נדרי זריזין חלק ב שצג

כיון שבכל חד צד יש סתירה לחזקת ממון ממ"נ שוב אזלינן בתר האיסור וספק איסורא לחומרא וזה הוי דרך נכון מאוד בביאור לשון הנ"י אך לפי משמעות הפוסקים בקצת מקומות דחזקה דהשתא עדיף מחזקת מרא קמא יש לשדות בזה נרגא דאם נחייבנו השתא לשלם אנו סותרין בזה חזקה דהשתא דהרי אם יהי' פטור ישאר הממון בחזקתו אבל אם נאמר שהוא פטור מלשלם אף שנאמר שהחרסין נעשו הפקר מתחלתן אין אנו סותרין בזה לחזקה דהשתא דהרי עתה בלא"ה הפקירן רק אנו סותרין בזה חזקת מ"ק לבד לכך ראוי יותר לסתור חזקת מ"ק ולקיים חזקה דהשתא ונשאר קושיא הנ"ל מיהו באמת מצד אחר לק"מ דע"כ לא אמרינן ספק ממון לקולא רק היכי דהוי הספק בגוף הדבר אבל אם בגוף הדבר לא נולד הספק רק מעיקרא בע"א וכיון דאז הוי להיפוך חזקת ממון ונפסק הדין דשלו הוא ממילא הוי כשלו ודאי ושוב אם הזיק אח"כ חייב בכל היזק ממון שלו ודומה למ"ש האחרונים גבי ספק ממון היכי דאמרינן המע"ה דאם קידש בו אשה אח"כ מקודשת בודאי דכיון דאמרינן המע"ה נעשה כשלו א"כ ה"נ בזה כיון דבשעה שנולד הספק אם הפקיר החרסין או לא אז הוי ראוי לומר דאזלינן בתר חזקת מרא קמא ונעשין שלו ואם הי' דנין מעיקרא קודם שהזיק הוי אזלינן להיפוך בתר חזקת ממון ואמרינן דלא יצאו מרשותו עד הנה. וא"כ כיון דאפסיק כך הדין שוב הוי כברור לנו שלא נעשו הפקר עד השתא וכשהזיק אח"כ הוי כאלו הזיק ממון שלו ממש וחייב ומזה ראוי לדון לכל כיוצא בזה כנלפענ"ד נכון בזה. את זה ראיתי להשיב לרו"מ לפי שעה דרך הערה בעלמא ות"ל יש בזה דברים טובים ועוד חזון למועד לטייל עמו אי"ה כשירחיב ה' לנו הרוחה בכח ויתר ענינים דברי ידידו:

זה שייך לפרק י' דף ע"ג לסוגיא דהאומר לאפוטרופס שהסוגיא שם מוקשה וכתבתי במהדורא זה שם בתשובה לפרשו וכעת הנני מעתיק עוד מ"ש בביאורו בתשובה ללונדן להרב דשם והוא בחבורי מה"ת לאה"ע סי' קמ"ג ואעתיקנו כאן להגדיל תורה ויאדיר גם יש בו נ"מ לדינא וזה"ל בחבורי שם להרב המאה"ג דק"ק לונדן:

שם סעיף כט בהג"ה אבל י"א שנכון להחמיר כו' עיין ב"ש מ"ש בט"ז מעשה שהי' כו' ע"ד הרשאת ש"ק שעשתה בתו המהוללה לקבל גיטה מבעל' ולא נודע אם הי' חלים בעת מינוי שלה ש"ק וכבר עשתה ש"ק זה איזה שנים אך שכתבו הב"ד שלכ"ת שחוששין שנשמע ממנה כמה דברים שמבטלין שליחות הראשון ולכך שלחה ש"ק שנית בחודש תמוז העבר תקצ"ה וכ"ת כתב שנתעורר בדבר חדש דאולי לא יועיל שליחות זה כיון שנעש' בעת שלא הי' יכול לגרש וכל מילי דלא מצי עביד מהשתא לא עביד שליח וכו' הנה ידע כת"ר כי זה לא דבר חדש הוא כי זה שנה ויותר שאמרתי פ"ק להשליח ולב"ד דפה שיש לפקפק בשליח' זה מה"ט גופו ובאמת זה אינו דבר חדש דשלכ"ת הקודמין הוא דכבר נתעוררו בזה הרבנים הקודמים חכמי ק"ק ליסא וגם להם אינו דבר חדש שמבואר במשל"מ הל' גירושין ה"ג ד"ה ודע ע"ש ובפני יהושע בפ' מי שאחזו מפורש כן ע"ש וכבר הארכתי בזה בתשוב' ליישב זה גם ליישב דעת המהרי"ט בתשוב' דס"ל בסי' ק"ט ע"ש:

והנה באמת מלשון הב"ח שהביא הב"ש בסי' קמ"א סק"מ שכתב שהורה שהאשה תעשה ש"ק במקום שהוא בעת חלימותו מורה נמי כן דבעינן דוק' שיהי' השליח נעש' במקו' המגרש ושיהי' מינוי השליחות בעת חלימותו ובלא"ה לא מהני ולזה מגרע גרעי הב"ד צדק של כ"ת במה שרצו לבטל השליחות הראשון כי אם היו מקיימין השליחות הראשון אף אם לא ידענו שהי' אז הבעל שפוי או לא היינו אמרינן חזקה טל ב"ד שעשו כהוגן מסתמא כדין עשו ובדקו אותו שהי' שפוי אז ובפרט כיון שנעשה ההרשאה אז בציוו הגאון רשכבה"ג מוה' זלמן מרגליות זלה"ה ובודאי עשו כהוגן וקיי"ל ג"כ ב"ד בתר ב"ד לא דייקי ולכן היינו מכשירין ההרשאה הראשונ' ובצירוף דיש לסמוך על דעת מהרי"ט בחשוב' שהובא במל"מ ובתשובתי לעיל דס"ל דהיכי דעושה פי' לכשיהי' ראוי לעשות מהני השליחות אף במידי דלא מצי עביד וא"כ ה"נ נימא דחזקה על הב"ד שעשו כהוגן ומסתמ' כדין עשו ועשאוהו שליח על אח"כ לכשישתפ' ולכך הי' נרא' להחזיק שטר שליחות הראשון אבל עכשיו ההרשאה החדש' שעשו בקהלתכם הנה אז ודאי לא היו ידעו אם הי' שפוי או לא וא"כ ודאי לא מהני שליחות זה כיון דלא מצי עביד מהשת' ולכן בקשתי לעיין ולהודיעני מה הי' הדברי' ואולי אין בו כדי ביטול השליחות ונרא' להתחזק ולקיים הרשאה ראשונ' וזה נקל יותר ומה שחשש כבוד מר שנכתב בהרשאה פיגא והיא שמה מעריסה פיגלא בזה ג"כ אין חשש במקום עיגון כי זה ודאי פיגא הוא קיצור השם מפיגלא ואם כי בטיב גיטין כתב דאם שמה מעריס' פיגלא יש לכתוב פיגלא הנה באמת אין דבריו מוכרחין כי הוא הוציא כן מלשון הב"ש שכ' פיגלא ולא פיגא ובאמת אין ראי' דאדרבא מדלא זכר שם פיגא כלל מוכח דבמקומו לא הוי שכיח שם פיגא כלל כי מ"ש תחלה פיגו בוי"ו הוא שם אחר וכמ"ש בתשובת מאיר נתיבים והובא בטיב גיטין עצמו לעיל ולכן כיון דשם פיגא לא הי' במקומו כלל רק שם פיגלא לכך ודאי יש לכתוב כמו שנקראת אבל במדינתינו דשכיח שם פיגא והנקראים פיגלא היא רק דרך געגועים ממילא י"ל אף אם קראה מעריס' שם זה הוי רק דרך געגועים ומ"מ עיקר שמה הוא פיגא כדרך רוב הנקראים כן ולכך א"צ לכתוב רק שם פיגא אף לכתחל' דידוע הוא דהוי קיצור השם מפיגלא ואף דודאי דלכתחל' יש לכתוב פיגלא ואין לשנות מדברי הטיב גיטין מ"מ בדעבד ודאי דמודה אף הטיב גיטין דכשר אם כתב פיגא וכיון דשעת הדחק כדעבד דמי כידוע ובפרט במקום עיגון כזה ולכך ודאי דכשר בשם פיגא לכתוב אם לכתחלה בפרט בהרשאה לכך היותר טוב לקיים הרשאה הראשונ' במה דאפשר אך אם לא יהי' אפשר לקיים הרשא' הראשונ' נצטרך להחזיק לקיים ההרשאת שני'. והנה סברת כ"ת יעיין מר כי כבר הרגשתי בתשובתי מכבר בתוס' ביאור כי כ"ת קיצר ויסתרו לדבריו דברי הש"ס והתוס' במס' נזיר אך אני בארתיו בעזה"י הדבר היטב וכעת נראה לי להמציא תקנה חדשה ואען ואומר הנה גלוי וידוע פלוגתת הפוסקים הובא בש"ע סי' קמ"א סעיף מ"ג אם ש"ק יכול למנות שליח אחר דדעת הגאון דש"ק א"י למנות שליח אחר דהו"ל מילי ולא ממסרי לשליח ודעת הרשב"א וטור דיכול למנות שליח אחר כיון דנתנ' לד רשות למנות שליח אחר ונרא' דע"כ לא פליגי רק באם עושית שליח הראשון לקבלה ובידו הי' לקבל הגט בעצמו רק שנתנ' לו רשות שהוא בכחו וידו יעשה שליח אחר במקומו בזה ס"ל להגאון דא"י למנות שליח אחר אבל אם עושית שליח רק שהוא ימנה שליח קבלה כיון דבשליח הולכה מהני כה"ג שיעשה שליח שהשליח יעשה שליח להולכ' וכדמפורש בש"ס גבי אבא בן מניומי ומפורש בש"ע סי' קמ"א סעיף ל"ו ובב"ש סי' קמ"ב ס"ק כ"ד והנה בזה כיון דהראשון מעשה קוף בעלמא עביד כמ"ש שם בפוסקים ובזה נחשב השליח השני שנעשה לקבלה כאלו נעשה מפי האש' בעצמו בזה לכ"ע יכולה לעשות' ולמעט בפלוגתא עדיף ולפ"ז נראה דע"כ לא אמרינן דהיכי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח רק אם עושה השליח על גוף המעש' כנידון דמיירי התם בש"ס נזיר בעוש' שליח לקדש לו אשה בזה דהשליחות הוי על גוף המעשה ולכך כמו דמעשה הורע כחו שלא נגמר בדבור כמו כן בעינן שיהי' מצי עביד מהשתא וכל מילי דלא מצי עביד מהשתא לא מצי משוי שליח אבל אם אינו עושה שליח על גוף המעש' רק שעושהו שליח שהוא יעשה שליח אחר בזה כמו דאלים כח שליחות דלא בעינן מעש' רק נגמר בדבור בעלמא כן אלים כחו דאף דלא מצי עביד מהשתא מצי משוי שליח לעשות שליח כיון דלא בעינן מעשה ויגמר בדבור בעלמא אלים כחו נמי דמצי משוי שליח לעשות שליח אף דלא מצי עביד מהשתא:

ולפ"ז הי' נראה לכאור' ליישב קושיות התוס' בנזיר דף י"ב שהקשו ממעשים בכל יום שאשה נותנת רשות לאשה להפריש חלה בעודו קמח כו' ולפמ"ש הי' אפשר לומר דדוקא בקדושין דבעינן מעשה ולא נגמר בדבור בעלמא לכך בעינן בי' נמי מצי עביד מהשתא ובלא"ה לא מצי משוי שליח אבל בחלה ותרומה דנגמר בדבור בעלמא ולא בעינן מעשה כיון דאלים כחו דדי בדבור מצי משוי שליח עליו אף דלא מצי עביד מהשתא אך באמת שפיר הקשו התוס' דא"כ קשיא מהו פריך בש"ס מהאומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור כו' הרי הפרת נדרים נמי די בדבור בעלמא ולכך יכול לעשות שליח אף דלא מצי עביד ובע"כ דס"ל להש"ס דאין לחלק בין דבור למעשה וא"כ שפיר הקשה התוס' מחלה מיהו אכתי אין זה סתירה לדברינו די"ל דהתם הדבור עכ"פ הוי כמעשה כיון דאחר דבורו לא מצי לחזור בו עוד ועפ"י דבורו נגמר הענין דאף בחלה עכ"פ שאלה בעי לעקור הדבור למפרע ובלי שאלה אין בידו לחזור בו וכיון דע"י דבורו נגמר הענין נחשב הדבור כמעשה ובעינן בי' מצי עביד ובלא"ה לא מצי משוי שליח אבל לעשות שליח אחר דבשליחות לא נגמר המעשה והרי בידו לחזור בו ולבטלו לא הוי בזה הדבור כמעשה ולכך אף דלא מצי עביד מצי משוי שליח והנה הי' נראה כדמות ראי' לדברינו מפרש"י בגיטין דף ע"ב ד"ה והא בעי סמיכה שכ' שם ותניא בת"כ ידו ולא יד בנו ידו ולא יד שלוחו וכו' והיינו דהי' קשה לו דמאי פריך נימא דהשליח סומך ולכך הוצרך לפרש דממעט התם שליח מסמיכה והול"ל זה דאפילו נימא דבטהור מהני סמיכה ע"י שליח מ"מ היינו משום דאיהו מצי עביד ולכך מצי משוי שליח אבל בטמא שאינו יכול לסמוך או בחולה שא"י לבא בעזרה לסמוך וא"כ לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכדמוכח בב"ק דף ק"י דהיכי דהוי זקן או חולה נחשב לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח וא"כ כיון דהמשנ' דהשולח חטאתו ארישא דמתניתין קאי דקתני שם והניחו חולה וזקן כו' ובע"כ השולח חטאת ממדה"י נמי בהכי מיירי דהניחו זקן או חולה ואעפ"כ מקריבן בחזקת שהוא קיים דבלא"ה פשיט' ובע"כ דבזקן או חול' איירי וכיון שכן לא הי' יכול לעשות בעצמו ולסמוך פריך והא בעי סמיכ' וע"י שליח לא מהני כיון דלא מצי עביד הוא ול"ל לרש"י לדברי הת"כ ובע"כ דהי' קשה לו