נדרי זריזין חלק ב שפח

אחר בע"כ דסמך שהוא יקדים תחלה לזכות בו אם כן גם אם הי' מפקירה סתם נמי הי' יכול לעשות כן ולזה אין התחלה לקושייתך:

ומה שתמה על מ"ש בספרי להקשות במה דמדמה הש"ס הדין בחייו ובמותו נדין הדירו לפני שביעית והקשיתי מדברי המרדכי גבי אם הקנה מטבע ומטלטלין יחד ועל זה תמה דדעה זו דס"ל במרדכי דקנה הכל ס"ל דהלכה כר"ש דגם בקני את וחמור קנה הכל והביא בשם ספר מלא רועים כן הנה הוא הביא לנו מספר זמנינו ותמה אקרא אם אני משועבד לדבריו ואני אביא לו דברי הסמ"ע בסי' ר"ג ושפתי כהן ישמרו דעת ושם מבואר כן דאף אם בקני את וחמור קנה מחצה במטבע קנה הכל כיון דיש בו קנין אחר ועל פי דעתו הקשיתי זה וכן דברתי:

ומה שהקשית במה דס"ל לרב ושמואל דאדם אוסר דבר שהוא ברשותו לכשיצא מרשותו והיינו מכח מגו ולמה ס"ל בשביעית דאוכל מן הנוטת ולמה לא אמרינן מגו דחל על הקרקע חל על הפירות והאריך בזה. הנה דימה ענינים נפרדים מרחק רב ביניהם חדא דשאני היכי דכבר חל האיסור שוב לא פקע מלחול בתחל' איסור דכיון דחל איסורו שוב לא פקע בזה מהני מגו, אבל להוריד עליו איסור לא מהני מגו ועוד יש חילוק בין דבר אחד לב' דברים דבדבר אחד מהני מגו אבל על ב' דברים לא מהני מגו מזה לזה וזה ברור ופשוט:

ועוד דגבי דבר דהוי ברשותו אינו מטעם מגו רק ע"ד מה דקיי"ל בעלמא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו כן ה"נ כיון דכבר הי' ברשותו ואסרו שוב אף כשמכרו או הפקירו אין יכול למכור או להפקיר רק מה דהוי ברשותו אבל מה דאינו ברשותו אין יכול ליתנו לאחר ולא להפקיר א"כ מעולם לא זכה האחר או ההפקר בזה לכך נשאר באיסורו אבל לא מטעם מגו כלל וזה לא שייך בקרקע ופירות וא"ש הנה את זה ראיתי להשיבו מפני אהבת התורה ולומדי' ויותר אין פנאי להאריך ועוד חזון למועד אי"ה עת כי ירחיב ה' לנו דברי ידידו:

פ"ק דף ז' גמרא יש יד להפקר וכו' או דלמא צדקה לעניים הפקר בין לעניים וכו' עיימ"ש בזה בעז"ה בתשובת שאלה לק"ק ביטשאטש קנה מקומה בחו"מ סי' רע"ג במה"ת ייע"ש:

בדף יד ע"ב לחבורי דף כ"ז ע"א גמרא קונם עיני בשינה היום וכו' אעתיק כאן מה שהשבתי לתלמידי הרב החריף מו' בעריל שווארץ מקאליש:

הנה ע"ד אשר שאל על מה שהקשיתי בחבורי למה לא יישן היום פן יישן למחר הרי אם ישכח למחר לא יהי' האדם בשבועה וע"ז שאל די"ל הכוונה שישכח למחר שישן היום אבל זה יהי' נזכר שנשבע והוי האדם בשבוע' הנה לא ידעתי מה הי' בהשגה זו הרי מה דבעינן האדם בשבוע' אינו דוקא בשעת שבועה רק בשעת חלות השבוע' בעינן שיהי' האדם בשבוע' ולא יהי' בשגג' כמפורש בש"ע סי' רל"ט בשבוע' שלא אוכל דבר זה אם אוכל זה ושכח ואכלה א"כ מוכח דאם הוי שוגג בשעת אכילת התנאי שאז חל השבוע' לא נקרא האדם בשבוע' וגם זה מוכח בש"ס גבי את לבך אנסך ובפוסקים דאם בשעת השבוע' שכח הענין וסבר שבאמת נשבע נחשב שגגה ופטור אף שיודע השבוע' כיון שסובר שבאמת נשבע וא"כ אם נשבע שלא יישן היום אם אישן למחר, א"כ אם למחר שכח שישן אתמול וסובר שלא ישן אתמול א"כ עתה בשעת שינת התנאי וחלות השבוע' הרי סבר שלא ישן אתמול ולא משכחת לה חלות השבוע' עוד כיון דכבר עבר היום אתמול א"כ לא הוי האדם בשבוע' והרי הבאתי שם דברי התוס' דס"ל אפי' אכל האיסור תחלה במזיד ואחר כך התנאי בשוגג לא נקרא האדם בשבוע' וכבר הוכחתי דשכחת הענין הוי כמו שכחת השבוע' כדמוכח מתלמידי דרב א"כ יפה הקשיתי ולא ידעתי מה הי' לו בהשגה זו ז"ז אין להאריך דברי ידידו:

בדף יט ע"א גמרא נ"ש מאי איכא למימר הנני מעתיק כאן בתשובה למשכיל אחד מלבוב שמו דוב בעריש בהרב מו' דוד העשילש:

הנה ע"ד אשר הקשה דאיך מהני תנאי בנ"ש הרי א"א ע"י שליח והתוס' הקשו כן בנזיר ותרצו כיון דהקרבנות אפשר ע"י שליח אבל בנ"ש דליתי' בקרבן לא שייך זה ועוד האריך בקושיא זו הנה קושיא זו נאמר' ככתב' וכלשנ' בחבורי נדרי זריזין הנדפס בק"א דף כ"ו ע"ב ד"ה דף י"ט בש"ס. והנה עוד ראי' לדברינו אך שם נחסר ענין שלם ע"י המעתיק ונתקן אח"כ בדפין הנדפסים אח"כ על סי' רכ"א שם נתקן בדף ז' עמוד ד' ויצרף דברינו ויראה כי כל הדברים נאמרו שם כי התחלת הקושיא הבאתי בשם משכיל אחד מק"ה והקושיא השני' כתבתי בשמי ועיי"ש התירוץ בזה על נכון בעזה"י והיות כי אין בהמ"ד בלי חידוש עלה בדעתי עוד דהנה הרמ"א כתב ביו"ד סי' ר"ך סעיף ט"ו דלא בעינן ת"כ בנדרים דלא גרע מכוונת הנודר ייע"ש ולפ"ז ה"ה נמי דשאר דיני תנאי לא בעינן בנדרים מה"ט גופו וא"כ בלא זה אין זה התחלה לקושיות התוספות מנזיר דבנדרים לא בעינן דיני תנאי דלא גרע מכוונת הנודר אך בע"כ יהי' מוכח מדברי התוס' דלא כדעת הרמ"א וכן תמהתי עליו בחבורי הנדפס שם במקומו מן הש"ס והנה שם הארכתי לחלק בין איסורא דאית בי' ממונא ובין לית בי' ממונא וא"כ לפ"ז י"ל ה"נ בשאר דיני תנאי כמו דמחלק הש"ס בפ"ד דשבועות דלא בעי ר"מ ת"כ רק באיסורא דאית בי' ממונא אבל בלית בי' ממונא לא בעינן ת"כ א"כ י"ל ה"ה תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח נמי הוי כן דלא בעינן ד"ת רק באיסורא דאית בי' ממונא אבל בלית בי' ממונא לא בעינן דיני תנאי אך מה שהקשו התוס' מנזיר א"ש ואדרבא יתיישב בזה מה שתרצו כיון דקרבנות אפשר ע"י שליח ולכאור' אין לו הבנה דמה ענין קרבנות לכאן הרי זה הוי נמשך רק ממילא אם הוי נזיר חייב בקרבן אבל עיקר נזירות לא משכחת ע"י שליח אך לפי הנ"ל יהי' א"ש דהנה בנזיר בלא"ה לא הוי בעי דיני תנאי כיון דהוי איסורא דלית בי' ממונא רק י"ל כעין שכתבו התוס' בפ"ד דשבועות דלכך בעי באם בחוקותי תלכו ת"כ מכח דיש כמה מצות דיש בהם ממון ייע"ש א"כ מוכח דאף מצוה שיש בה ממון בעי דין תנאי א"כ ה"נ בנזיר כיון דיש בו קרבנות דצריך הוצאות ממון לכך בעי דיני תנאי ולכך הקשו דהרי א"א לקיימו ע"י שנית וכיון דעיקר קושייתם הוי רק מכח קרבנות לכך שפיר תרצו דהקרבנות הוי אפשר ע"י שליח וא"כ ממ"נ בלי הקרבן הוי איסורא דלית בי' ממון ולא בעי דיני תנאי דלא גרע מכוונת הנודר ואי מצד קרבנות הוי יש בו ממון שוב הם אפשר ע"י שליח וא"כ בנזיר שמשון דלא בעי קרבנות הוי איסורא דלית בי' ממונא ובלא"ה לא בעינן דיני תנאי וא"ש ודו"ק היטב:

ומה שהקשה על דין השובר עצם בפסח שכבר נותר דהרי בעינן שיהי' עליו כזית בשר וכיון דכבר הוי בשרפה כתותי מכתית שעורי' הנה זה טעות גדול מכמה טעמים חדא דכתותי מכתת שיעורי' לא שייך רק בדבר דבעינן שיהי' שלם מחובר יחד ואם נחלק לחלקים וחתיכות לא מהני לכך אף שהוא לא נחשב כאלו הוא כתות אבל בדבר דלא בעינן שיהי' שלם רק די בכמה חתיכות ומצטרפין יחד לא שייך לומר כתותי מכתת שיעורי' וא"כ ה"נ נהי דבעינן שיהי' עליו כזית בשר אבל א"צ שיהי' הכזית מחובר יחד רק אם הוי כאן מעט וכאן מעט נמי מהני לא שייך בזה כתותי מכתת שיעורי' ועוד בלא"ה הוא טעות דמה דבעינן שיהי' עליו כזית בשר לא הוי בשביל עתה רק בשביל מעיקרא דעל שבירת עצם אינו חייב רק אם הוי לו שעת הכושר והוי ראוי לאכיל' בשום זמן אז כיון דבשעת היתרו הי' חייב עליו משום שבירה אף שעתה נאסר לא פקע איסורו ולכך בעינן שיהי' עליו כזית בשר דאז בשעת היתרו הוי חייב עליו משום שבירה ואז הוי שפיר ראוי לאכיל' לכך גם עתה חייב עליו וא"כ אז הוי היתר והוי עליו שם כזית ממש וז"ב ופשוט למעיין בש"ס מקור דין זה פ' כיצד צולין:

ומה שהקשה על הרמב"ם בפ"ב מנער' בתול' שכתב דהנאת שכיבה לבד הוי חמישים וכתב הכ"מ דרבא דריש כן ונתן איש השוכב עמה הנאת שכיבה הוי נו"ן. ועל זה הקשה מן הש"ס דכתובות דף ל"ג דמוכח שם דר' יוחנן דס"ל כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משלם לא ס"ל לימוד דרבא רק יליף מתחת אשר עינה כאביי ומאן דאמר הא לא אמר הא וכיון דהרמב"ם פוסק כר' יוחנן בפ"א מנער' בתול' איך פסק כרבא עכ"ד הנה לכאור' יפה הקשה בזה ונא על הרמב"ם תלונתו רק על הכ"מ דברמב"ם הוי אפשר לפרש דיליף מתחת רק על הכ"מ קשה. אך באמת נראה דא"ש דהנה לקמן שם דף ל"ד יש ב' לישני לחד לישנא ס"ל לר' יוחנן דחייבי מיתות שוגגין נמי חייבין בתשלומין ולרבא שם ס"ל דבחייבי מיתות שוגגין כ"ע מודים דפטורי ולא פליגי רק בחייבי מלקות שוגגין בזה מחייב ר"י ולפ"ז להך לישנא דר"י מודה בחייבי מיתות שוגגין דפטורין ופליגי רק בחייבי מלקות שוגגין לא הוי פריך הש"ס מידי בדף ל"ב, דר"י למ"ל תחת אשר עינה. די"ל דתחת אצטריך לגז"ש לחייבי מלקות שוגגין דחייבין רק הש"ס דפריך לר' יוחנן למ"ל תקת היינו להך לישנ' דמחייב ר"י אף בחייבי מיתות שוגגין א"כ בזה מה"ת הוי ס"ד לפטרן דאצטריך גז"ש לחייבינהו ולבך פריך דלמ"ל תחת ומוכרח לתרץ לכדאביי אך להך לישנא דס"ל לר' יוחנן חייבי מיתות שוגגין פטורין א"כ הוי ראוי לומר דנלמוד חייבי מלקות מח"מ בגז"ש דרשע רשע לכך אצטריך תחת לגז"ש דחייבי מלקות שוגגין חייבין ולכך אצטריך גם לר' יוחנן לימוד דרבא מן השוכב והוי ראי' להרמב"ם דהוי קשה לו קושיות התו' בדף ל"ג דמוכח דרבא ס"ל כר' יוחנן למלקי לקי וממונא לא משלם גם הוי קשה לו מה שהקשו בדף ל"ד ד"ה רבא אמר אתיא מכה מכה שהקשו דהרי רבא ס"ל בעצמו גז"ש דרשע רשע ותירוצם דחוק אך לפי הנ"ל א"ש ויהי' מדויק על נכון מה דקאמר ר"ל בפירוש רבתה תורה מה לשון בפירוש הו"ל לומר בקיצור דרבתה התורה חייבי מלקות כחייבי מיתות אך לפי הנ"ל א"ש דרבא לשטתן דדריש מן השוכב הנאת שכיבה לבד נו"ן וס"ל נמי כר' יוחנן דמלקי לקי ממונא לא משלם וא"כ קשה למ"ל תחת אשר עינה ובע"כ דאתי לגז"ש ללמוד דחייבי מלקות שוגגין חייבין וא"כ לו יהא דס"ל הך גז"ש דרשע