נדרי זריזין חלק ב שצא

והנה לפמ"ש לעיל לחלק דבהפקר וסלוק לא שייך ברירה א"ש נמי מה שהקשו הכל בנדרים פ' השותפין דס"ל לראב"י דשם דזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו מכח ברירה ואפסקי' התם הלכתא כראב"י יע"ש והקשו הכל הלכתא אהלכתא דקי"ל אין ברירה ולפמ"ש א"ש מאד דלענין איסור נדר הנאה לא בעינן שיזכה בו השני כי אף אם אינו שלו כל שנסתלק ממנו הראשון מהני דדומה לביתך שאתה נכנס דאם מכרו לאחר או הפקירו מותר דאינו נכנס לתוך שלו ולכך עיקר מה שמתיר ראב"י דזה נכנס לתוך שלו אינו מכח שזכה בו השני רק מכח מה שנסתלק ממנו הראשון עכ"פ ולכך כיון שנסתלק הראשון שוב אין השני נכנס לתוך של חבירו וא"כ בהסתלקות ודאי אמרינן ברירה ובהכי א"ש לשון הש"ס בנדרים דקאמר דראב"י אית לי' בריר' ומשמעות לשון הש"ס דהך ברירה הוי כברירה דעלמא ולפי חילוק כל הפוסקים שמחלקים בין הך ברירה לברירה בעלמא א"כ קשה על לשון הש"ס דלא ה"ל למסתם למתלי הך ברירה בברירה דעלמא אך לפי דברינו א"ש דודאי ראב"י דקאמר בלשונו זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו משמע דחשבינן לי' דהוי שלו ממש לזה שנשתמש בו בע"כ דהוא ס"ל יש ברירה אפי' בעלמא דלקנות איזה ענין או להתחדש שם חדש ודאי תליא בדין ברירה ולכך בע"כ ראב"י ס"ל ברירה אף בעלמא ורבנן דאסרי ודאי ס"ל אף בהסתלקות אין ברירה ומכ"ש בעלמא אבל אנן קי"ל כראב"י ולא מטעמי' רק אנן מחלקין דבקנין וחלות ענין חדש אין ברירה אבל בהפקר והסתלקות הענין יש ברירה וכדמוכח מן הש"ס דב"ק הנ"ל ממה דלא תקשה דר"י אדר"י ולכך קי"ל דבשותפין שנדרו הנאה זה מזה מותרין לכנוס כ"א מכח דבזה לא בעינן קנין חדש רק להסתלק רשות הראשון ובזה קי"ל י"ב וא"ש ודוק היטב כנלפענ"ד ברור ונכון:

והנה מ"ש לעיל דבטריפה לא קפדינן על ושפטו העדה וכו' כעת נראה להביא ראי' לזה מדברי הש"ס דסנהדרין שם גופו במה דקאמר טרפה שהרג בפני ב"ד חייב. והנה התוס' שם כתבו דמיירי ביום דבלילה אין עד נעשה דיין והנה דבריהם תמוהין לפענ"ד דמה הועילו בזה הרי עיקר הטעם דראהו ביום עדיף הוי מטעם דלא תהא שמיעה גדולה מראי' ואם כן תינח בעלמא היכי דשמיעה מהני מהני ראי' מכ"ש אך בטריפה כיון דאלו שמעו מפי עדים לא הוי מועיל דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה א"כ לא שייך בזה לא תהא שמיעה גדולה מראי' כיון דשמיעה לא מהני וא"כ שוב דומה ממש לראוהו בלילה ונשאר קושיות התוס' איך עד הרואה נעשה דיין מ"ש מראוהו בלילה ולכך נראה דודאי דין טריפה שהרג אינו כדין דיני נפשות ואף לא בדיני ממונות שהרי אם הרגו אחר פטור ועדים שהעידו עליו פטורין וכל חיוב הריגתו כשהרג אחרים אינו רק מכח ובערת הרע מקרבך והיינו כשאר עשה דעלמא ולכך יהי' החילוק כך דלענין עדות שאי אתה יכול להזימה בעינן גם בזה מכח דלולי דגלי קרא דעפ"י שנים עדים יקום דבר הוי מצד הסברא שלא יועיל עדות כלל דדלמא משקרי ובפרט בהכחשת בע"ד הוי מצד הסברא שלא נאמין לעדים ואין לדיין לידון אלא מה שעיניו רואות בעצמו ולא עפ"י עדים רק דהתורה גילתה דעפ"י שני עדים יקום דבר וא"כ בכל מקום דסמכינן אעדים בעינן דומיא דהתם שיהי' עדות שאתה יכול להזימה. אבל אם א"י להזימה לא מהני מכח ממ"נ אם לא ילפינן כלל מהתם מסברא ראוי שלא יועיל עדות כלל רק דילפינן מהתם וממ"נ אם לא ילפינן מהתם לא מהני עדות כלל ואם ילפינן מהתם בעינן דומיא דהתם שיהי' עדות שאתה יכול להזימה.. אבל לענין אין עד נעשה דיין דמצד הסברא הוי להיפוך דהרואה בעצמו מסתבר טפי שיהי' ראוי לדונו רק דהוי גז"ה דבעינן ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינים ואם כן תינח בד"ת או דיני ממונות אבל דין הריגת טריפה דבלא"ה הוא טריפה וההורגו פטור לא ילפינן מזה ואזלינן בתר הסברא דעד נעשה דיין. ועוד יש להסביר זה לפמ"ש התוס' ופוסקים גבי דיני תנאי דאף לרבנן דס"ל דלא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר מ"מ למה דמסתבר כגון להן קודם ללאו ילפינן מנייהו כן י"ל בזה לענין עדות שאתה יכול להזימה דמסתבר טעמו דבלא"ה אין העדים מתייראים להעיד שקר ויש חשש דמשקרי לכך ילפינן ממנו אף לטריפ' אבל לעד נעש' דיין דלא הוי מילי דסברא רק דהוי גז"ה לכך לא ילפינן מעלמא לטריפה:

והנה למ"ש יהי' מוכח כדעת הסוברים דבממון נמי בעינן עדות שאתה יכול להזימה דהרי ק"ו מה בטריפה דעד נעשה דיין אעפ"כ בעינן עדות שאתה י"ל מכ"ש בממון דאין עד נעשה דיין בראוהו בלילה מכ"ש דבעינן עדות שאתה יכול להזימה גם יהי' מוכח דלא כדעת הסוברים דאין עד נעשה דיין הוי מטעם שלא יקבלו הזמה על קרוביהן דא"כ קשה בטריפה ממ"נ איך נהרג בהרג לפני ב"ד אם בעי' עדות שאתה יכול להזימה אין עד נעשה דיין ולא תהא שמיע וכו' לא שייך בזה ואם לא בעינן עדות שאי"ל אף בעדים יהי' נהרג ודוק:

עוד להנ"ל הנה דבריו הנחמדים קבלתי גם בפעם הזאת והנני משיבו בקצרה כפי השג ידי יד כהה בימים הללו שאיני בקו הבריאה והנה מה שהקשה רו"מ עלי מ"ש דגבי ברירה מהני ס"ס וע"ז שאל ממתניתין פרק ד' דתרומות משנה ב' במי שהי' לו פירות במגורה וכו' ומדברי הרמב"ם בשם התוי"ט שם והקשה רו"מ הרי הוי ס"ס דלמא יש ברירה ואת"ל אין ברירה דלמא הם קיימים. הנה ידע רו"מ שבזה הרגשתי בחדושי מכבר אך באמת לק"מ חדא דשם לא נולדו שני הספיקות יחד דתיכף כשהפריש ונתן לכהן וללוי המעשרות טרם שנטל החולין שכנגדן בפ"ע תיכף נולד הספק אם יש ברירה או לא ואיזה נתקן ואיזה לא נתקן ואז לא הוי לנו ספק השני עדיין אם הם קיימין רק אחר זמן כשנוטל החולין בפ"ע ורוצה לסמוך מחדש על מה שנתן תחלה להיות כמפריש עתה נתחדש לנו ספק השני אם הם קיימין וא"כ לא נולדו יחד ב' הספיקות וכל דלא נולדו יחד אין לו דין ס"ס אבל בנדון דידן נחשב נולדו יחד דהרי אין לנו נ"מ אם חל ההפקר או לא רק כשנתחמץ אז נ"מ לנו אם נעשה הפקר או לא וא"כ נחשב נולדו יחד דומה לזה כתב המג"א סי' תל"ט דנחשב נולדו יחד כשנעלם העכבר יע"ש כן ה"נ בזה גם י"ל דשם הוי משם אחד דהרי י"ל הספק מיד אם נתקן חולין הללו או הם בטבלן עדיין והוי כשם אונס חד הוא משא"כ בנ"ד דספק שמא הוי הפקר הוי ענין אחר וספק שמא לא נתחמץ הוי ענין אחר ואינו משם אחד גם י"ל דהתם כיון שיש במגורה כמה סאין וכולם נכנסו בספק אם אלו נתרמו או אלו וא"כ בזה הוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות דספק זה אם הם קיימין או לא הוי ספק בגופו אם נעשו חולין או לא אך ספק השני אם יש ברירה או לא הוי הספק אם עשרה סאין הללו הותרו או עשרה אחרים שבמגורה זו א"כ הוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות ולא הוי ס"ס אך בנדון דידן הוי שניהם בגופו שהרי הפירורין הנופלים הם לבדן והופקרו אבל למה שלא נפל אינו נכנס בגדר הספק כלל ואלו הנופלין ודאי הפקירן ואין הספק בברירה כזה אם אלו הופקרו או אלו דודאי אלו הופקרו רק הספק הוי אם חל ההפקר למפרע אם אמרינן הוברר הדבר למפרע והוי שניהם בגופו והוי ס"ס שפיר גם בלא"ה אטו גברא אגברא קרמית הרי דעת מהרש"ל בלא"ה דמה דקי"ל אין ברירה הוי מכח ודאי לא ספק א"כ י"ל גם הרמב"ם סובר כן ואני לא ישבתי רק שיטת הפוסקים שכתבו שיאמרו פרורין הפקר י"ל באמת דהם ס"ל דא"ב הוי מטעם ספק והם יפרשו המשנה דתרומות כפירוש קמא של הרע"ב שם וא"צ להאריך בזה יותר בדבר שהדעת נוטה כן דאם הוי ברירה ספק ראוי לצרפו לס"ס דמ"ש מכל הספיקות וגם רו"מ כתב בעצמו שגם במהרי"ט ח"א סי' קי"ו כתב כעין זה:

ועל מה שחדשתי לומר דבסלוק רשות והפקר אמרינן ברירה והבאתי ראי' מוכרחת מפ"ז דב"ק דף ס"ט וע"ז כתב רו"מ שרש"י שם במקומו הרגיש בקושיא שלי וכתב בד"ה ר"י סתמא אחריני אשכח דהתם הוי טעמא שמא יבקע הנוד הן אמת דבעת כתבי זה בהחפזי נשמט ממני דברי רש"י הללו ולא הבאתים אך לפי האמת כינים מילי בעז"ה דהנה מלבד מה שפרש"י דחוק דא"כ למה תחלה טרם שפריך דר' יוחנן אדר' יוחנן למה לא פריך כן דהתם טעמי אחריני איכא שמא יבקע הנוד. אך מלבד זה אברר לו שדברינו מוכרחים דהנה ז"ל השיטה מקובצת שם בד"ה ר"י ור"ש אוסרין תימא מנ"ל דטעמי' משום דלית לי' ברירה כיון דקתני בסיפא אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד אלמא טעמי' מכח שמא יבקע הנוד הוא וי"ל דקים לי' לתלמולא דאין זה עיקר טעמי' ואע"פ שלא היו חושבים אותו עיקר מ"מ היו שואלים אותו לדעת מה ישוב וכעין זה מצינו בהרבה מקומות הרא"ש וכן תירץ הר' ישעי' ז"ל וז"ל וצ"ל דקים לי' לתלמודא דעיקר טעמייהו משום ברירה ואשכחנא בכמה דוכתא שהברייתא מנחת עיקר הטעם ואומרת טעם אחר לדברי חבריו ע"כ עכ"ל הש"מ וא"כ לדעת הרא"ש והרי דקים לי' לתלמודא דעיקר הטעם מכח ברירה נשאר קושיות רש"י בדוכתא מה משני ר' יוחנן סתמא אחריני אשכח סוף סוף קשיא דר' יהודא אדר"י ובע"כ כמ"ש דהפקר שאני ועוד מוכח כן מגוף הש"ס דהרי בפ' כל הגט ופ' בכל מערבין רוצה הש"ס לומר תחלה דטעמא דר"י הוי מכח ברירה ואח"כ דוחה מכח שמא יבקע הנוד ורבא דוחה בעירובין מכח דבעינן ראשית ששירי' נכרים ולא לשתמיט בחד מקום להוכיח דבע"כ הוי התם טעמא מכח שמא יבקע דאם מטעם ברירה קשה דר' יהודא אדר"י ממתניתין דכל שילקטו עניים יהי' הפקר מיהו זה לאו ראי' חדא דמגיטין אין ראי' דהתם נחית לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים וא"כ אין ראי' ממה שילקטו עניים דהוי תולה בדעת אחרים ומערובין אף דשם לא מחלק בזה מ"מ שם בא רבה לתרץ דלא תקשה דר"ש אדר"ש ועל ר"ש ליכא הוכחה דטעמא מכח שמא יבקע או ראשית ששירי' נכרין לכך קאמר לה רק דרך דחי' מיהו מגיטין יש ראי' שפיר מן הס"ד דמוכיח שם דר"י מחלק בין תולה בד"ע לתולה בדעת אחרים ממתניתין דמה היא באותן הימים ולמה לו להוכיח ממשנה דגיטין המאוחרת ולא מסדר זרעים המוקדם דתנן ר"י אומר כל שילקטו עניים יהי' הפקר דמוכח דבתולה בד"א אית לי' ברירה למה דלא ידע הטעם משום שמא יבקע ואין לומר דהוי ידע הש"ס די"ל איפוך דר"י לר"ד א"כ גם ממה היא באותן הימים לא קשיא נימא איפוך או בלוקח יין מבין הכותים נימא איפוך ועוד קשה מן הש"ס פ"ב דסוכה דף ך"ד דשם מסיק הש"ס דלא הוי טעמא דר' יהודא מכח שמא יבקע הנוד רק מכח ברירה ולמה לא פריך דר"י אדר"י מכח הך משנה דבשחרית אומר כל שילקטו עניים, ובע"כ מוכח כדברנו דהפקר שאני בדין ברירה ולכך לא הביא הש"ס בכל המקומות הך משנה דכל שילקטו עניים לדין ברירה רק ספק לפי הס"ד