נדרי זריזין חלק ב שצה

הנגמר בדבור שאני ומהני אף במה דלא עביד מהשתא ומיושב קו' התוס' שפיר והנה גם בנדרים קשה שם כעין קושיות התוס' דהכא אך שם ישבתי בעזה"י בתשוב' לא"ח בדיני קדיש אך שלא נתיישבה שם הסוגיא דנזיר ולפמ"ש א"ש גם כאן. אך בהיות כן נתחדש לנו קושיא אחת על הרמב"ם שהעתיק הלמוד של אישה יקימנו ואיש' יפרנו וכתב הלח"מ דכוונתו באם כבר נדרה דבלא נדרה ל"ל קרא בלא"ה כל מילי דלא מצי עביד כו' וקשה למה שכבר נדרה לבד ל"ל ואישה דגבי הפר' דכיון דכתיב גבי הקמה דלא מהני ממילא נדע דגבי הפר' נמי לא מהני כיון שלא בא לכלל היקם לא בא לכלל היפר וצ"ע לכאור' ודוחק לומר כיון דעכ"פ ע"י יכול להקים בא לכלל היקם נחשב דזה דוחק אך נראה דמזה יהי' ראי' לדברינו דאף במה דלא מצי עביד דלא מצי משוי שליח מ"מ לעשות שליח שהוא ימנה שליח אחר לכך לכשיהי' ראוי מהני שפיר ולפ"ז א"ש דבשלמא הש"ס פריך שפיר על ר' מייאשא שהוא מיירי להדיא באומר לאפוטרופוס שהוא בעצמו יפר לה בזה פריך שפיר דל"ל קרא דהרי לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח וא"ל דבדבור שאני דז"א דדבור דנדרים רחמנא קריא מעשה דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו וכמו דקאמר במחשב' דטומא' דרחמנ' קריא מעש' כנ"ל ולכך פריך שפיך לר"מ ל"ל הך למוד דואוש' יפרנו אבל הרמב"ם דנקט סתם עוש' שליח להפר לה או לקיים לה אינו כלום כו' א"כ י"ל דכוונתו הוי אף אם עשה שליח שהשליח יעשה שליח להפר אחר שתדור יעש' אז השליח לשליח להפר ובזה הי' ראוי שיועיל שפיר כיון דשליח הראשון לא נעש' להפר רק לעשות שליח והשליח להפר יהי' נעש' באמת אחר שנדרה והי' ראוי שיועיל לכך אצטריך קרא לאישה יפרנו ואישה יקימנו הוי לאם כבר נדרה דאל"ה לא בעי קרא כנ"ל ויש ראי' מהרמב"ם לדברינו ועוד הי' מקום להאריך בזה אלא שאין הפנאי גורם:

והעולה לדינא ממ"ש כך הוא דלפענ"ד דבתו המהולל' תפרש בהרשאתה כך דאם הרשא' ראשונה שעשיתי לר' יעקב מיכל מהני מדינא הרי טוב ואם נא מהני הראשונ' הריני ממנה מחדש את פ' כו' שבק"ק בראד שיהי' שליח לזמן שיהי' בעלי כו' בשפוי ודעה צלול' אז יהי' נעש' פב"פ שבק"ק בראד להיות ממנה את ר' יעקב מיכל שליח הראשון שלי להיות ש"ק בחריקאי מחדש. והנה אחר כלות זה ודאי נרא' דאין לנו בית מיחוש במקום עגון ואין לנו תקנה אחרת יותר מזה ונסמוך על דעת מהרי"ט בצירוף סברות הנ"ל וגם בספר בית מאיר החזיק בתיקון הב"ח והגאונים לזכות גט לנשטטית ע"ש בטעמו ולדידהו ודאי דגם בזה מהני הרשאה לכשישתפ' וכיון דיש לנו כל הני גאונים לסמוך עליהם וכדאי הם לסמוך עליהם במקום עגון ולדעתי אין צורך לצרף עוד רבנים בזה רק אם יסכים עמי כבוד מר והחכמים שבקהלתו הנני מצטרף בהדייהו וכשיודיעני תיכף נחכים להמגרש עצמו לראות אם הוא ראוי לגרש ולהתיר כבלין בתו ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרת בתו די ויתירנה היתר עולם וכשיעור ימות עיניתה ישמחנה ועיין במה"ק בסי' קי"ט בתשובה ישבתי שם נמי קו' התוס' הנ"ל בנזיר באופן נאות בעזה"י:

וזה אשר חזרתי וכתבתי לאיזה חכמים מלבוב:

הנה כמה דברי חז"ל גדולים שאמרו כי קאי רבי בההוא מס' כו' ותנא לאו גבר' רבה כו' כי הנה ע"ד אשר קשה להם:

למה איני מסכים שתעש' ש"ק הלא מצדה מני עביד הנה בבואי לביתי שעיינתי בתשובתי שהארכתי בזה לק"ק לונדון והנה אטו ס"ד שיהי' נעלם זה ממני אך תמה אני עליהם שלא ראו בזה בש"ע במקור הדין כי בב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ם מפורש שם בשם הב"ח שציוה שתעש' האש' ש"ק במקום שהוא בעת חלימותו והיא תחזור למקומ' כו' מפורש להדיא דלא מהני לעשות ש"ק רק כשהוא בעת חלימיתו ולא בעת שטותו והרי, אדרב' הב"ח הוא שהמציא בנשתטית לייחד לה הגט ע"י שליח ואינו חושש להך סבר' דמידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכאן מחמיר ומצריך לעשו' שליח בעת חלימותו ובע"כ דזה מגרע היפוך מסברתם ובע"כ דהוא ס"ל היפוך דעיקר הגט בדעתו דבעל תלי' מלת' כיון שהיא מתגרשת בע"כ וכדאמרינן כעין זה בגיטין בחרשת שהיא יוצא' לרצונ' ושלא לרצונ' והאיש אינו מוציא אלא לרצונו וא"כ ה"נ באם הוא בר דעת ס"ל להב"ח דנחשב בכלל מצי עביד כיון דעיקר העשי' בדידי' תליא והוא יכול לגרש אבל באם היא שוט' נהי שהיא יכול' לקבל הגט מ"מ עיקר הגרושין לאו בדעתה תליא רק בדעתו וכיון דהוא לא מצי עביד לא מצי משוי שליח:

ועוד הרי בנדרים פריך מינה בנזיר דף י"ב מאומר לאפוטרופוס כו' והרי שם הוא מצי מיפר מהשת' והמניע' היא מצדה שהיא לא נדרה עדיין ואעפ"כ נחשב לא מצי עביד כן ה"נ בזה נהי שהיא בידה לקבל הגט הרי להיות לו דין גט א"א בלי דעת הבעל וכיון דהוא לא מצי עביד לגרש לא מצי משוי הוא שליח לכך והדברים ברורין מפורש יוצא כן מפי הב"ח כנ"ל וגם בנידון אשר הכרעת בין להכניסו בחזקת שוטה הלכ' כמקילין דבעינן מאחת מאלו ובין להוציאו מחזקת שוט' דהלכ' כהמחמירין דבשום שטות עדיין הוא שוטה והנה בתשובתי הארכתי בזה בטעם ובסבר' רציתי להעתיק להם אך אין כחי עמדי ועוד חזון למועד לטייל עמהם בהלכ':

ה שהשבתי עוד ללבוב:

והנה בנדון מ"ש כת"ר בכוונת הב"ח שהביא הב"ש הנה מה שהתחילו לדקדק למה כתב הב"ש שתעש' ש"ק במקום שהוא לא ידעתי מה קא קשיא להו הרי בעינן שנדע שהוא חלים בעת ההוא ואם אינו במקומו יש לחוש שמא הוא בשטותו בעת ההוא ובפרט דיש לו חזקת שוטה. לכך בעינן שתעש' ש"ק במקומו ואף אם נפרש שמה שהוצרך במקומו הכוונה כאשר כתבו הם כדי להיות דייני קיום נכרין שם מ"מ מ"ש הט"ז וב"ש בעת חלימותו כל מבין בצדק יודה דכוונתם דעשיית ש"ק יהי' בעת חלימותו ומה שנדחקו לפרש דהכוונ' ע"ד שיתגרש בעת חלימותו כל מבין יוד' דאין לפי' זה מקום כלל חדא דאין זה משמעות הלשון כלל ועוד דל"ל לכתוב זה. הרי זה מלת' דפשיט' דבעת שטותו לא יגרש. ועוד הרי זה כפל אח"כ ואמר והיא תחזור למקומ' ובעת חלימותו יחזור וימסור לה הגט ליד ש"ק שלה וא"כ למה כתב תחל' בעת חלימותו ובע"כ דתחל' הכוונ' על עשיית השליחות שיהי' בעת חלימותו וכל רוא' ישפוט בצדק דאין לפרשו בע"א ומה שנסתייעו מהט"ז וחשובת הב"ח סי' ק"א שמשמע מדבריו שיכול' לעשות ש"ק במקום כתיבת הגט אף שאין המגרש שם אז ולא נודע אם הוא חלים אז הנה מלבד דאף אם יהי' כדבריהם אין זה ראי' דהרי הב"ח ושיטת הסוברים דלא חיישי להך כללא דמודי דלא מצי עביד ומתיר לעשות שליח הולכה בעת שטות' משא"כ לדידן אך בלא זה אין ראי' מדבריהם שהם לא דברו מזה. כלל וי"ל דשם הי' המעש' שהי' זמן ידוע לשטותו וזמן ידוע לחלימתו כגון שבחצי חודש הי' שוטה ובחצי הי' בריא וחלים רק שלא הי' אז בביתו ולא הית' יכול' להתעכב עד זמן שיבא ולכך התיר לה לעשות ש"ק ולעולם הוי בעת חלימתו אבל באין לו זמן ידוע א"א לעשות ש"ק רק לפניו ויהי' חלים אז וגם הראי' שכתבתי מנדרים הוא ראי' ברור' ומ"ש לחלק הרוא' יראה דאין בו דין חלוק' דכמו דהתם עדיין לא נדר' כן הכא עדיין לא נכתב הגט ואין בידו לכתוב ואינו דומ' לאם הוא שפוי דאז הוי בידו לכתוב וכל שבידו לאו כמחוסר מעש' דמי וכדמוכח שם בנזיר ואינו דומ' לנדרים דהתם ההפר'. באה לבטל נדרה לא מהני הך סברא שבידה לנדור דהרי עיקר הטעם דהפרה מכח כל הנודרת ע"ד בעל' היא נודרת וא"כ אם נדר' ע"ד בעל'. והוא לא ניחא לי' בי' מעיקרא א"כ הוי כאין בידה לנדור לכך אזלינן בתר השתא דעדיין לא נדרה והיא לא מצי עביד משא"כ בעשתה ש"ק לקבל הגט הרי שליחות' באה לקיים מעשיו ולכך אם הוא חלים ובידו לכתוב ולמסור לש"ק לא נחשב מידי דלא מצי עביד וז"ב ונכון לפענ"ד.. ועכ"פ יהי' איך שיהי' חלוקם אין בו כדי שביעה. כלל והאמת יורה דרכו כאשר כתבתי ז"ז אין להאריך מחמת כי אין כחי עמדי ה' יזכני לטייל עמם בהלכה עת כי ירחיב ה' לנו ויאזרני לתורתו ויטיב לבי לקראתו ועבודתו כל הימים דברי ידידם:

בדף ע"ב ע"ב:

בר"ן ד"ה ת"ש וכן הבעל וכו' וטעמא דאין הבעל מיפר בקודמין ואסתלק לי' אב וכו' הקשה אותי משכיל אחד מלבוב דמשמע דאם לא הי' לה אב הי' יכול להפר בקודמין וזה היפוך דברי הש"ס בנדה דף מ"ו ייע"ש והשבתי דזה לק"מ דכוונת הר"ן רק לענין נדרים שנדר' כשהיא כבר ארוסה אז כיון דנדרה תחתיו הי' ראוי שיהי' יכול להפר ולא נחשבו קודמין ובפרט למ"ד דע"ד בעלה היא נודרת והרי כבר נדרה על דעתו רק כיון דאסתלק לי' אב והרי כשנדרה נדר' ע"ד שניהם ועתה ליכא אב לכך א"י להפר אבל נדרים שנדר' קודם אירוסין ולא נדר'. על דעתו זה א"צ טעם ובלא"ה ראוי שלא יהי' יכול להפר כיון דלא נדרה אדעתו וז"ב ונכון:

לסוגיא דטמאה אני לך דף צ"א להרב מו' שמשון חמאדיש מסטריא:

הנה ע"ד קושייתו בסוגיא דטמאה אני לך שהקשו כל הראשוני' הרי שוי' אנפשה חד"א והקש' להסוברים דשויא חד"א מטעם נדר א"כ יפר לה הבעל הנה אין כאן התחלת קושיא דחס להזכיר לומר להסוברים דהוי מטעם נדר לומר דמהני הפרת הבעל דהתור' לא אמר' דהבעל מיפר. מה דלפי האמת הוי דברים שבינו לבינה אבל כאן הרי לפי דבריו אסור' לו א"כ לא הוי דברים שבינו לבינה לכך לא מהני הפר' דעל זה גופו שויא חד"א דאין זה בינו לבינ' וז"ב ופשוט:

זה שייך לחבורי כלל גדול לדיני כולל לק"א בחבור זה:

הנה אעתיק פה מ"ש לק"ק זאלקווא להרב מוהר"ר ישראל כהנא:

הנה מה שהעיר על מ"ש הפמ"ג במשבצות יו"ד סי' ק"ב ס"ק ז' דאף דאין אחע"א ב' אסורין יש והביא רחי' מיבמות