הפשיטות (קצרה) דדבר פשוט שכל מחזיק ובא מחמת טענה דיש לו חזקה. עכ"ל הרשב"א ז"ל]:

מתני' שלש ארצות. אלו אם החזיק אחד באחד מאלו המקומות והמערער במקום אחר מאלו לא עלתה לו חזקה דלא יכול למחות לפי שאין שיירות מצויות באלו המדינות הילכך לא שמע המערער שזה מחזיק בקרקע שלו ואם שמא שמע למי יגיד שיודיע לו הילכך היה למחזיק לשמור שטרו:

עד שיהא עמו במדינה. כלומר באותו מלכות של יהודה עצמו שהשיירות מצויות ויכול למחות ואם לא מיחה הוא דאפסיד אנפשיה:

ר' יהודה בא לחלוק ולומר שעיקר חזקה שהיא שלש שנים לא תקנו אלא מפני שאם הוא במקום רחוק אפילו מהלך שנה שיכול למחות דאילו היה בפניו ולא מיחה סבירא ליה דהויא מחילה לאלתר אבל שלא בפניו לא חלקו ונתנו שיעור אחד לכל בין רחוק בין קרוב הילכך גם מיהודה לגליל הויא חזקה:

ויבא שנה. לאו דוקא דכולי עלמא מודו דמחאה שלא בפניו הוי מחאה אלא עצה טובה קמ"ל כדאמרינן בגמרא [דף לט.] שלא יאכל הלה הפירות ולא יוכל להוציא בעל הקרקע הפירות מידו דקשה גזל הנאכל ובגמרא פסיק דלית הלכה כרבי יהודה:

נ גמ' שעת חירום. מלחמה בין זו לזו ואין השיירות מצויות הילכך חזקתו לא הויא חזקה שהרי לא שמע אידך שיכול למחות וסתם יהודה אפילו בלא מלחמה אין השיירות מצויות מזו לזו והא דלגבי גט אמרינן שאין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם משום שעדים מצויים לקיימו שאני התם כיון דאיכא בתי דינין דקביעי [כל מאן דאית ליה גיטא לבי דינא קא אזלא ואינהו דקו במילתא עד דמשכחו קצת שיירות עד שמוצאים לקיימו ע"י חקירתן אבל גבי חזקה כל מאן דאית ליה במקום אחד לא אזיל לבי דינא ולחקור אם בא אדם להודיעו מי עומד בקרקעו וגם המחזיק אינו חוקר אם יש מגיד אם ערער אדם עליו]:

שאין יכולין לומר לו. כלומר תגרין:

והלכתא כוותיה דרב דשייך מילתיה דרב פפא דבסמוך דאמר חברך חברא וכו'. ואלו אומרים לאלו עד שבא לאוזן המחזיק ויש לו ליזהר בשטרו:

אין מחזיקין בנכסי בורח. מפני שאינו יכול למחות:

תרתי. כלומר דסתרן אהדדי דאי מחאה שלא בפניו הויא מחאה בורח נמי היה יכול למחות במקומו ואמאי אין מחזיקין בנכסיו:

מחמת מרדין. שמרד במלכות או עשה דבר שחייב מיתה וירא שאם ידעו מקומו איה יהרגוהו שם ולפיכך אינו מוחה ואין אדם יכול להחזיק בנכסיו מפני שאינו יכול למחות אבל בורח מחמת ממון יכול למחות ממקומו והויא מחאה דמחאה שלא בפניו הוי מחאה:

גזלן כו'. מפני שיכול לומר המחזיק שלא נזהר בשטרו כי היה סבור שלבזותו היה מתכוין וכתבו המפרשים דאפילו אמר דאכיל ארעאי בגזלנותא לא הוי מחאה עד שיאמר תבענא ליה בדינא דאז ודאי יש לו ליזהר בשטרו וכתב הרב רבינו יונה ז"ל דאפילו לא אמר גזלנא אלא דאכיל ארעאי בגזלנותא למחר תבענא ליה לדינא סגי והא דנקט פלניא גזלנא לאשמועינן דאע"ג דאמר כל זה לא הויא מחאה עד שיאמר דקא אכיל ארעאי דאם לא כן מנא לך דמקרקע קאמר אימא מטלטלין ולפי זה יש מי שאומר דדוקא במחאה דגזלנותא [צריך לומר למחר תבענא ליה לדינא] אבל במחאה דמכירת פירות או דמשכנתא אינו צריך לו לומר אלא שבמשכנתא עומד בקרקעו דמאי בזיון איכא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות טוען ונטען נראה דאפילו מחאה דמשכנתא לא הויא מחאה עד דאמר למחר תבענא ליה בדינא:

אמר. המערער לא תאמרו למחזיק שאני מוחה בו אמר רב זביד דכיון דאמר הכי ודאי לא הויא מחאה: