נדרי זריזין חלק ב שפז

פעולת שונות זה לקנות וזה להקנות ואין שייך בזה מגו כיון דאין ענינם שוה וז"ב ונכון:

ומ"ש על מ"ש דבנכרי הוי ודאי שליח דשמיא והקש' דבשלמא בישראל מצינו שציות' תורה לקבל מהם קרבנות אבל בנכרי היכן מצינו שציות' תורה לקבל מהם קרבנות הנה נעלם ממנו סוגי' ערוכ' בחולין דף מ"ג דמבואר שם דאיש איש לרבות דנכרים נודרין נדרים ונדבות כישראל ע"ש והוא ש"ס בכמה דוכתא והרי הבאתי בלשונו שם בחבורי דדרשינן שמקבלין מהם נדרים ונדבות כישראל וגם יליף שם הש"ס מבכם בכם חילקתי ולא באומות עיין שם:

והנה היות כי אין בהמ"ד בלא חידוש עלה בלבי שעפ"י דברינו בחבורי שם דיש לחלק בין שלמים לעולה דבשלמים הוי נמי שלוחי דידן מכח מגו דזכי לנפשי' וכן בחטאת אבל בעולה הוי רק שלוחי דשמיא או עפמ"ש שם לחלק דבעומד על צדו הוי שלוחי דידן ובאינו עומד על צדו הוי שלוחי דשמיא בזה יש ליישב. מה שהקשו התוס' בחולין שבדמאי פריך הש"ס ודלמא באומות כלל וכלל לא דא"כ ל"ל קרא הרי מסברא אין מקבלין מהם דהרי צריך איש איש לרבינהו ע"ש שנדחקו בזה ולפמ"ש א"ש דלא מבעי' אי נימ' דמקבלין שלמים מנכרים ודאי דא"ש אף גם אם אין מקבלין שלמים מהם רק עולות נמי א"ש די"ל דמאי דאצטריך קרא לרבינהו היינו היכי שהנכרים מקריבין עונות ואין הנכרי עומד בצדו בזה הוי רק שלוחי דשמיא א"כ אי לאו דרבינהו מניין לנו דהשמים עשו את הכהנים שלוחין בזה כקושייתך לכן בזה צריך קרא לרבינהו אבל היכי שמקריבין שלמים כיון דבזה הוי הכהן שלוחי דידן י"ל דמסבר' מקריבין ומקבלין מהם ואף דאין שליחות מ"מ היכי דעומד בצדו דמהני מטעם י"ד י"ל דמהני אף בנכרי דנהי דאין שליחות יד יש לו ובפרט לפמ"ש המח"א הובא בשער המלך ה' תרומות דבשכר יש שליחות לנכרי ולמדו מן הש"ס דשאני פועל דידו כיד בעה"ב א"כ מוכח דהיכי דהוי מטעם יד שייך גם בנכרי א"כ ה"ה בעומד אצלו דהוי מטעם יד מהני גם בנכרי מסבר' וגם אם מקריבין שלמים א"כ הוי לכהן שותפות בגוי' וביש לו שותפות דעדיף משליחות ומהני גם לכ"ע ה"ה דמהני בנכרי ובזה כיון דמצד הסברא מקבלין מהן אצטריך קרא למעוטי ולכן שפיר פריך הש"ס ודלמא בנכרים כלל וכלל לא אף היכי דמצי להיות שלוחי דידהו ולכן משני שפיר כיון דכתיב איש איש לרבות נכרים דמקבלין מהם נדרים ונדבות ובע"כ היינו היכי דהוי שלוחא דשמיא דבזה אצטריך קרא לרבינהו וא"כ אם בזה מקבלין מהם מכ"ש היכי דשייך שלוחי דידן דמקבלין מהם וא"ש ודו"ק והוא עצה נכונה לפענ"ד גם י"ל הסברא להיפוך לפמ"ש בחבורי בזה די"ל דאין דנין אפשר מא"א וא"כ י"ל להיפוך דודאי היכי דגם בישראל א"א להיות דידן רק שלוח' דרחמנא בזה כיון דא"א בע"א עשאם הכתוב שלוחי דרחמנ' וכיון דהוי שלוחי דרחמנ' אין לחלק בין ישראל. לנכרי ומסבר' הי' ראוי לקבל מהם וכדמשמע מדברי התוס' הנ"ל שהי' צריך להוכיח ממה שהצריך קרא לרבינהו מוכח דמצד הסבר' אין מקבלין מהם מוכח הא לולי הוכח' זו י"ל דהוי סבר' לקבל מהם וי"ל דבאמת כן היכי דהוי שלוחי דרחמנ' בישראל אז מצד הסבר' מקבלין גם מנכרים אבל היכי דבישראל אפשר להיות שלוחי דידן באופנים הנ"ל בזה היכי דאפשר לא שוינהו שלוח' דרחמנ' שוב י"ל בנכרים אין מקבלין מהם בזה צריך קרא לרבינהו דמ"מ מקבלין מהם דבהו גם במה דהוי שלוחי דידן בישראל בהם הוי שלוח' דרחמנ' ולכן פריך שפיר ודלמא באו"ה כלל וכלל לא היינו אפי' היכי דהוי בישראל ג"כ שלוחי דרחמנ' נתמעטו נכרים וכן משני כיון דרבינהו קרא אפי' היכי דבישראל הוי שלוחי דידן הוי בהו שלוחי דשמיא מכ"ש היכי דגם בישראל הוי שלוחי דשמיא דמקבלין מהם ודו"ק והבן זה:

ומה שהקשית על התוס' דאיך אפשר להיות גם שליח הנותן הרי לא חזרה שליחות אצל בעל ועיין בחבורי הנדפס דף האחרון הרגשתי אני בזה בעצמי ייע"ש לק"מ דכלל זה לא נאמר רק היכי דאפשר לזה בלא זה נחשב ב' שליחות ולכן א"א להיות שליח אחר עד שיגמור שליחות הראשון תחלה אבל לפי דברי התוס' דס"ל דא"א להיות כלל זוכה לאחר רק אם נעשה שליח גם מצד הנותן א"כ אינו ב' שליחות רק חד שליחות הוא ודו"ק מיהו בעיקר כוונת התו' בחבורי הגדול על ה' קדושין בילדותי פירשתי בע"א כוונת דבריהם ואני חולק על גוף דברי הקצה"ח בהבנתו דברי התוס' וכאן אין מקום האריך:

דף ל"ח ע"ב גמרא אלא מעתה זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה קטנה בת לידה היא עיימ"ש בזה בתשובה למדינת קנה מקומה באה"ע סי' ק"ג ( בחבורי מהדורא. וי"ו סי' קס"ג ייע"ש) ייע"ש מ"ש בזה בעזה"י:

לפרק ד' דנדרים דף מג אעתיק כאן מ"ש לק"ק קראקא למשכיל אחד שמו מוהר"ר ישראל פעדיר נ"י:

הנה. מכתבו קבלתי ולא הי' לי פנאי להשיב עד אחר החג פניתי להשיבו מיד והנה ראשית דבריו על מה שהקשיתי בנדרי זריזין במה דקאמר שם בטעמא דר' יוסי מכח דהפקר לא הוי עד דאתי לרשות זוכה והקשיתי א"כ למה לא פליג ר' יוסי לעיל גבי שביעית דהרי עיקר הפקר ילפינן משביעית וא"כ גם בשבועות לא יהי' הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכתבתי די"ל באמת ר' יוסי לא יליף הפקר משביעית והנה בהזכיר את דברינו טרם אבא לדבריו אזכיר מה שעלה ברעיוני לפרש הסוגיא שם מה דקאמר רישא רבנן וסיפא ר' יוסי והר"ן נדחק בזה ולפי דברינו י"ל כך דהנה מה דמהני הפקר לזמן י"ל דנלמוד משמיטה דהקרקע הוי הפקר לזמן וכדקאמר בש"ס שם דף מ"ב דארעא נמי אפקרה ומוכח דהפקר לזמן מהני. ולפ"ז תינח לרבנן אבל לר' יוסי דלא יליף משביעית אז לא מהני הפקר לזמן רק בעינן הפקר עולמית וזה הוי כוונת הש"ס דסיפא ר' יוסי הוא דס"ל הפקר לזמן לא מהני דלא יליף משביעית וכיון דאין אדם מוציא דבריו לבטל' ואיך אמר שיהי' הפקר על יום אחד בע"כ הוי כוונתו לענין חזרה דביום הזה יהי' בידו לחזור בו ולכך קודם שזכה בו אחר יכול הוא לחזור בו אבל לרבנן כיון דהם ילפי משביעית א"כ הוי הפקר לז הפקר וממילא נפרש כוונתו כפשוטו דהוי הפקר לזמן ואינו לבטל' וא"כ מ"ט יכול לחזור בו קודם שזכה בו אחר ומשני שאני שביעית דלא שכיחי ולכך מסתבר טפי דהכוונ' שיהי' בידו לחזור בו יום אחד משנפרש דהכוונ' על שאינו הפקר רק יום אחד כן י"ל כוונת הסוגיא:

והנה נתחיל לעיין בדבריו הנה כתב דעל פי דברינו מיושב לו קושיא אחת מה שקש' לו על הר"ן במ"ש דבהפקיר על יום אחד מוכח דמכוין להפקר גמור דאי על הערמ' הי' מפקיר לזמן מרוב' או סתם וקשה לך ממ"ש הטור בשם רבינו פרץ בא"ח סי' מ"ו דצריך שיאמר שמפקיר' על יום השבת כדי שלא יזכה בה אדם והרי באמת אפי' אם מפקירו סתם נמי אין יכול אחר לזכות בו כמ"ש שם הטור ואעפ"כ לכתחל' ראוי לפרש על יום השבת וא"כ ה"נ דלמא הפקיר רק על יום אחד כדי להיות ניכר שלא יזכה בה אחר שיהי' ניכר שמפני המעשר יפקירו עכתד"ק והנה אין קושייתו כלום מכמה טעמי אחד איך כתב דלכך מפקירו על יום אחד כדי שלא יוכל אחר לזכות בו נעלם ממנו הברייתא במקומו שתנא אם זכה בה הוא או אחר אינו יכול לחזור בו אם כן מוכח דאף אחר יכול לזכות בה אף דהוי הפקר על יום אחד גם מה דהרכיב דברי רבינו פרץ ודברי הטור אהדדי המעיין יראה בטור סי' רמ"ו דהם דעות חלוקות לתחל' כתב הטור בשם ר"פ דצריך שיפקירנה על יום השבת ומלשון שצריך משמע דאינו דרך עצה טובה רק ההכרח כן דס"ל לר"פ דאם מפקירה סתם יכול אחר לזכות רק אח"כ כתב הטור ונראה דאפי' מפקירה סתם וכו' והיינו דכותב כן מדעתי' דנפשי' כחולק על רבינו פרץ וא"כ הר"ן יסבור כדעת הטור וא"צ לומר כלל על יום השבת או על יום אחד ועוד גם התם בשבת מה דאין יכול אחר לזכות בו ביום השבת היינו מטעם שכתב הב"י שם מכח דהיא שכירה ביד אחר באותו היום אבל אם לא היתה שכירה גם שם הי' יכול לזכות בו אחר וא"כ כאן בסוגיין דאינו שכיר' ביד אחר גם אם מפקיר' על יום אחד יכול אחר לזכות בו כמפורש בברייתא ועוד בשלמא התם יש חילוק לדעת ר"פ בין אם אומר בפי' ליום השבת בין סתם מכח דהתם באם מזכיר שבת מוכח דכוונתו להפקיע איסור שבת גם כיון דהיום היא שכיר' ביד גוי מוכח דכוונתו מכח האיסור אבל במפקיר' סתם לא מוכח מכח איסור שבת דהרי על שבת אחר בידו שלא להשכירו ואטו מוכרח שיהי' כל שבת ושבת כן אבל כאן כיון דמעשר שייך בכל שנה ושנה א"כ כך לי אם מפקירו ליום אחד ושבוע אחת כמו אם מפקירו סתם דהרי אינו מזכיר לשון מעשר וכדומה רק סתם שמפקירו על יום אחד וא"כ ליכא הוכח' דבשביל מעשר מפקירו וגם הרי מעשר שייך בכל שנה ושנה א"כ מה"ת יפקירנ' עתה יותר מלשנים הבאים ואם מכח אומדנ' אתינא עלה גם אם יפקירנה סתם יהי' אומדנא זו לכך שפיר כתב הר"ן דאם מכח ערמה הו"ל להפקיר' סתם ועוד בשלמא התם בשבת דהוא אין דעתו לזכות בו ביום השבת לכך ראוי לפרש ביום השבת כי אולי יקדים אחר לזכות בו אבל בזה אם דעתו להערמה ולהקדש לזכות בו יכול הוא להפקירה סתם ולהקדים עצמו לזכות בו תחל' לכך דברי הר"ן נכונין ואין התחלה לקושייתו והנה עוד אני אומר דגם בה' שבת סי' רמ"ו א"צ לטעם הב"י לומר כיון דבשבת הוא מושכר לאחרים רק בלא"ה א"ש דהתם הכונה על גוף הבהמ' ודאי א"י לזכות בו אחר דהוי רק הפקר לזמן והוי רק הפקר פירות לא הגוף וקנין הפירות לאו כקהג"ד לכך אין יכול לזכות בו אחר רק בשבת די בקה"פ מה שמפקירו דהתור' לא אסר' רק שלא תעש' לו הבהמ' פירות והתור' הפקיע' ממנו הפירות על יום השבת ולכך כל שאין הפירות. שלו די בזה ובאמת אם ירצה אדם אחד לזכות בהפירות ושכר מלאכה של שבת באמת א"צ להחזיר לו וגם הנכרי ששכרה מדינא א"צ לשלם לו שכר שבת כיון דהפירות נעשו הפקר על יום השבת וכוונת הר"פ והטור רק על גוף הבהמ' אין יכול אחר לזכות בו אבל בהפירות יכול לזכות בו וכאן לענין מעשר הכוונ' על הפירות שיהי' הפקר והפירות שפיר הוי הפקר גם באם מפקיר על שנה אחת ויכול אחר לזכות בו וכמפורש בבריית' וא"כ אם כיון דרך הערמה ולא חשש פן יזכה בו