נימוקי יוסף על בבא בתרא יא:

אמר רבא דהאי כותל שני הוא לראשון שלא נפל הראשון אלא שרוצה לבנותו סמוך לכותל של עצמו שסמך וקמשמע לן מתניתין שצריך להרחיק כותל זה מהכותל אחר של עצמו ארבע אמות כדי שיהיה בו מקום לדריסת הרבים משום שדישה דהכא שבין שני כותלים אלו מעלה לכותל של חבירו שמחזקו כשמקשה הקרקע דמשום הכי מחל לו לסמוך משום דישה זו ומיהו בלא רשות ודאי לא יכול לסמוך דדישה קרובה מעלי לה מן הרחוקה ודוקא בכותל גינה או אפילו בכותל חצר של עיר חדשה משום שהעפר לא נתחזק בדישה אבל בכותל חצר של עיר ישנה הקרקע נתחזק בדישה ויכול לסמוך בצד מצר שלו זהו הדרך המחוור לאחרונים ז"ל בגירסא זו שהיא גירסת הגאונים ז"ל המחוורת ואתי שפיר לישנא דקאמר הכא והתם משא"כ לגירסת רש"י ז"ל ולפירושו. והסכימו האחרונים ז"ל וגם הרחקה זו לא הוי טעמא אלא משום שכבר נשתעבד אותו קרקע לחברו כגון שקנאו מן המלך ומסתמא החזיק בד' אמות שהן צריכין לו לדישה הלכך חברו הבא לקנות גם הוא מן המלך אינו יכול להחזיק בהם שכבר נשתעבדו לו לחברו והיינו ההרחקה דאמרינן אבל אי לאו הכי ודאי אין לו להרחיק ולשעבד קרקע שלו לחזק כותל חברו דהא תנינא [דף ב.] בבקעה אם רצה כונס לתוך שלו ובונה אלמא דא"צ להכניס בתוך שלו אלא כדי רוחב הכותל נמצא שאין דין זה היוצא מרישא דמתני' מצוי תדיר בינינו כיון דלא איירי אלא או בקרקע של הפקר שמחזיק בארבע אמות סמוך לבנינו או בקנה מן המלך וכדאמרינן:

מלמעלן. אם בא לבנות ברחוק ארבע אמות מחלונותיו של חברו ולהעלות בניינו צריך שיהיה ממקום שיעמדו בו רגליו ולמעלה ארבע אמות כדי שלא יוכל להביט בחלונות חברו או אם אינו רוצה להגביהו צריך שיעשנו נמוך ארבע אמות למטה מן החלונות כדי שלא יוכל לעמוד על הכותל ויראה ואף כשיעשה כזה במעלה ובמטה צריך בהכרח להרחיק הכותל מן החלונות כדי שלא יאפיל:

אמר המחבר הרחקה כדי שלא יאפיל אינה נאמרה בכל מקום וכמו שמצאתי תשובה להרא"ש ז"ל והיא כתובה בחושן המשפט סימן קנד:

שאלה להרא"ש ז"ל ילמדנו רבינו ראובן הוציא בליטת עלייתו לחוץ וברוחב הבליטים מן הצד פתח חלון והחזיק בו כמה שנים לסוף נמלך שמעון שכנו להוציא גם הוא בליעת עלייתו ועתה אמר לו ראובן שירחיק בניינו ד' אמות מכנגד חלונו כדי שלא יאפיל לו וכו'. תשובה. חזקה לא שייכא הכא דחזקה במקום שטר עומדת דעד שלש שנים מזדהר אינש בשטריה טפי לא מזדהר ונאמן לומר קניתי ואבד שטרי והכא ממי יקנה וגם אין צריך לקנות משום אדם הפותח חלון ברה"ר וכיון שאין לראובן חזקה אין שמעון צריך להרחיק אמנם צריך לדקדק שהרי זכה באורה מן ההפקר ואין שום אדם יכול לסלקו ומיהו לפי שאלתך משמע שמנהג בעיר שכל אדם מוציא זיזין וגזוזטראות ואין יכולים למחות בו דאם לא כן הראשון היאך הוציא בליעת עלייתו וכיון שכל אחד יכול להוציא בניינו ברה"ר לא הויא אויר שלפני ביתו הפקר אלא הוי כחצר השותפין וכשפתח ראובן חלונות שלא כדין פתח כיון שגם שמעון יכול להוציא בניינו ועד הנה לא היה מקפיד כי לא היה מזיק לו ולא היה יכול למחות בו הילכך אין לו חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות לפני החלונות ומצוה לומר כן לשמעון שאינו מחויב להרחיק דהשבת אבדה היא ואם לא דנו כן טעו בדבר משנה וחוזר הדין ע"כ:

[וכמה כדי שלא יאפיל]. ומדלא יהיב תנא דברייתא שיעורא בעי כמה הוא שיעור זה ופי' רב זביד דברייתא מיירי בבונה מן הצד כיון שכותל חלונות חבירו הולך לארכו ממזרח למערב וזה בונה מצפון לדרום כיון שאינו ממש מאפיל אלא שעושה לו צל בכותל זה די בהרחקת טפח מן החלונות שהן בקרן זוית הכותל ומתני' דתני ארבע אמות מיירי בבא לבנות מב' צדי החלונות דאז היה מאפיל לו אם לא היה מרחיק ד' אמות ומשום שבנה מן הצד והיה יכול להטות ולהציץ אפי' הגביה ארבע אמות כדאמר מ"מ בעינא שישפע הכותל כמו מדרון וידרנו הרבה כדי שלא יכול לעמוד עליו ולא להשען בו להציץ והשתא לא ידיעא שיעורא כמה צריך להרחיק מכנגדו ממש ומיהו הסכימו האחרונים ז"ל דמסתברא דבד' אמות סגי דהא דאוקימנא מתני' דאמר מכנגדן ר"ל מן הצד לא קאמרי אלא משום דבכנגדן ממש צריך לארחוקי ד' אמות משום דוושא כדאשכחן ברישא לפיכך מוקמינן סיפא דמתני' דבה מפרש בברייתא שהוא משום שלא יאפיל בענין שלא שייך לארחוקי משום דוושא אלא משום שלא יאפיל והיינו במן הצד דעובי הכותל דבר מועט הוא ואין לחוש לתקוני משום דוושא אבל אין ה"נ דכנגדן ממש צריך לארחוקי ד' אמות משום דוושא היכא דשייך כדפרישית לעיל וסגי נמי בהאי שיעורא לכל כותל לענין שלא יאפיל ונמצא עכשיו דאמר דבכנגדן ממש סגי בארבע אמות וב' רוחות נמי סגי בד' אמות שיכול זה לבנות ג' כתלים סביב חלונות חברו בריחוק ד' אמות מרובעת כך העלה הרנב"ר ז"ל בחידושיו:

מתני' מן השובך. כלומר כותל המפסיק בין ב' חצרות ובעל חצר א' יש לו שובך סמוך לכותל המפסיק בעל חצר האחרת לא יסמוך סולם לאותו כותל אם לא ירחיק משובך חבירו ד"א:

כדי שלא תקפוץ משם הנמיה. ותאכל היונים ומפרש בגמ' דאפי' ר' יוסי דמתיר ליטע אילן בתוך שלו אע"פ שמזיק לבורו של חברו מודה בהא שצריך להרחיק:

ואת הכותל מן המזחילה. מזחילה היא מרזב שמקלחין דרך שם למרחוק מי הגשמים הנופלים על הגג ופעמים עושין אותה מזחילה מעץ חלול שהולך לאורך כל הכותל ויוצא לחוץ ובעל אותה מזחילה אם לקחה סתמא או החזיק בה החזיק גם בד' אמות בחצר המוכר הזה לזקיפת סולם כשירצה לעלות ולנקות את המזחילה מעפר היורד עם המטר מן הגג דבלאו הכי לא יועיל לו המזחילה לכלום וזהו דעת הרמב"ם ז"ל אע"פ שיש אחרים שפירשו שלא החזיק כלל בחצר בקנין המזחילה והרמב"ן ז"ל [מוקי לה] באחין שחלקו והעלה האחד בדמים מפני המזחילה שיש לו חזקה בחצר לזקיפת סולם כמו שהיו משתמשים בו מעיקרא דמסתמא אדעתא דהכי העלה:

גמ' לימא מתני' דלא כר' יוסי. מדאמרינן הכי גבי הרחקה זו טפי מבכל הרחקות דמתני' וכתבו רבינו חננאל והרי"ף ז"ל דכולהו מתני' כרבי יוסי אתיא דלא דמו כולהו בבי להרחקת אילן מן הבור דאילו בנטיעת האילן בתוך שלו אינו מזיק לבור חברו שהוא בשדה אחד ואי משום שרשים דאזלי ומזקי לבור זה לאחר זמן הוא דהוי ולאו גרמא דגיריה הוא אבל כולהו מתני' הוו גיריה ממש ולא מבעיא למימר בור ושיח ומערה דהוא מזיק ממש דכל מרא ומרא דקמחי קא מרפי לארעא אלא אף שאר מתני' הוו גיריה וצריך להרחיק לר' יוסי. ואמת המים ונברכת הכובסין במקומן מזיקין שמלחלחין את הכותל א"כ גיריה נינהו ולא דמי להא דפרק הבית והעלייה (דף קיז.) דעילאי משי ידיה ומזיק לתתי ומסקינן התם דאליבא דרבי יוסי דקי"ל כוותיה על הניזק להרחיק את עצמו דהא אמרינן התם דמיא מיתם תיימי והדר נפלי שההיזק אינו בא מחמת הליחות כדי דנימא שמזיק במקומו אלא מיתם תיימי והולכים עד שמוציאין איזה פתח והדר נפלי ומזיקין המים לתחתון ודמי לשרשי אילן שאינם מזיקין מיד ולא חשיבי גירי [אבל הכא מחמת הליחות הוא שהכותל מתלחלח ונופל ונמצא שהוא מזיק במקומו] גפת ומלח וסיד נמי מחמת חמימותן מזקי לכותלי במקומן וכן כולם הוו גיריה ממש חוץ מהרחקת כותל מכותלו של חבירו או מן המזחילה שהוא מטעם שהקרקע משועבד לחברו כדפרישית והרחקת שובך הוי נמי מטעם אחר שהוא משום שן דיונים דדמיא לשן דשורו להתחייב על נזקיהן חשבינן להו כאילו הוו שלו לגמרי אע"פ שאינו שלו לגמרי לחייב בהם משום גזל מיהא מפני דרכי שלום איכא והרחקת אילן מן העיר משום נויי [נגעו בה] ובמקומו מזיק וגורן קבועה הוי גרמא דגיריה דבתנועתו מקרב המוץ והאבק לפרח הזרעים ואע"ג דגרמא בנזקין פטור מ"מ הוי פשיטא ליה לתלמודא דלרבי יוסי נמי חייב להרחיק כיון דלענין שבת חשיב מלאכה להתחייב עליה אבל בהא דהכא היה מסופק דהא בעשיית הסולם אינו רואה בו שום נזק מיד והיה קרוב הדבר לדמותו לאילן שאין צריך להרחיק לר' יוסי ופריק דגרמא דגיריה דאסור הוא דבהדי דמנח ליה אפשר דקפצה תיכף ושמעינן מהכא דאע"ג דמצי למימר אנא נטרנא ליה לסולם אפילו הכי חייב להרחיק נמצא שהנזקים חלוקין לג' דינין. לרבי יוסי דהלכתא כוותיה בהני דהוו גיריה ממש חייב להרחיק ואם הזיק חייב לשלם דלא פטרינן בגמ' אלא דומיא דסולם או גורן. השני שבאלו שהם גרמא חייב להרחיק אע"פ שאם הזיק פטור מלשלם. השלישי שמותר לקרב כמו אילן לבור ולא מיבעיא למימר [שפטור] מלשלם כשמזיקו בשרשיו דהא גרמא בנזקין פטור דנהי דקי"ל (ב"ק דף ק.) כמאן דדאין דינא דגרמי היינו משום שהוא עצמו מזיק כשורף שטרותיו של חברו ומוחל שטר חוב שמכר אבל גרמא בנזקין הוא ענין אחר שגורם הדבר שהנזק בא על ידו אבל לא שיהא הוא עצמו מזיק כלל כגון האיך דשמעתין: