נדרי זריזין חלק ב שצ

דבשש יצא מרשותו ובלילה הוי ספק אם חוזר לרשותו לא נעשה מספק ברשותו ולכך אין עוברין בבל יראה מספק ובהכי הוי א"ש דלא סתרי הברייתות אהדדי בפסחים שם דף ל"א דבברייתא אחת נקט דינו על אחה"פ אם עובר או לא ולא נקט דינו בתוך הפסח מוכח דס"ל דבפסח אין עובר בב"י מספק ובאידך נקט דינו בפסח עצמו ומוכח דעוברין בב"י מספק כמ"ש שם המרש"א ולפמ"ש א"ש דהך ברייתא דנקט דינו בפסח אתיא כריוה"ג דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה והוי ברשותו ממש לכך עוברין בב"י מספק ככל ספק תורה ואידך דנקט דינו אחה"פ בע"כ אתיא כמ"ד חמץ אסור בהנאה וכיון דהוי אינו ברשותו לכך אין עוברין בו בפסח מספק כיון דעכ"פ יצא מרשותו אינו חוזר מספק לרשותו וא"ש ודו"ק ובהיות כן תינח בכל חמץ דהוי בידו קודם פסח אבל בלש עיסה בתוך הפסח בזמן דשייך כבר בל ירא' א"כ תיכף שנתחמץ עובר בבל יראה וחוזר לרשותו ולא יצא בשום זמן מרשותו שפיר עוברין בבל יראה מספק ככל ספק תורה ולכך לא שייך לתרץ בזה דברי הפוסקים מקושיות רו"מ לכך מחוורתא כמ"ש תחלה הנה כל זה כתבתי דרך הערה בעלמא למלאות רצונו ובדיני ברירה כתבנו בזה בעז"ה בכמה דוכתא בסוגיא דצנועין ובמס' ביצה. ועוד מקומות הרבה מפוזרין אין עת האסף ולחפש באמתחותי כעת ועיין בחבורי הנדפס ה' חנוכה סי' תרע"ז שם דברתי ג"כ קצת בדיני ברירה ייע"ש ובסימן תי"ג גם כן כתבתי הערה בעלמא ייע"ש:

ועל מת ששאל רו"מ אותי בדין השוכר קדיש אם הוי כמותו הנה ידידי זה ימים אחדים נשאלתי ע"ז מהרב מו' שמעריל אבדק"ק הרומלוב והשבתי לו בארוכה פלפול חריף ונעים והנה שם מרומז כל דברי רו"מ ג"כ וכוונתי לכל דבריו ביתר שאת וקשה עלי לעיין מחדש בדבר שעיינתי בו תוך ימים אחדים בכן נא מרו"מ לכתוב להרב דק"ק הרומלוב עבורי לשלוח לו תשובתי ויכתוב לו סימן כי כתבתי לו ג' תשובות בדין מזוזה ודין נשבר הגף ודין הקדיש וירויח בזה הוצאות הב"ד כי יעלו אם אעתיקנו כאן. ואם לא ישלח לו יודיעני רו"מ ואראה לכתוב לו העתק מתשובתי פה:

ובנדון אשרה שה רו"מ דברי הרמב"ם אהדדי שבפ"א מהלכות רוצח הלכה כתב בזה"ל רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לב"ד וידונוהו למיתה וכו' ומקור דין זה הוא מן הש"ס דמכות דף י"ב ובפ"ב מה' רוצח פסק אדם טרפה שהרג את הנפש נהרג והוא שיהרוג בפני ב"ד אבל בפני עדים פטור דהוי עדות שאין יכול להזימ' והוא מימרא דרבא סנהדרין דף ע"ח. ולפי דברי הטורי אבן במס' ר"ה פ"ג מאן דאמר הא לא אמר הא שכן הכריח שם להדיא ייע"ש עכ"ד רו"מ והנה רו"מ תפס במושלם שדברי הט"א מוכרחין ולדעתי נהפוך הוא ולא קרב זה אל זה כלל דע"כ לא ס"ל לר"ע דבעינן ושפטו העדה והצילו עדה וכיון דחזו דקטיל נפשא לא חזי לי' זכותא רח באדם בריא אבל בטרפה דבלא"ה חייו אינן חיים שהרי מה"ט אין העדים בני הזמה בה לא קפדינן על ושפטו העדה והצילו העדה והרי המעיין שם בש"ס במה דקאמר דטרפה שהרג לפני ב"ד חייב למדו שם מקרא דובערת הרע מקרבך משמע דלא אתיא חיוב מיתתו מהני קראי דכל אדם נהרג על ידם רק יליף לי' מקרא אחר דובערת הרע מקרבך וא"כ י"ל הך דרשא דושפטו העדה והצילו העדה לא קאי רק על מיתת כל אדם ולא על קרא דובערת הרע מקרבך דכיון דמשמע דאין עליו משפט מות הכתוב לכל אדם רק מכח ובערת הרע מקרבך לא הוי בכלל דיני נפשות ולא משגחינן על ושפטו העדה והצילו העדה ואין קפידא בזה ובהכי אתיא לן שפיר דברי התוס' בפ"ג דר"ה שם שהקשו דלמ"ל קרא דושפטו העדה הרי במס' מכות ילפינן זה מעד עמדו לפני העדה למשפט ותרצו דאי מהתם הוי ילפינן מני' לשאר דינין לכך אצטריך ושפטו העדה לומר דה"נ שאני אך א"כ קשה למ"ל קרא דהתם תיפוק לי' מהכא מושפטו העדה והנה התוס' נראה שהרגישו בזה והבליעו במתק לשונם במ"ש דעיקר דרשא מהתם משמע דושפטו העדה אינו עיקר דרשא אבל אין הדבר מובן למה לא נחשב זה עיקר דרשא. אך לפמ"ש א"ש דתרווייהו אצטריך דאי מושפטו העדה ה"א דוקא באדם בריא דבזה משגחינן על ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזו דקטיל נפשא לא חזו לי' זכותא אבל בטרפה דלא בעינן ושפטו העדה הוי ס"ד שיהי' מותר להב"ד הרואים אותו שהרג הנפש להרגו מיד לכך קמ"ל קרא עד עמדו לפני העדה למשפט דאפילו טרפה שהרג אין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר מדכתיב עד עמדו לפני העדה והיינו דאף טרפה שהרג אין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר ואף דבטרפה שהרג בעדים אין ממיתין אותו דהו"ל עדות שאי אי"ל מ"מ ב"ד אצל ב"ד מחייבין אותו שפיר דבשלמא בהרג בעדים שאין ביד העדים לחייבו מיתה ואין עליהם רק תורת עדים בלבד בזה לא הוי עליהם תורת עדים שהוי עדות שאי אתה יכול להזימה אבל הב"ד שראו שהרג את הנפש. הנה הב"ד עצמן יכולין לחייבו דאין עליהם תורת עדים מכח דלא תהא שמיעה גדול' מראי' דמיירי שראו ביום וכמ"ש התוס' בסנהדרין שם וכיון דהב"ד הזה יכולין לחייבו מיתה שוב הב"ד השני יכולין להמיתו דהרי אם באו עדים והעידו שראו שפלוני נגמר דינו בב"ד למיתה ודאי הי' יכולין הב"ד להרגו עפ"י אותן העדים שמה שמעידין שראו שנגמר דינו למית' הוי כאלו ראו העבירה ממש וכן הוא משנה מפורשת בפ"ק דמנחות ייע"ש ואם כן אם היו עדים מעידין לפני ב"ד השני שראו שנגמר דינו למיתה היו הב"ד השני הורגין אותו על פיהם רק דאז הוי בעינן עדות שאתה יכול להזימה אך בזה אם הב"ד השני שומעין שהב"ד הראשון גומרין דינו למיתה א"כ הב"ד השני נחשבו כעדים שנגמר דינו בב"ד הראשון ומכח לא תהא שמיעה גדולה מראי' שהרי הם רואין בעצמן שנגמר דינו בב"ד ראשון למיתה והיכי דשייך לא תהא שמיעה גדולה מראי' אין עליהם תורת עדים ולא קפדינן על עדות שאתה יכול להזימה ולכך בטרפה שהרג בב"ד נהי דמתחייב מיתה מ"מ אינו נהרג עד שיעמדו בב"ד אחר ויקרבו ב"ד אצל ב"ד ואז ממ"נ אין עליהם תורת עדים מכח לא תהא שמיעה גדולה מראי' דהראשונים שראו המית' לא הוי עדים רק דיינים והם הגומרין דינו למיתה והב"ד השני שרואין שב"ד ראשון מחייבו מיתה הוי נמי כאלו העידו עדים לפניהם שנגמר דינו למית' ואין עליהם שם עדים מכח דלא תהא שמיעה גדול' מראי' ולכך נהרג בב"ד השני ולכך לענין טרפה שהרג בעינן קרא דעד עמדו לפני העדה ואי מקרא זה לבד הוי ילפינן לכל התור' לכך אצטריך קרא דושפטו העד' ללמוד דדוקא בד"נ הוי כן כמ"ש התוס' ולפי דרכינו א"צ לבא לדברי התוס' כלל רק י"ל דאי מקרא דעד עמדו לבד הוי מוקמינן לי' על אדם בריא ומכח סברת הש"ס כיון דחזו דקטל נפשא לא חזו לי' זכותא אבל בטרפ' דאין קפידא דלא חזו לי' זכותא לא בעינן שיעמוד לב"ד אחר לכך אצטריך קרא' דושפטו העדה וכו' ואייתר לי' קרא דעד עמדו לטרפה שהרג דבעינן ב"ד אחר וי"ל אדרבא מכח קושיות התוס' הוכיח הרמב"ם שטתו דגם ר"ע ס"ל הך דינא דטרפה שהרג ולא כדעת בעל טורי אבן ועוד י"ל בקושיות הט"א כיון דקיי"ל כר"ע דס"ל דאין דנין אפשר מאי אפשר א"כ ה"נ י"ל דע"כ לא ס"ל לר"ע דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה רק בבריא כיון דאפשר לחייבו מיתה ע"י עדים לקיים בו ושפטו העדה והצילו העדה לכך ס"ל דאין ממיתין ע"י ב"ד דבעינן ושפטו העדה וכו' וגם אם הב"ד ראו הרי אפשר לעשות ב"ד אחר והם יהי' עדים ולכך כיון דאפשר לקיים ושפטו העדה לכך אין ממיתין אותו ע"י ב"ד לבד אבל בטרפה שהרג דאי אפשר לחייבו רק ע"י הב"ד לבד ואי אפשר בע"א בזה לא בעינן ושפטו העדה ואין דנין אפשר מאי אפשר כמ"ש בש"ס פסחים ומנחות ונדה דף ל"ז ע"ב ומגלה פרק בני העיר ויבמות פ"ז ועיין במהרש"א שם ובחדושי הארכתי בזה בישוב קושייתו עכ"פ כאן א"ש בזה ואין הכרח לדברי הט"א:

והנה להביא ראי' לדברינו שלא כדברי הט"א מן הש"ס גופו נראה לומר שהדבר מוכרח מן הש"ס גופו שם בסנהדרין דאחר מימרא דרבא טרפה שהרג את הנפש בפני ב"ד קאמר אח"כ הרובע את הטרפ' פטור טרפה שרבע בפני ב"ד חייב ופריך הש"ס מה קמ"ל היינו הך וכו' וקש' מהו פריך הרי פלוגתא דר"ע וכו' הוי גבי סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש ועלה קאמר הש"ס דטעמא דר"ע הוי מכח כיון דחזא דקטל נפשא לא חזו לי' זכותא וא"כ י"ל דהיינו דוקא ברוצח בזה כיון דהב"ד עצמו ראו שהרג לא חזו לי' זכותא וא"כ י"ל דהיינו דוקא ברוצח אבל בעושה שאר עביר' י"ל אף אם הב"ד ראו כן מ"מ חזו לי' זכותא והחוש מעיד כן דאין מרחמין על רוצח כדרך שמרחמין על שאר חוטא וא"כ י"ל נהי דס"ל לר"ע דכיון דחזי דקטל נפשא לא חזי לי' זכותא היינו רק גבי רוצח אבל בטרפה שרבע אף דהב"ד ראו אותו מ"מ חזו לי זכותא ומודה ר"ע דעד הרוא' נעשה דיין וא"כ מהו פריך מהו קמ"ל הרי י"ל דטובא קמ"ל דתחלה קאמר דטרפ' שהרג בפני ב"ד חייב היינו רק לרבא ולא לשיטת ר"ע דלר"ע אף בהרג בפני ב"ד פטור וא"כ י"ל דאח"כ קמ"ל דבטרפ' שרבע בפני ב"ד אף לר"ע חייב דבזה י"ל דחזי זכותא וטובא קמ"ל דבכה"ג לכ"ע נהרג ומהו פריך ובע"כ מזה מוכח דאף ברישא בטרפה שהרג הוי ככ"ע ולכך פריך אח"כ מהו קמ"ל ומוכח כדברינו מן הש"ס דלא כדעת הט"א ודוק היטב:

ועוד נראה לומר בטעם הדבר די"ל דדוקא בנדון דר"ע דבא לאפוקי מדעת ר"ט דס"ל מקצתן נעשין עדים ומקצתן דיינים בזה אם יראו הב"ד עדים שמעידין לפניהם שהרג הנפש וכיון שהעידו לפניהם כדין כל רוצח ונוסף ע"ז הם עצמן ראו המעשה ג"כ בזה ס"ל דלא חזו לי' עוד זכותא אבל אם ליכא עדים כלל רק הם עצמן המחייבין אותו בזה כל שלא העידו לפניהם עדים בדבר אף דאינהו חזו בעצמן מ"מ מהפכי לי' בזכותא כיון דזה עצמו צריכין הם לחקור אם דין הוא להיות נהרג עפ"י ראייתן לבד ובפרט בטרפה דאם היו עדים מעידין לפניהם שהרג הנפש הוי פטור מכח דהו"ל עדות שאי אי"ל א"כ זה עצמו מגלה זכותו שהוא טרפה ואם הי' בעדי' הי' נפטר רק ראייתן מחייבתן בזה אף שראו בעצמן מ"מ חזו לי' זכותא וע"כ לא אמרינן דלא חזי לי' זכותא רק בענין שלולי ראייתן נמי הוי בידם לחייבו מיתה אז אם נוסף על זה גם ראייתן אז לא מהפכי בזכות' כלל אך אם לולי ראייתן לא הי' מתחייב כיון דליכא עדים המעידין כלל ומכ"ש אם לא הי' מועיל עדים כלל באופן שרק ראייתן מחייבתן ואין ראייתן נוסף על חיובו בזה אף דחזו מ"מ מהפכי בזכותא וא"ש דברי רבא לכ"ע מיהו היותר נראה בעיני תירוץ הראשון וא"ש ודו"ק ומה שביקש ממני לעיין באו"ת סי' ז' ובהריטב"א מכות הנה היות שספר הריטב"א על מכות אינו בידי לא ידעתי לפי שעה אנה הוא לשאלו לזה לא עיינתי בזה כל ועוד חזון למועד לטייל עמו בהלכ' זמן אחר אי"ה דברי ידידו: