נימוקי יוסף על בבא בתרא טו:

ל' יומי בשוקאי הוה טרידנא. ולא שכנתי שם אלא בבית אחר שלי או הוצרכתי לעמוד עם חבורתי במקום אחר אשר אכלנו בשותפות ומתוך זה לא ידעתי שהיית מחזיק כדי שאוכל למחות והכי הלכתא דלא עלתה לו חזקה ומשמע מהכא דאין צריך שיהיה המערער כל השלש במקום שיכול למחות אלא דוקא בסוף שלש ואפילו היה בתחלת שלש במקום הראוי למחות ולא מיחה והלך במקום שלא היה יכול למחות לא עלתה לזה חזקה כלום דאימא דעתו היה לשוב אלא שלא נזדמן לו:

א"ל מפלוני כו'. מדקאמר הכי ולא טען ואכלתי שני חזקה משמע דאכתי לא דר בה תלת שנין מיהו אפילו היה דר בה תלת שנין כיון דהוא ידע דקרקע זו של מערער היה ולא ידע איך בא ליד מי שמכרה לו ה"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ומיהו אם אית ליה סהדי דדר בה חד יומא המוכר אז זכה בה האי לוקח כיון שאכל שני חזקה משמע שאין למערער עדי חזקה ומש"ה צריך להודאתו וכיון שכן היכא דהאי לא ידע מעצמו שזה הקרקע של מערער אלא הכי קא"ל הא דמזבנה לי אמר לי שלך היתה ומינך זבנה דמשמע שזה אינו יודע אלא מפיו של מוכר ודאי בכה"ג אין מוציאין אותה מידו ואפי' לא דר בה שני חזקה שהרי המוכר היה נאמן לומר שלך היתה ולקחתיה ממך דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וה"ה להאי דבא מכחו דמהניא ליה ההיא טעמא וגדולה מזו כתב הרמב"ן ז"ל שאם דר בה המוכר חד יומא אע"פ שהלוקח לא החזיק בה שלש שנים זכה בה מכח המוכר שהיה זוכה מטעם מיגו דהכחשה דהומ"ל שלא היה שלו א"כ הוי הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומהניא ללוקח אע"פ שהוא מודה כבר שידע מעצמו שהיתה שלו דלא שייך ביה מיגו דהכחשה והביא ראיה ממי שהפקיד לחברו כלי ומת הנפקד והכלי ביד יורשין והשתא האב היה נאמן לומר חזרתי ולקחתיו ממנו במיגו דהכחשה דאי בעי אמר החזרתי היכא דלא ראה השתא אדם ברשותו ואנן ודאי טענינן ליורשיו מאי דמצי טעין אבוהון אע"ג שהכלי בידם לפנינו וליכא מיגו דהכחשה ומיהו מגדולי אחרונים מסופקין גם בדין זה של יורשי נפקד. כתב הרב ר' יונה ז"ל דהיכא שעמד המוכר הזה עם המערער על הקרקע זה בדין וזכה בו מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר אף ע"פ שהקונה מודה למערער שהוא יודע שהיתה שלו ואינו יודע כלום בקנין מי שמכרו לו כלום אלא מפיו אפ"ה זכה בו כיון שזכה בו מוכרו בבית דין כדאמרן:

מאי בעית בהאי ארעא. בכל הני דאמרינן מאי בעית הוא דאית ליה למערער עדים שהקרקע שלו או של אבותיו כדין כל מערער:

א"ל פלוני גזלן הוא. ומיירי כגון שלא דר שם המוכר אפילו יום אחד ואז לא מהני ליה הבא מכח חזקתו אי נמי דר שם המוכר יום אחד ומיירי דאית לן סהדי שהוחזק בגזלן וגזלן אין לו חזקה והוא הדין לזה שבא מכחו:

ואימלכי. נתיעצתי עמך וכי היכי דאמרת לי לך קנה למה לא הודעתני שגזולה היא ממך:

אמר השני נוח לי וכו'. טוב היה לי יותר לריב עמך והייתי חפץ בקנייתך:

אפילו תימא כרבנן. אתיא הך דהכא דהלכתא כרבנן והתם טעמא מאי אמרי רבנן דלא מצי טעין הראשון קשה דמ"מ אם איתא דהכי הוה שהיתה שלו לא היה לו לעשות מעשה כנגדו ולהעיד שהשדה הוא מאחר אבל הכא אינו אלא דבורא בעלמא דא"ל זיל קני וכן הלכתא:

ואכלתה שני חזקה. ואית ליה סהדי שהמוכר דר בה חד יומא :

א"ל. המערער איך אתה אומר שלא בא לידך בתורת גזילה והא אית לי סהדי שבקשת ממני למוכרה לך ואם היתה שלך איך אמרת לי למוכרה:

אזבון דיני. אמרתי לפדות את עצמי ליתן לך איזה דבר שלא אצטרך לריב עמך והוא הדין אם היה איפכא שהמערער היה מפייסו שזה הקונה ימכרנה דמצי טעין הקונה הזה כן איך אתה מערער לומר שהיא שלך והלא היית מפייס לי למכרו לך ומיהו היה צריך לטעון זה היכא שאין לו עדים שדר שם המוכר אפילו חד יומא דאז הוא דאין חזקתו חזקה ואם טען המערער אמינא אזבון דיני כדי שלא אצטרך לריב עמך היה נמי נאמן כדפוסק רבא דהלכתא כוותיה דעביד אינש וכו':