נדרי זריזין חלק ב שצד

לרש"י דמהו פריך נימא דהך מתניתין אתי' כמ"ד דלא בעינן סמיכ' בכל כחו וא"כ כיון דלאו מעש' ואינו גמר מעש' אף דלא מצי עביד מצי משוי שליח ולכך הוצרך להביא דברי הת"כ דסמיכ' ע"י שליח לא מהני כלל וא"כ ה"נ בשליח לעשות שליח כיון דשליחות לא בעי מעש' ואינו גמר מעש' רק דבור מצי משוי שליח אף דלא מצי עביד מהשתא:

והנה גוף דין זה שכתבנו לעיל דאם תעש' שליח שהוא יעש' ש"ק מהני לכ"ע הנה לעיל קצרתי וצריך אני לבאר יותר מנא אמינא לה והנה המעיין בטור סימן קמ"א אחר שהביא תשובת הגאון דס"ל דש"ק א"י למנות שליח אחר כ' עלה וז"ל גם מ"ש דאפי' אם נתנ' רשות לש"ק לעשות שליח אחר שא"י לעשותו משום דמילי לא ממסרי לשליח לא נהיר' דלא אמרינן דמילי לא ממסרי לשליח אלא כשמוסר לו דבר לעשותו א"י למסרו לאחר כגון מי שעש' שליח לחתום גט שא"י למסרו לאחר לחתום אבל כשאמר לו בהדי' לומר לאחר לחתמו יכול לעשותו כדאמרינן באומר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפ' ופ' שיחתום דלא הוי מילי עכ"ל הטור וא"כ מדכ' הטור כדאמרינן לקמן באומר אמרו לשנים כו' מוכח דזה הוא מוסכם מהכל דאל"כ איך מביא ראי' מדעתו אם הגאון חולק ע"ז ג"כ ובע"כ דזה מוסכם מהכל וא"כ דאיך יתרץ הגאון ראי' זו של הטור ובע"כ דהחילוק הוא כמ"ש הב"ח דהתם מנוהו לפ' בפי' שליח ואע"פ. שלא מנוהו בפניו כשר אבל בנדון של הגאון לא מינתה. את השני בפי' רק שנתנה לו רשות לעשות שלוחים כו' והביא כן בשם הר"ן בשם הרמב"ן בפרק התקבל ע"ש וא"כ מפורש הוא כדברינו דהיכי דהיא אומרת לו בפי' שהוא יעשה לפלוני שליח לא נחשב מילי. ומודה בזה הגאון דמהני וכן הובא בב"י בשם הר"ן דבכה"ג מודים דמהני ע"ש ולכך נרא' עצה נכונ' שהיא תעשה שליח אחד בקהלתינו שהוא יעשה שליח לקבל' את פ' לכשישתפ' הבעל ובזה דהיא השתא אינה עושית שליח לקבל' מהשתא רק שהשליח יעשה שליח קיל טפי ובשליחות י"ל בעינן מצי עביד, ובפרט דיש לנו לצרף דעת המרי"ט דס"ל דהיכי דאומר בפי' שיחול אח"כ מהני אף דלא מצי עביד ואף החולקים עליו י"ל דהיינו אם עושה שליח על גוף המעש' אבל אם עושה שליח רק לעשות שליח אחר די"ל דמהני לכ"ע באומר שיחול אח"כ ועוד אומר אני לצרף צד היתר בזה די"ל דע"כ לא אמרינן דהיכי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח רק אם המניע' מצד העוש' שליח כגון בנדרים דהוא אינו יכול להפר כל זמן שלא נדרה וכן בקדושין כיון שכ' הר"ן בנדרים דף ך"ט דעיקר קנין הקדושין הוא מצד הבעל שהרי התור' אמר' כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תקח. ובע"כ דעיקר הקנין מצדו והיא עושית עצמה רק כהפקר לגבי בעל וא"כ כיון דעיקר הקנין הוא רק מצידו ממיל' מה שאמר' תור' דבחייבי כריתות לא תפסי בה קדושי הוי המניע' מצדו שאמר' תור' שהוא א"י לקנות אשה שהיא מח"כ ולכך היכי דהמניע' מצדו אם א"י לעשותו א"י לעשו' שליח וכן נמי בנדון של המשל"מ בפ"י מגירושין בענין שה א הי' שוטית והיא עשתה שליח להולכה כיון דהתור' נתנה רשות לגרש בע"כ ולא בעינן דעתה ואעפ"י כן אמרה תור' ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינ' חוזרת כו' יצא' זו שמשלח' וחוזרת א"כ מוכח דהמניע' מצדו שאמר' תור' שמי שמשלחה וחוזרת א"י הוא לגרש וכיון דהמניע' מצדו דא"י לגרש שפיר כתבו דא"י לעשות שליח דלא מצי עביד משא"כ בשליח דהיא עושית והבעל שוט' דאין המניע' מצדה שהרי בידה לקבל הגט אם הי' הבעל בר דעת רק דהמניע' מצד אחר ששוטה א"י לגרש א"כ כיון דאין המניע' מצדה רק מצדו היא נחשבת מצי עביד מצדה ומצי משוי שליח והב"מ שהוצרך שתעש' במקומו בעת חלימותו היינו רק לאלומי מלתא היכי דאפשר בכך ודאי דעדיף להיות כן אבל היכי דא"א בע"א מהני אף בלא זה והרי לולי דברי הש"ס דנזיר מסברא הוי מהני שליחות אף במאי דלא מצי עביד וכדס"ל להמהרי"ט באמת כן ורק מן הש"ס דנזיר מוכח להיפוך וא"כ י"ל דהיינו דוקא היכי דהמניעה מצדו אבל היכי דאין המניע' מצדו מצי משוי שליח אף במה דלא מצי עביד אך לאלומי מלתא תפרש בשטר ההרשא' בפי' שעושית השליח שיחול לכשישתפה הבעל וגם תעש' שליח שהוא יעש' לשליח את פ' לקבל' לכשישתפה ויש לנו לצרף כמה היתרים לזה כנ"ל ובכדי שלא להוציא הדבר מפלפול כל שהוא אמרתי להציע דבר אחד דעפ"י דברינו י"ל במה שעמדו התוס' במס' נזיר דף י"ב דלמה פריך מר' יאשי' ומדיוקא הו"ל לאותיבו מר' יהונתן בהדיא וכתב דרוצ' לדייק לכ"ע ובאמת לא הונח לי בדבריהם דטפי הו"ל לאותובי ממה דמפורש בהדיא מלהקשות מדיוקא ולכ"ע אך נרא' דא"ש דגם מר' יונתן לא מצי לדייק בהדיא דודאי יש לחלק בין דבר הנגמר בדבור לדבר הנגמר במעש' וי"ל דבדבר דדי בדבור מהני. אף דלא מצי עביד מהשת' רק מה דפריך מנדרים היינו כיון דאמרינן בקדושין פ"ג שאני מחשב' דטומא' דרחמנא קריא מעש' דכתיב כי יותן דהיינו בידים ואע"ג דמחשב' בעלמא הוא דאפי' נפלו ממילא וניחא בהך הוי הכשר ומקרי כי יתן ע"ש וא"כ מוכח דהיכי דמהני במחשב' והכתוב קראו מעש' נחשב כמעש' וא"כ ה"נ כיון דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו הרי דהכתוב קראו מעש' נחשב כמעש' רק בהפר' כיון דקיי"ל היפר בלבו אינו מופר א"כ אינו ראי' דרחמנא קריא מעש' אבל לענין הקמה כיון דקיי"ל היקם בלבו ה"ז קיים וא"כ כיון דמהני בלב והכתוב קראו מעש' נחשב כמעש' כמו מחשב' דטומא' ולכך ודאי מהפר' לא מצי הש"ס להקשות די"ל דשאני דבור ממעשה רק עיקר קושייתו הוי כיון שמפורש בש"ס דכל שבא לכלל היקם בא לכלל היפר וכל שלא בא לכלל היקם לא בא לכלל היפר ולכך פריך כך צ"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו ל"ל קרא דואישה גבי הפרה כיון דעכ"פ חזינן דההיקם קראו הכתוב מעש' וכיון דהוי מעשה ממילא אם אמר לו כל נדרים שתדור אשתי קיים לה לא מהני דכיון דלא מצי עביד מהשתא לא מצי משוי שליח וכיון דא"י לקיים ממילא דא"י להפר דכיון שלא בא לכלל היקם לא בא לכלל היפר וא"כ אף אם הוי פריך מר' יונתן נמי לא הוי מצי פריך מהפר' לבד די"ל דש"ה דהוי רק כדבור רק דהי' קשה לו דהרי הקמ' הוי כמעש' עכ"פ וראוי שלא יועיל בכה"ג שליח להיקם וכיון דלא בא לכלל היקם לא בא לכלל היפר ולמה ס"ל דיכול להפר וא"כ כיון דאף לר"י לא הי' יכול להקשות בהדיא רק מדיוקא לכן פריך טפי לכ"ע מדיוקא כן הי' נרא' לומר לפום ריהטא אבל כד דייקינן נרא' לומר יותר דמר' יונתן לא מצי פריך רק מר' מיאשא דהנה לעשות שליח לקיים נדרה כל מה שתדור בלאו גזה"כ ובלא האי טעמ' דמידי דלא מצי עביד לא משוי שליח נמי אינו יכול לעשות שליח להקים מה שתדור אח"כ דלא גרע מהוא עצמו דהרי לר"א יכול להפר מה שתדור אח"כ ואעפ"כ ס"ל לר"א דלקיים לה א"י להבא ופירשו התוס' בנזיר משום דהוי הקמה בטעות, וא"כ ממילא ה"ה ע"י שליח הוי כן דהוי שליחות בטעות שלא ידע מה תדור ולכך זה מסבר' לא מהני שליחות להקים מיהו אעפ"כ ס"ל לר"י ניכול להפר ולא אמרינן כיון שבא לכלל היקם כו' דכלל זה לא שייך רק אם לא בא לכלל היקם מגזה"כ אז כיון דמגזה"כ א"י להקים כן א"י להפר אבל מה שאינו מגזה"כ רק מצד השכל והסבר' ממילא אם בהפר' לא שייך זה יכול להפר תדע דהרי כן ס"ל לר"א דלהבא א"י לקיים ולהפר ס"ל דיכול ובע"כ היכי דשייך טעמא לחלק לא אמרינן הך סברא דכל שלא בא לכלל היקם כו' ולפ"ז נראה דודאי מר"י לא הי' מצי להקשות די"ל כנ"ל דדבר הנעש' בדבור מהני אף במידי דלא מצי עביד מ"מ מצי משוי שליח רק מר' מייאשא פריך כך דהנה יש לדייק מה דקאמר ר' מייאשא ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דל"ל רישא דקרא הו"ל להביא רק סיפא דקרא כיון דר' מייאשא מהפר' מיירי הו"ל רק לומר אישה יפרנו ועוד קשה יותר כיון דבע"כ ס"ל לר' דאישה יקימנו ממעט שליח בע"כ דס"ל דבלא"ה. הו"ל אישה מיותר ובע"כ דאתי למעט שלוחו וא"כ קשה מה יעשה באישה יקימנו ע"כ הוי נמי למעט שלוחו וא"כ כיון דנתמעט שלוחו לקיום לא בעי עוד אישה גבי הפר' דבלא"ה ממילא נדע כיון דלא בא לכלל היקם לא בא לכלל היפר ול"ל אישה דגבי הפרה והוא קושיא גדול' לכאור' ובע"כ דס"ל לר"א דלולי הך סברא דהיכי דלא מצי עביד. לא מצי משוי שליח אז הוי י"ל הסברא להיפוך דע"כ לא מיעטה התור' שליח מהפר' רק אם כבר חל הנדר ואח"כ עושה הבעל שליח להפר אז כיון דהוי לנדר מקום לחול לכך גלתה החור' נהי שהבעל יכול להפר אבל אין בו כח לעשות שליח להפר אבל אם קודם חלות הנדר כבר גילה הבעל דעתו להפר א"כ הוי הנדר מעיקרא לית בי' ממש והורע כחו מעיקר' וכנדר טעות נחשב דאם הי' יודעת שהבעל כבר מינה שליח להפר לא הי' נדרה ולכן אקלש כח הנדר ואף ע"י שליח מהני ולכך לא הי' יכול ר"מ להביא ראי' מקרא דאישה יפרנו לבד די"ל דלמא הך קרא ממעט רק כגון שכבר נדרה ואח"כ עושה שליח להפר בזה לא מהני שליחות להפר וכדמוקי לה הרמב"ם פי"ג מנדרים וכמ"ש הלח"מ שם אבל באם עשה שליח קודם הנדר י"ל. דמהני לכך מביא קרא דאישה יקימנו למעט שליח מהקמה והנה זה ודאי מיירי שכבר נדרה דאם לא נדרה בלא"ה לא מהני שליח להקמה דהוי בטעות כנ"ל ובע"כ ממעט שכבר נדרה וממילא א"א לפרש אישה יפרנו על מה שכבר נדרה דבלא"ה ת"ל כיון שלא בא לכלל קיום לא בא לכלל הפר ול"ל אישה יפרנו למעט שליח מהפרה ובע"כ דהוי אישה יפרנו למעט אם עשה שליח קודם שנדר' דגם בזה לא מהני שליח להפר וזה לא נלמוד ממה שלא בא לכלל הקמה דזה הוא מסברא דהוי הקמ' בטעות ולכך בזה לא צריך קרא למעט מהפר' וממילא אין ללמוד ממנו להפר' ולכך אצטריך ואישה יפרנו למעט אף דעשה שליח קודם חלות הנדר נמי לא מהני ולכן אצטריך ר"מ להביא גם רישא דקרא דאישה יקימנו ולכן פריך הש"ס כך דבשלמא לפי האמת דמסיק דר"מ כר"א דס"ל דבעל יכול להפר והוי מידי דמצי עביד או להס"ד דבכל דוכתא אף דלא מצי עביד מצי משוי שליח אז שפיר אצטריך אישה יפרנו דאין ללמדו מאישה יקימנו כיון דלא בא לכלל היקם לא בא לכלל היפר די"ל דאם נעשה שליח כשעדיין לא נדרה עדיף דמעיקרא ריע הנדר אבל בעלמא היכי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח נהי נמי דנימא דבדבור שאני ואף דלא מצי עביד כלל מצי משוי שליח אך עכ"פ שוב בזה ליכא מעלה מה שנעש' קודם לנדר' דנגד מעל' מה שהוא נעש' קודם לנדר' ומעיקרא הי' עומד להפר יש חסרון כנגדו דלא מצי עביד ולהיפוך באם עשה שליח להפר מה שכבר נדר' נהי דיש ריעותא שכבר חל הנדר יש מעל' דכבר מצי עביד ואלים השליחות טפי וא"כ עכ"פ שקולין הם וכיון דכבר מוכח מאישה יקימנו דלא מהני שליחות כה"ג להפר' כיון דאינו בא לכלל היקם ל"ל עוד ואישה גבי הפרה ובע"כ דאין זה ריעותא כלל במה דלאי מצי עביד ולכך שוב טפי עדיף כשנעש' קודם נדר' ולכך בעינן ואיש' יפרנו למעט שליחות וא"כ תינח מר"מ פריך שפיר אבל מר' יונתן לא מצי פריך די"ל דבדבר