נימוקי יוסף על בבא בתרא יד.

אנא לא קאיצנא. לאו למימר שאם היה מזיק יהיה אסור לקוץ דאדרבה תנן קוצץ ומסתמא בכל אילן מיירי אפי' מוציא פירות אלא שלא היה נראה לו הך סברא דרב יוסף ולדידיה ודאי היה אסור אבל רב יוסף ודאי הוה שרי ולפיכך א"ל זיל קוץ ופסקו המפרשי' ז"ל כרב יוסף:

מתני' קוצץ מלא המרדע. מפני שהענפים מבטלים אותו ממלאכתו ואינו יכול לקוץ יותר כיון שעושה פירות כאבא שאול דאמר כל אילן סרק כנגד חוט המשיחה מראש האילן עד הגדר של זה:

בית השלחין. היא ארץ יבשה ומשקין אותה תמיד וגם השמש טוב לאותו לחות לפיכך קוצץ כל האילן המצל עליו אפילו עושה פירות ובהך סיפא ליכא מאן דפליג דאבא שאול ארישא קאי כדפרשינן והכי אמרינן בגמרא:

מפני הטומאה. שמתוך שהענפים רבים וסמוכים זה לזה נחשבים הם כאילו הם מדובקים יחד וכשיעברו קוברי מתים תחתיו יביאו ביניהם את הטומא' כדאמרי' [בפ"ח דאהלות מ"ב] סככות ופרצות כגון אילן המסך על הארץ הילכך מצוה לקוץ את כל הענפים בחוט המשקולת בין שהוא עושה פירות בין שאין עושה פירות:

סליקא לה פרק לא יחפור

חזקת הבתים. כשבא המערער הזה ומביא עדים שהיה קרקע זה שלו או של אבותיו ואע"פ שלא העידו שעמדו שם ג' שנים שלא מצינו שני חזקה אלא לנתבע והנתבע הביא עדים שהחזיק שם ג' שנים שלמים כדרך שהבעלים משתמשים אע"פ שאין לו שטר די לו בחזקה זו דשמא אבד השטר כדאמרינן בגמרא [דף כט.] דעד תלתא שנין מזדהר איניש בשטריה טפי לא מזדהר דכיון שרואה שאוכל הפירות ג' שנים בשופי ולא ערער אדם עליו לא חייש עוד בשמירת השטר שבטוח הוא שלא יבוא עליו מערער עוד ומשום הכי בעינן שבדבר שעושה פירות תדיר שהבעלים משתמשין בו תמיד באכילת הפירות שזה המחזיק יהנה מהם ג"כ תמיד והיינו מיום ליום וכן פי' הרב בעל העיטור בשם ר"ת ז"ל ומיהו אם אין לו עדים למערער גם למחזיק א"צ עדי חזקה אלא אפילו לא החזיק ג' שנים נאמן לומר לקחתיה ממך שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

בית הבדים. עושה נמי פירות תמיד שאע"פ שיש זמן קבוע למסיקת זיתים מכל מקום לשמן שומשמין ולשמן אגוזים אין להם זמן קבוע:

שדה הבעל. היא למטר השמים תשתה ויש לפירותיו זמן קבוע ולפיכך אין אכילת פירותיו תדיר והיינו דתנן ואינם מיום ליום וקי"ל כחכמים טעמא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא מפרש בגמרא:

גמ' טפי לא מזדהר. כי סבור לא יערער עליו אדם עוד כיון שאכל ג' שנים בשופי ולא ערערו בו ולפי שדעת העולם כן לא תקנו חכמים אלא ג' שנים:

אלא מעתה:

דמשום שאכלה ג' בשופי לא נזהר עוד א"כ כשמערער רחוק ומחה אמאי מועיל הא מצי למימר מה שלא נזהרתי לשמור בשטרי יותר מג' שנים משום שלא מחית בי בפני:

דא"ל חברך חברא אית ליה וחברא דחברך וכו'. כלומר כיון שהייתי קובל עליך לכמה בני אדם אי אפשר שלא שמעת שדרך שמספרין זה את זה עד שהגיע לאזניך וכיון שאין בידך שטר עליו ודאי לא היה לך מעולם שטר קרקע זה שאם היה לך היית נזהר בו וכתב ה"ר יונה ז"ל שאפילו נודע לזה בודאי שלא שמע המחזיק על המחאה כגון שהעידו עדי המחאה שלא הגידו לשום אדם אפ"ה לא הויא חזקתו חזקה דמצי טעין מערער לא הוזקקתי לטרוח למחות בפניו כדי שיזהר בשטרו לפי שהיה לו לסמוך על מה שדרך בני אדם להגיד זה את זה ונראה טעמו דכיון שלא זכה בחזקה זו אלא משום דכיון דאית ליה להאי למחויי ולא מחה אמרינן ודאי זבנה וא"כ כיון שמחה ואין לו לטרוח ולמחות בפניו לא אמרינן זבנה:

שאכלן רצופות. שאם אכל שנה ועשאה ניר שניה לא עלתה לו חזקה ואפילו שאכלה ג' שנים שלמות כיון שאינם רצופות דהא מצי טעין המערער כיון שלא זרעת שנה פלונית הייתי סבור שאין דעתך להחזיק בה הילכך לא היה לי למחות:

ומודה רב הונא באתרא. שמנהגם להוביר השדות שנה [ולזרוע שנה] שאז הם הפירות יותר טובים ושמנים שעלתה לו חזקה כיון שאכל פירות ג' שנים שלמים ואע"פ שאינם רצופין שהפסיק בינתים שעשה ניר: