נימוקי יוסף על בבא בתרא יב.

תאלי. דקלים:

אומן. מקיז דם:

קורקור. עורבים שדומים כצועקים קור קור והיה אומר שלא יקיזו שם עוד כדי שלא יבאו עורבים:

והא אחזיקו להו. כלומר ולא כל כמינך להוציאם מחזקתם והאי חזקה דמשמע דהויא חזקה אפילו בלא שום טענה דאי לא אמאי קאמר אביי והא אחזיקו מנא ידעינן דטעני מידי וכבר כתבתי [למעלה] [סי' תרח] גבי כשורא דמטללתא בריש מסכתין אי בעינא בהאי חזקה טענה אי לא:

בקוטרא. בעשן הכבשונות שהוא תדיר ובהאי דוקא הוא דלא מהניא חזקה כדגרסינן בירושלמי ההיא איתתא דהות מדלקא קלין תותי רבי אלעא בעיא מימחי בידה אתא לקמיה דרבי נשא אמר ליה לא אמרו אלא בעשן תדיר אמר המחבר כתוב בחושן המשפט בסימן קנ"ה יש נזקין שאין בהן חזקה כגון קוטרא ובית הכסא ואם החזיק בהם קודם שהיה שם דבר הניזק כתב ה"ר יונה ז"ל דהוה חזקה אם בא בטענת שמכר לו או נתן לו רשות לעשותו והוא הלך לשיטתו שהוא פסק כהרי"ף ז"ל שאין המזיק רשאי לסמוך אע"פ שאין שם דבר הניזק וכיון שהיה יכול למחות ולא מיחה הויא חזקה אבל א"א ז"ל כתב שאין להם חזקה ל"ש אם החזיקו קודם שהיה שם דבר הניזק ל"ש אחר כן אם החזיקו קודם לכן אין להם חזקה לפי שלא היה יכול הניזק למחות כדברי ר"ת ז"ל שכל דבר רשאי לסמוך כשאין שם דבר הניזק וכיון שאין יכול למחות אין להן חזקה ואם החזיק אח"כ לא הוי חזקה כיון שההיזק גדול כ"כ ודאי אין שום אדם מוחל עליו ועל זה סמך ולא מיחה וכן כתב הרמב"ן ז"ל ע"כ:

והאי קוטרא שפירש בו כעשן הכבשונות היינו סבורין דכעשן הכבשונות דוקא בעינן בין בריבוי עשן בין בתדיר ובית הכסא נמי היינו סבורים כי מה שפירש בו בבית הכסא מגולה מפני שריחו רע ביותר דבשאר בית הכסא אע"פ שיש בו ריח וכל היכא שלא יהיה רע ביותר מהניא חזקה כמו שהיינו סבורים בעשן שהיה צריך ריבוי עשן ובא מעשה לפני מורי ה"ר חסדאי נ"ר בעשן הרגיל לעשות בביתו של אדם לתיקון מאכליו ואמר דכל עשן המזיק לאדם זהו קוטרא דגמ' ומה שפירש בו כעשן כבשונות לא בא למעט אלא אינו תדיר דוקא וא"כ נראה לומר כן הטעם בריח בית הכסא דכשאינו מגולה אינו תדיר וא"כ אינו רע ביותר דכל שריח רע תדיר הוא רע ביותר ואחר שכתבתי הראיתיו אל הרב עצמו נ"ר ואמר לי שעדיין לא היה צלול בדין ואח"כ מצאתי בחושן המשפט בסימן קנ"ו בשם ר"ת כסברתנו וכן כתב הרמ"ה ז"ל כבשונות של נחתומין ושל יוצרין וכיוצא בהן אבל תנור שהיחיד אופה בו פיתו וכן כירה כיון דלא שהי קוטרייהו רובא דיומא לאו תדיר הוא ואית להו חזקה ומיהו לכתחלה מצי מעכב אפילו בעשן שאינו תדיר הואיל ונזקא הוי ועשן תדיר דוקא היכא דמטי לרשותא דחבריה ברוח מצויה אבל אי לא מטי ליה אלא ברוח שאינה מצויה לא מיחייב לסלוקי ואפילו ברוח מצויה דוקא דמזיק לאינשי אבל אי לא מזיק לאינשי אע"ג דמטי לביתיה ומשחר לאשיתא היזק הגוף לא הוי אלא היזק ממון ואית ליה חזקה ומיהו הא נמי לכתחלה מצי מעכב דהיזק ממון ודאי הוי ע"כ:

בבית הכסא. כתב רש"י ז"ל בבית הכסא מגולה ונראה לעינים שכך היו בתי כסאות שלהם וכן פר"ת ז"ל במגולה מפני שריחו רע ביותר וכתב הרנב"ר ז"ל בחידושיו נראין הדברים שכל שיש לו ריח רע שאין דרכם של בני אדם לסובלו לא מהניא ליה חזקה:

כיון דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמו לי. רב יוסף הוה איסטניס כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיג:) ג' חייהם אינם חיים הרחמנים והרתחנים ואניני הדעת ואמר רב יוסף כולהו איתנייהו בי ומהא שמעינן שכל מי שידוע שאינו יכול לסבול נזק אחד מן הנזקין אע"פ שאין שאר בני אדם מקפידים עליו כ"כ אין לו חזקה ולא אמרו קוטרא ובית הכסא אלא מפני שידוע שאין הדעת סובלתן והא דאמרינן הכא ומפסדי לתאלי לומר שהיו מכניסין חוטמיהם בפירות ומאיס ליה טפי אבל אין הכא נמי דבלאו הכי אי הוה מאיס ליה ביותר פועל ההקזה דלא הוה מהניא להו חזקה ומיהו אע"ג דחזקה לא מהניא להו דעת הרמב"ם ז"ל ודעת ר"י בעל התוספות ז"ל דראיה בעדים שמכר או מחל או נתן לו מהני כדאמרינן בפרק חזקת הבתים (דף מט:) אין לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראיה יש ומיהו צריך שיהיה קנין במחילה אע"ג דמחילה דעלמא לא בעיא קנין כדמוכח בפ"ק דקדושין (דף טז.) גבי עבד עברי גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל דאלמא לא בעי קנין הוא שאין לו עליו אלא שעבוד בעלמא ולסלוקי שעבוד בדבורא בעלמא סגי אבל הכא כעין מכירה היא ומש"ה בלא קנין לא מהני ואע"פ דאיכא מרבוותא ז"ל דאמרי דלא בעי קנין. ולמדנו מהירושלמי [דפירקין הלכה ג] שהיזק רבוי הדרך של אומן בחצר נזק גדול הוא כקוטרא ובית הכסא דלא מהני חזקה דתני תמן גבי נכנסין ויוצאין לשכנו יכול הוא לחזור בו [רשב"ג אומר אף משקבל עליו יכול לחזור בו] כרבי מאיר דאמר יכולה אשה שתאמר סבורה הייתי לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל ואע"ג דלא קי"ל כוותיה כדלא קי"ל כר"מ דמומין היינו לענין מחילה בפירוש אבל מ"מ למדנו הדין לענין חזקה דהא משמע דכולהו חשבי ליה נזק גדול כקוטרא וכבית הכסא מדשקלו וטרו אי מהני ביה מחילה ואפילו בקבלה:

מתני' [מרחיקין את השובך מן העיר נ' אמה לא יעשה אדם שובך וכו'. . פירוש] מרחיקין שובך של יונים מגנות העיר נ' אמה שלא יאכלו הזרעים:

ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו. אע"פ שיש לו סביב השובך גנות הרבה שיוכלו לאכול משם:

אא"כ יש לו נ' אמה לכל רוח. כדמפרש טעמא בגמ':

ר' יהודה מצריך שיעורא טפי כמלא פריחתה בפעם אחת דהוי שיעור ד' כורים שפעמים אינה נחה בתוך פריחתה אע"פ שיש לה לאכול שם עד שתגמר פריחתה ונחה אז לאכול:

ואם לקחו. השובך בענין זה שאין לו סביביו אלא שיעור בית רובע קב הרי הוא בחזקתו ואין יכולין שכניו לסתור את שובכו וטעמא מפרש בגמרא:

גרסינן עלה בגמ' חמשין אמה וכו'. ותו לא ורמינהו אין פורסין נשבין ליונים אא"כ הרחיק מן הישוב ל' ריס אמר אביי מישט שייטי טובא כרסייהו בחמשין אמתא מליא מישט ל' ריס ותו לא והתניא ובישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס רב יוסף אמר בישוב כרמים רבא אמר בישוב שובכין ותיפוק ליה משום שובך גופיה איבעית אימא דדידיה ואי בעית אימא דעובדי כוכבים ואי בעית אימא דהפקר. פירוש נשבין מצודות כך תרגם יונתן נמלטה מפח: