נימוקי יוסף על בבא בתרא י.

כבר פירשנו במתני' דמחמצן היא החפירה שמשימין בה צואת כלבים ושורין שם הבגדים ללבנן ומש"ה סגי בג' טפחים ונדיין היא החפירה שנעין ונדין שם הבגדים ומנתזים המים רחוק ומש"ה בעו ארבע אמות:

[ צונמא מותר]. אם כותל זה של אבנים בנוי על גבי סלע אין צריך להרחיק כלל אפי' טפח דודאי לא יתמסמס ומיהו בכותל לבינים לא מהני צונמא שהרי האבנים עצמן נימוקין והולכין והא דתנן מן הכותל ג' טפחים אפילו בכותל אבנים מיירי ולא קשיא דמתני' בשופכין מי רגלים אבל במשתין סגי בטפח והכי אמרינן בגמרא [דף יט:] והא אנן תנן ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים בשופכין וכתב ה"ר יונה זצ"ל שמעינן מינה דוקא שופכים דמי רגלים אבל שופכי מים אין מרחיקין אותם מן הכותל שלשה טפחים ולא דמי לנברכת הכובסין דקוו וקיימי אע"ג דבמתני' [דף יח:] תני ר' אושעיא חול באינך דבעו הרחקה אפ"ה לא דמי דשאני התם שאינו ממהר להתייבש והלחות כנוס בו זמן מרובה:

של חמור. מושב גלגל היוצרים נקרא חמור על שם שנושא המשא וכן העץ שהמטה מוטלת עליו נקרא חמור כדתנן [כלים פי"ח מ"ג] נקליטי המטה וחמור טהורין וכן תנן [שם פי"ד מ"ג] חמור של נפחים והוא העץ אשר המפוח סומך עליו:

אצטרוביל. הוא העץ אשר סביב הגלגל הנקרא צירקל"י בלע"ז:

הקלת. טרמו"י בלע"ז:

מאי טריא איכא. טריא נדנוד:

משום קלא. משום קול הוא הנדנוד כדכתיב ותבקע הארץ לקולם:

כליא. שולי התנור שהוא רחב מלמטה טפח יותר מלמעלה וכתבו המפרשים דעובי כותלי התנור מכלל שלשה טפחים כרבנן כדאיתא בירושלמי [בפירקן הל"א] רבנן אמרי מן השפה הפנימית ולחוץ:

מתני' לא יעמיד וכו'. תנורין שלהם שפתחן למעלה צריך להרחיק פיו מן התקרה ד"א שלא תבערנו השלהבת וה"ה בעלייה שלא באנו לתת שיעור למטה אלא מפני התקרה ג' טפחים אבל בתנורין שלנו שפתחן מן הצד מוכח בירושלמי ששיעור מעלה כלמטה ג' טפחים דגרסי' התם [פירקין הל"א] היה עשוי כמין שובך מהו נשמעינא מן הדא ר' יהודה אומר עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח וכירה לאו כמין שובך היאעשויה ותנור בין מלמעלה בין מלמטה טפח וכאן נמי בין מלמעלן בין מלמטן שלשה טפחים הנה למדנו שבתנורינו שהם כמין שובך שפתחן מן הצד די בשלשה טפחים למעלה כלמטה:

ובכירה טפח בין למעלה בין למטה:

[ואם הזיק וכו']. כתב הרב בעל העיטור ז"ל דה"ה לכל הנך דבעי הרחקה אם הזיק אפילו אחר שהרחיק חייב לשלם ומשום דהיזקא דנורא מינכרא לכ"ע הוא דקטינן בה וכן כתב הרא"ש ז"ל שבכלן חייב לשלם חוץ מן היזק הנמיה [דף כב:] על ידי סמיכת כותל והיזק [דף כו.] דמנפצי כיתנא שלא היה ההיזק ראוי לבא מכח מעשה אלא על ידי הרוח והנמיה לפיכך לא חשיב אלא גרמא בנזקין ופטור ומיהו דעת הראב"ד זכרונו לברכה אינו כן ודעת הרמב"ם ז"ל [בפרק ח' מהלכות שכנים] דבכל אלו לא בעי חזקה שלש אלא מכיון שראה שעשה בלא הרחקה ושתק מחל והרא"ש זכרונו לברכה כתב [בפ"ק] דבעינן חזקת שלש ובטענה. כתב הרמב"ם ז"ל [בפרק י"א מהלכות שכנים] מי שהחזיק בנזק כגון שפתח חלון או אמת המים או לא הרחיק והמחזיק אומר אתה מחלת לי אחר שראית ושתקת ולא מחית והניזק הוא שאומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם או שאמר כשראיתי מחיתי ואתה אמרת עתה ארחיק או אסתור ואתה מדחה אותי יום יום כדי שתקבע היזקך בכל אלו וכיוצא בהם על הניזק להביא ראיה ואם לאו ישבע המזיק היסת ויפטר ע"כ:

אם הזיק משלם מה שהזיק. אף על פי שהרחיק כל השיעורין הללו והכי קיימא לן כתנא קמא דאילו ר"ש הא אוקימנא לה בפרק הבית והעלייה בשיטה דאמרינן התם ר' שמעון בן גמליאל ור' שמעון ור' יהודה כולהו סבירא להו כל שנתנו חכמים שיעור והזיק פטור מלשלם. ומקשינן בגמרא [דף כב:] והתניא בתנור ד' ובכירים ג"ט אמר אביי כי תניא ההיא בנחתומין ותנור דידן ככירה דנחתומין דמי:

(מתניתין) בתנור דנחתומין בעינן שיעורא טפי מתוך שמסיקים אותו תמיד עובר חומו למטה ושורף אבל למעלה משמע דלא מחמרינן טפי כיון [דלא] אשכחן בהו חלוקה מידי: