נימוקי יוסף על בבא בתרא טז.

הא ארבע שנין. נמצא מקחו קודם לחזקה שלך:

שני חזקה טובא קאמינא. אלא שלא חששתי לפרש אלא שני חזקה סתם כי לא ידעתי שיש לך שטר ארבע שנין:

עביד אינש דקרי לשני טובא שני חזקה. ולא הוי חוזר וטוען. נראה מכאן דאפילו הוה מייתי סהדא לקיים מה שחזר וטען לא מהני ליה היכא דהוי חוזר וטוען [וכן פי' רשב"ם] וכתב הרשב"א ז"ל דאפילו לא אמר סתם שני חזקה אלא שפירש ואמר שלש שנים אמרינן עבידי אינשי דקרו לשני טובא שלש שנים כיון דתלת שנין הוו עיקר חזקה לא חשש להזכיר אלא מה שהיה עיקר לפי דעתו:

אבל שית כו'. שהרי כשמכרה לאחר בסוף שהחזיק זה ב' שנים הרי כאילו הודיע שאין הקרקע של מחזיק זה שאין לך מחאה גדולה מזו ואע"ג שהחזיק זה שלשה שנין בתראי ולא מיחה בו בהן ואמרינן לקמן [דף לט:] צריך שימחה בסוף כל שלש היינו דוקא כשהמוכר עצמו הוא המערער ולפיכך יכול זה לטעון סבור הייתי שחזרת ממחאתך מפני שאתה בעצמך ידעת שמכרת לי ומשום הכי לא נזהרתי בשטרי אבל הכא יטעון המערער שאינו חושש למחות לאזדהורי בשטרי כיון שזה קנאה קודם שהחזיק זה שני חזקה [מפורש בפי' רשב"ם יותר בריוח] ומשום הכי בעינן שאכלה שבע שקדם חזקתו לשטר קנייתו של זה ורבינו חננאל והר"ש ז"ל כתבו שצריך להביא ראיה על חזקת שבע שנים והסכים הרשב"א ז"ל לדעתם משום דליכא למימר שיהא נאמן לומר החזקתי שבע מגו דבעי אמר מינך זבינתיה לאחר שלקחת אותה והחזקת בה שני חזקה שהרי כשאומר לו זה מאי בעית בהאי ארעא לא היה יודע המחזיק הזה שהוא לקחה כדי שיטעון לו מינך זבנתיה ואלו היה אומר כן היה נפסד עם ראובן שמכרה לו:

זה אומר של אבותי כו' מה לו לשקר. דהא לאו מגו במקום עדים ממש הוא שהרי אע"פ שמעידין שהוא של אבותיו אינם מעידים שלא מכרו אותה לעולם ואפשר שאבותיו של זה קנו אותה מהן ואביי אמר דהוי במקום עדים ממש דודאי האי כדטעין ואמר של אבותי מעולם קאמר דאם לא כן מאי קא מערער א"כ כשהשיב לו של אבותי מסתמא כטענתיה טעין וכיון שבאו עדים ואמרו של אבותיו של זה היה קא מכחשי ליה וא"כ איך נאמן לומר במגו ה"ל מגו במקום עדים ממש ולא אמרינן ואף אנן לא מצינו למטען שמא אבותיו לקחוה מאבותיו של זה כיון דסהדי לא מסהדי שלא מכרו לעולם דכיון דאיהו טעין של אבותי כלומר לעולם כדפי' הא מודי דלא קנו והודאת בעל דין כמאה עדים דמו כן בירר הרנב"ר ז"ל בחדושיו והלכתא כאביי כדאמרינן הכא:

הדר אמר וכו'. דכיון דחזא דפסקי ליה כאביי:

עולא אמר חוזר וטוען. שהרי אינו סותר דבריו אלא מתקן אותם וקי"ל כוותיה דהא אמימר דהוא מנהרדעא מודה ליה אבל כשאמר ולא של אבותיך לא הוי מתקן אלא סותר ולכולי עלמא אינו חוזר וטוען מיהו דקדק הרב בן מג"ש דהיינו דוקא כי הכא שבאו עדים ז"ל בינתים כדאמר הדר אמר וכו' דאז ודאי לא מצי לאפוכי טענתיה אפילו מפטור לפטור אבל היכא דלא אתו עדים בינתים מצי לאפוכי טענתיה מפטור לפטור כגון זאת וכגון שאמר מתחלה לא לויתי ואח"כ טוען לויתי ופרעתי נאמן אע"פ שמכחיש דבריו הראשונים וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות טוען ונטען. והיכא דהוה בי דינא ולא טען. תיקון דבריו דאמרן אלא אחר שיצא מבית דין חזר וטען אינו טוען וכו':

מילי אבראי ולא טען. מה שהיה טוען עתה בבית דין דהשתא טוען הפך מה שהיה אומר אבראי דחוזר וטוען:

והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה. כלומר אותן שנים שטען חבירו:

האי עדות מוכחשת היא. כלומר כיון דהני שתי כיתות מכחישות זו את זו אחת מהן פסולה לכל עדות שבתורה ואחרי שאין לברר איזו הפסולה תבטל עדותן לגמרי:

נהי דאיתכחש וכו'. דוקא במאי דאיתכחש איתכחש ובמאי דלא איתכחש לא איתכחש וכל שכן דמכאן ולהבא לא פסנינן ליה כיון דבאותה עדות עצמה דאיתכחש לא פסלינן לה כדאיתמר שתי כתי עדים המכחישות זו את זו אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה דכיון דלא ידעינן הי מינייהו מפסלא נוקי כל חדא מינייהו בחזקתה שהיא כשרה אבל עד אחד מכת זו ועד אחד מכת זו אין מצטרפין לעדות דחד מינייהו ודאי פסול וא"ת [תוס' ד"ה וזו] ואמאי לא להימנינהו לבתראי מגו דאי בעי פסלי נקמאי בגזננותא אי נמי דמזמי להו כלומר דאמרי להו והלא עמנו הייתם במקום פלוני שאתם מעידים שבאותו יום ובאותו זמן ידעתם בו הייתם עמנו במקום פלוני ואי אפשר שתדעו זה דהזמה היא בגוף העדים עצמם והכחשה היא בעדות ולא בגוף העדים י"ל דעדים לא מהימני במגו טפי ממאי דמהימני מחמת עצמם דבעדים לא שייך מגו דלא שייך מגו אלא במי שאינו נאמן בדבריו ועוד דליכא מגו דשמא לא ישוו שניהם באותה טענה אף על פי שהושוו עכשיו והא דאמרינן בפרק האשה שנתארמלה (דף יח:) דבשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לומר אנוסים היינו מגו דאי בעו אמרי אין זה כתב ידם התם שאני דאפילו אי חד מינייהו אמר הכי מיפסל שטרא הלכך בידא דכל חד מינייהו הוא למיפסליה וכן כתב רבינו יצחק הזקן ז"ל:

הדר אייתי סהדי. אותו שהפסידו רב נחמן ואשתכח השתא דלשניהם הוו עדי אבות ועדי חזקה: