נימוקי יוסף על בבא בתרא י:

מתני' לא יפתח. מפני שההבל והעשן מזיק לכל מיני תבואה שבאוצר וכן ריח רע של רפת בקר אלא שלענין יין מותר שההבל אינו מזיקו אבל ריח הרפת מזיקו:

חנות שבחצר. השותפין:

מקול הנכנסים. לאו דוקא משום הקול דלישנא בעלמא הוא דנקט אלא מפני שמרבה עליהם הדרך והכי מוכח בירושלמי [בשמעתין הל"ג] דיכול למימר ליה אינון אזלין ואתו הכא בעו לך ולא משכחית לך והם מרבים עליהם. את הדרך :

משום דכיון דאין הניזק מזומן לקבל הנזק עד לאחר זמן שרי דלא מיקרי מזיק אא"כ מזיקו מיד דהוי גיריה ממש וכרבי יוסי אבל בכה"ג שרי ועל הניזק להרחיק את עצמו ואם בעל האוצר התחיל לכבד ולרבץ או לעשות חלונות בעלייתו לצורך אוצרו או שבנה ממש עליה לצורך אוצר ואפילו נתן בתוכו תמרי ורמוני ובין כך ובין כך עשה זה חנות תחתיו אינו יכול למחות בו משום דבעיא זו סלקא בתיקו [דף כ:] אי מיקרי זה תחלת אוצר או לא וכיון שכן הוי חומרא לתובע וקולא לנתבע והכי אמרינן בגמרא בעי אביי כיבד וריבץ לאוצר מהו ריבה בחלונות מהו בנה עלייה ע"ג ביתו מהו בעי רב הונא בריה דרב יהודה תמרי ורמוני מאי תיקו וטעמא משום דעיקר אוצר הוא ממין תבואה או יין ושמן:

[באמת ביין וכו' גמ': תנא ביין התירו מפני שמשביחו ולא רפת בקר מפני שמסריחו אמר רב יוסף וכו']. מפני שההבל משביחו:

האי דידן. יין של בבל אפילו הבל הנר מחמיצו:

אספסתא. היא שחת של תבואה מחמת שהוא לח מתחמם ומעלה סרחון:

חנות שבחצר וכו' מ"ש רישא. דמצי למימר איני יכול לישן ומאי שנא סיפא דלא מצי למימר איני יכול לישן מקול התינוקות דקא סלקא דעתך דתינוקות אלו באים לקנות יין ושמן בחנות:

[גמ' אמר אביי סיפא אתאן לחצר אחרת א"ל רבא אי הכי ליתני בחצר אחרת מותר אלא אמר רבא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן. פי'] אמר אביי סיפא דאמר שאינו יכול למחות מיירי בחצר אחרת ולענין דינא נפקא לן דמבוי אין בו טענת ריבוי הדרך דכבר פירשנו לעיל דקול לאו דוקא אלא משום ריבוי הדרך הוא וא"כ כיון דהכא אמר אביי דבחצר אחרת אינו יכול למחות ש"מ דמבוי אין בו טענת ריבוי הדרך דאע"ג דפרכיה רבא לאוקימתיה דאביי לעיקר דינא לאו פרכיה אמר המחבר זצ"ל [צל"ע] דלעיל [בפ"ק סי' תרמח] כתבנו בקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו משום ריבוי הדרך ושמא נחלק בין רבוי הדרך דאתו מעלמא לרבוי הדרך של מבוי אחר שאינן צריכין להם לא לקנות ולא למכור ע"כ:

לתינוקות של בית רבן ומתקנת וכו'. שאע"פ שהיה יכול ללמדם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות המיוחדין לכך אפילו הכי לא מטרחינן ליה אלא לסייע בהעמדת התקנה כדי שיהיו. המלמדין מצויים:

ודלא קרי אין לך רשות לסלקו מלפני הספר אלא ישב בחבורה עם חבריו וסוף אפשר שיתן לבו:

מתקנת יהושע בן גמלא ואילך. שהתקין להושיב מלמדים בכל עיר ועיר:

לא ממטינן ינוקא. אפילו אין בעיר כ"ה תינוקות וכי אמרינן סך מקרי דרדקי היינו שדי להם במלמד אחד אבל מ"מ אם אין שם סך זה חייבין לשכור מלמד ולא להוליכם לעיר אחרת ללמוד לילך ולחזור תמיד פן יקראנו אסון ואפילו בעיר מבי כנישתא לבי כנישתא היכא דאיכא סכנה כגון דאיכא נהרא וליכא תיתורא דהיינו גשר אלא גמלא דהיינו פלאנק"א בלע"ז וכן הא דאמרינן ארבעים מותבינן ריש דוכנא ובני העיר נותנים שכרו לאו למעוטי אי הוו ארבעים חסר אחת דלא מותבינן ריש דוכנא דהא אמרן דסך מקרי דרדקי כ"ה אלא לומר דאם יש יותר מארבעים מותבינן שנים והא דאמרינן לחמשים תרי דדי נמי בכך כן פי' ה"ר יונה בשם רבותיו זכר צדיקים קדושים לברכה ואפילו אם שכרוהו סתם כתב ז"ל שבני העיר נותנין שכר ריש דוכנא דמסתמא על דעת שיושיבו אצלו ריש דוכנא שכרוהו:

ריש דוכנא. איש מבין שומע מפי המלמד עם התינוקות וחוזר ומשגיר להם עד שתהיה שגורה בפיהם:

לאיתרשולי. להתפאר בלבבו לא ימצאו כמוני:

קנאת סופרים. הראשון יתחזק בלמודו והשני יפחד פן יחזירוהו ויעסוק יותר:

שבשתא דעל על. כדחזינן ביואב [דף כא:] שלמדו רבו זכר ומש"ה לא הרג הנקבות ורבו ידע שהיה בסגול דמש"ה בעי למקטליה דבכה"ג הוי מלאכת השם רמיה דהוה ידע ולא אשגח דאי לא ידע מאי הוה ליה למעבד וכל שכן בדלא גמיר המלמד דודאי שבשתא דעל על כן כתב הרנב"ר בשם המפרשים ז"ל:

פסידא דלא הדר. מה שהמלמד מתבטל וכן שתלא שהוא נוטע כרמים אע"ג שישלם הנטיעות שפשע בהן אינו משלם הפסד הריוח שהיה לו אם גדלו והצליחו והשוחט וניבלה אע"פ שמשלם מ"מ הוי פסידא דלא הדר היכא שהזמין אורחים על סמך בהמה זו דלא קי"ל כרשב"ג דאמר פרק המוכר פירות (דף צג:) נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו וכן אומן אם הקיז וחלה אינו משלם לו צער חליו וסופר מתא שטעה לכתוב במקום מאתים מנה אין משלם הפסד דגרמא בעלמא הוא:

גרסינן בפרק כל כתבי הקדש (דף קיט:) אמר רשב"ל משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן וארשב"ל משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש: