נימוקי יוסף על בבא בתרא יח:

אי דלי ליה. אם יש עדים שהגביה המערער סל של פירות מקרקע זו על כתפו של זה הטוען שלקחה:

לאלתר הוי חזקה. ושוב אינו יכול לטעון לא מכרתיה לו:

וה"מ בתוך ג'. פירושא בעלמא הוא דקא מפרש תלמודא משום דקאמר דצנא דפירי הוי חזקה אשמועינן דלא דמי לחזקת ג' דהתם לא היה נאמן לומר לפירות הורדתיו דלא שביק איניש לארעיה כולי האי ברשותיה דאחריני ולא מודע לאינשי דלפירי אחתיה וע"כ הכי אית לן למימר שאם אתה אומר נאמן בטלת כל החזקות שלעולם יטעון ויאמר לפירות הורדתיו אבל בהך חזקה אפשר דלפירות הורידו ולפיכך סייעו הילכך נאמן ורב אשי תמה כשיקרה שיהיה זה מאי תקנתיה ותירץ איבעי ליה למחויי ולומר לעדים דעו שלפירות הורדתיו לכך ולכך שנים:

אי כביש לשטר משכנתא. כדי שיוכל לומר זמן המשכונא לא היתה אלא שתי שנים והשלש שנים שאכלתיו יותר היו חזקה שלקחתיו ממנו אחר המשכונא דכה"ג היה נאמן אע"פ שירד ברשות וכן כתב הרב בעל העיטור בשם הריב"ן מג"ש ז"ל שהעיד משם רבו הרי"ף ז"ל שיש לו חזקה ויכול לומר חזרתי ולקחתיו וכ"כ הרב בעל העיטור שהשיב לו ר"ת [ז"ל] ומיהו דוקא אחר שעבר זמן המשכונא דבתוך זמן ליכא מ"ד דנאמן ומש"ה אמרינן אי כביש לשטר וכו' וכן דעת הרשב"א דנאמן ולא דמי להא דלקמן [דף מה:] בשמעתא דאומנין דאי איכא עדים וראה כשנתן כלי זה לאומן או לאחר דלאו אומן בפקדון שוב אין לו חזקה לומר לקחתיו ממך דהתם איירי במטלטלין וכיון דחזקתן לאלתר משעת תפיסתן והשתא איכא עדי פקדון ושוב לא מצי טעין חזקת הנפקד אבל קרקעות ועבדים שחזקתן ג' שנים ואין דרך הבעלים להניחם כ"כ ביד נפקד אפילו איכא עדים וראה נאמן לומר חזרתי ולקחתיו כיון שלא מיחה:

וכי תקינו רבנן וכו'. תקנת חכמים שאסור ללוות על השדה ולאכול פירותיו משום ריבית אבל השתא דומה למכר שמוכר לו פירות כל שנה ושנה בכך דמים ואיך לא תקנו שלא יפסיד הממשכן הזה אלא ודאי סמכו שימחה כיון שתועיל לו מחאתו אע"פ דהויא מחאה לחצאין שמוחה בגוף הקרקע דוקא ולא בפירות:

עובד כוכבים הטוען שלקח קרקע זו הידוע שהוא של ישראל אע"פ שהחזיק בו שנים רבות לא עלתה לה חזקה דסתם עובד כוכבים גזלנים הם ומתירא אדם למחות בידם ומיהו בשטר יש לו חזקה דלא כתבינן ליה שטרא מחמת יראה אלא בסקריקון ואפילו מלמחות בו אין מתיראין ממנו לגמרי ולפיכך הבא מחמתו אם החזיק מ' שנה יש לו חזקה אפילו בלא שטר והיינו דאמר לקמן בפרקין [דף נה.] אריסא דפרסאי עד מ' שנין וכ"כ הראב"ד ז"ל ולזה נראים שהסכים הרנב"ר בחדושיו:

אף הבא וכו'. מפני שיכול לומר לו לא הוצרכתי למחות כיון שהיית בא מחמת עובד כוכבים:

ואם אמר קמאי דידי וכו'. כלומר שבאה לידו בתורת מקח וממכר וברצונך נאמן לומר מיגוי דהא החזיק הוא בה וכו' ג' שנים בודאי והה"נ אילו אמר זה העובד כוכבים נתן לי שטר זבינא דזבנא מינך אלא דלא אזדהרי בו וארכס נאמן:

מאן דנקט וכו'. מפורש לעיל:

גודא. כותל שדה:

דארודי. חיות היער שמניחין זרע סמוך לגדר אותן שדות הסמוכים ליער כדי שלא יכנסו החיות בשדה אם החזיק שום אדם באותו שחוץ לגדר לא הוי חזקה דמצי אמר לא איכפת לי למחות דאמינא כל מה שזרוע שם ארודי אכלי ליה ומה לי אם אכלו אלו או אחרות:

אכלה ערלה. כמו חבילי זמורות ערלה שאינם אסורים דכתיב(ויקרא י״ט:כ״ג) וערלתם את פריו אבל העצים מותרים וכן בשביעית אינו מופקר אלא הפירי כדאמרי' פ' הגוזל [דף קא:] דעצי שביעית מותרין ולגבי ערלה אמרי' פ' האשה שנפלו לה נכסים (דף פ.) עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה הרי זו חזקה וכלאי הכרם נמי אע"פ בשאסורין בהנאה הוי חזקה ואע"ג דבערלה אמרינן דהוי חזקה (משום) שיש היתר בחבילי זמורות דמשמע שאילו היה הכל אסור ככלאי הכרם לא עלתה לו חזקה משום דערלה שאני שאין הבעלים נפסדין שום דבר טפי משום המחזיק דערלה איסור דממילא הוא לכ"ע אבל כלאי הכרם האיסור בא מחמת המחזיק שזרע בו כלאים והבעלים היו יכולין לאכלה בהיתר הילכך היה להם להקפיד ומדלא הקפיד הוי חזקה וכן דעת הרמב"ן ז"ל אי נמי כמו שפירש רש"י ז"ל בפרק האשה שנפלו לה נכסים כגון שגדלו כבר הזמורות ואח"כ זרע שם חטה ושעורה והפירות גדלים אח"כ וכיון שהוסיפו באחד ומאתים נאסרו אבל הזמורות שלא הוסיפו אחד ממאתים מותרות אם כן הרי יש צד היתר בעצים ולפיכך הוי חזקה:

אכלה שחת. דכיון שלא המתין עד שהגדיל התבואה הוי כדרך גזלן דקא שמיט ואכיל ולא הוי חזקה:

צואר. בקעת מחוזא שדרכם להאכיל התבואה כשהיא שחת לפי שיש להם בהמות הרבה הוי חזקה מפני שהיה לו למחות כיון שאוכל כדרך שאר בני העיר:

תפתיחא. שדה מלאה בקעות כמו פתחי חרישה וזרע בהם לא הוי חזקה מפני שלא הקפיד מפני רעתה ומש"ה לא מיחה:

וכן אפיק כורא ועייל כורא. שאינו מרויח בזריעתו:

דבי ריש גלותא וכו'. אין מחזיקין בשל אחרים דמחמת יראתן אין מוחין בהם ואחרים אין מחזיקין בשלהם לפי שבוטחים בזרוע שלהם ואין חוששין למחות כי כל מי שלא יהיה לו שטר יוציאו מתחת ידו:

גודרות. גדרות צאן וכל דבר המהלך מעצמו שיתכן לומר הוא נכנס שם ואין לו חזקה וא"כ עבדים אמאי יש להם חזקה. יש להם חזקה לאחר שלש כעבדים. ואתא לאשמועינן ר"ל דלא תימא דוקא עבדים שהם בני דעת איכא למיחש שמא הקניטו רבו אבל גודרות לא קמ"ל:

קטן. עבד כנעני קטן אם החזיק בו אחר ואמר לקוח הוא בידי נאמן כיון שאינו יכול לילך הוי כשאר מטלטלין שיש להם חזקה לאלתר:

פשיטא. דודאי קנו בדמים דהיאך נכנס שם:

לא צריכא דאית ליה אימא. והייתי סבור שדומה לגודרות שאמו הכניסתו קמ"ל וכו' הילכך ודאי קנאו: