נדרי זריזין חלק ב שפו

לתביעה דבמין אחד חייב אף בזה ודוק ישים כבוד מעלתו עיניו על זה היעמדו דברי כי אני אין לי פנאי ואני דולג מענין לענין בזה:

ומה שהקשה באות ד' על מה שהבאתי ראי' לו במכתבי מתמור' דבשלד"ע המעשה בטל וכתב שהרב הנ"ל הביא ראי' להיפוך מקושיות המל"מ פ"א מק"פ על הירושלמי למ"ל קרא דזבחי דבשוחט על החמץ הזבח כשר דמשמע לולי קרא הי' פסול ובמנחות רפ"ה אמרינן להיפוך מתקיף לה רבינא אימא לא תאפה עליו חמץ למיקם גברא עליו בלאו ואפסולי לא מפסיל ומשני דכתיב מצה תהי' הכתוב קבעו חובה משמע דבעינן קרא לפסול ובלא"ה הוא כשר והוכיח הרב מקושיא זו דבשלד"ע המעשה בטל ולכך מסברא ה"ל לפסול הפסח כיון דהשליחות בטל ונהי דלא אהני מעשיו הוי כלא נשחט כלל וגם זה פסול אבל במנחה אי נימא דהשליחות בטל והוי כלא נאפה כלל א"כ ממילא לא עבר בלאו דהוי כלא נאפה כלל ולא עבר על לאו דלא תאפה חמץ ועכ"פ מוכח מזה דהשליחות קיים ממה דכשר הפסח אף דהוי דבר עבירה עכ"ד והנה ידידי דברי הרב תמוהין בזה חדא כמ"ש דבמנחה כיון דהוי כלא נאפה לא עבר בלאו ממילא המנחה כשרה זה תמוה דהרי במנחה שמצותה באפי' אם לא נאפית פסולה וא"כ אם הוי כלא נאפה ממילא פסולה ולאפות עוד קי"ל אין אפי' אחר אפי' וסוף סוף פסולה וכמו דבעינן בפסח שחיטה בעינן במנחה אפי' ויותר ה"ל לומר לפי דרכו דגבי פסח בעינן קרא להכשיר היינו אם לא הוי לבעלים רק לשוחט דבזה בעינן שליחות ואז הוי פסול מצד דהשליחות בטל ולכך בעי קרא להכשיר ובמנחה בעינן קרא לפסול היכי דהבעלים אפאוהו ולא השליח ובזה הוי מסברא ראוי להכשיר ובעינן קרא לפסול. וגם מ"ש ראי' ממה דהפסח כשר דאין המעשה בטל תמוה גם כן דהמעיין בפ"ב דקדושין קאמר שם דבעינן קרא בגרושין ותרומה דיש שליחות דאי מקדשים חולין מקדשים לא גמרינן הרי דיש סברא לומר דבקדשים שייך טפי שליחות מחולין וא"כ ה"נ בזה נהי דגלי קרא דבפסח כשר הקרבן אף דהוי שלד"ע מ"מ י"ל בחולין אם הוי שליח לד"ע המעשה בטל דחולין מקדשים לא גמרינן גם י"ל התם באמת אם הי' מצוה לו לשחוט על החמץ באמת הוי בטל השליחות רק התם מיירי דשלחו לשחוט סתם והוא שחט על החמץ דבזה לא שייך לומר אשלד"ע דהוא לא עשאו שליח לשחוט על החמץ עיין במשל"מ בדין שלח שליח והלך ושחט בשבת והנה י"ל לכך בעי קרא התם להכשיר דבלא"ה בטל השליחות מכח לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כמ"ש הר"ן בנדרים דף נ"ה גבי כהנים שפגלו במקדש משא"כ במנחה דאפי' לא בעי שליחות גם י"ל התם בעי קרא לפסול היכי דאפאו בעצמו בלי שליחות גם י"ל יותר קושיות המל"מ די"ל דבפסח הוי ס"ד דפסול הקרבן אף אם הוי הפסח שצו ושחטו על החמץ מכח דהוי ס"ד כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ותירץ המהרי"ט בשוחט בשבת לא שייך כאן דהתם במיתה תליא מילתא ואם הרגה נמי חייב לכך לא שייך עביד לא מהני אבל בשוחט על החמץ דדוקא בשחיטה תליא מילתא ובמיתה לא עבר לכך י"ל אי עביד לא מהני לכך בעי קרא להכשיר וזה בשחיטה בפרט בקדשים דבעינן כוונה לשחוט הלכך שייך לומר אי עביד לא מהני משא"כ באפיית מנחה כיון דאם נאפה ממילא במקום קדוש נמי כשר ולא בעינן כוונה ומעשה אדם הוי זה כמו צורם אוזן בכור דלא שייך בזה עביד לא מהני כמ"ש התוס' שם בתמורה לכך בעי קרא לפסול גם בלא"ה דברי המשל"מ תמוהין לי מה ששייר זה בקושיא ובמכת"ה נעלם ממנו דברי התוס' במקומן שכתבו דאומר ר"י דהפסח כשר דלא שינה עליו הכתוב לעכב וכו' והנה מדבריהם מוכרח דס"ל דגם שחיטת קדשים הוי בכלל קדשים דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב ובאמת אין זה הכרח די"ל דמה דבעינן בקדשים שינה עליו לעכב היינו במה דהוי רק בקדשים כגון אינך ג' עבודות ומה דבעי דוקא כהונה אבל מה דכשר בזר וישנו אף בחולין בזה לא בעינן שינה עליו לעכב וי"ל דהירושלמי ס"ל כן דבשחיטה לא בעינן שינה עליו לעכב ולכך בעי קרא להכשיר אבל אפי' דליתי' בחולין דאין מצות אפי' בחולין רק בקדשים בזה בעינן שינה עליו הכתוב לעכב וכיון דלא שינה הוי ראוי שיוכשר לכך בעי קרא לפסול ולדעתי זה אמת ויציב שוב נזכרתי שראיתי בזה בחבורי בילדותי בשנת תקפ"ב הבאתי דברי הפר"ח ושער המלך ופלפלתי שם בזה בדין עביד לא מהני בזה יע"ש:

ומה שהקשה קושיא ה' וז"ל בפסחים דף מ'. א"ר מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות וכו' ואפ"ה לא הדר בי' רבא דאמר רבא להני דמהפכי כיפי וכו' אלמא סבר שימור מעיקרא מתחלתו וכו' ובטור סי' תנ"ג הביא דעת השאלתות דלא נפיק י"ח מצה בלילה ראשונה אלא במצה דמנטרא והיינו כרבא דלעיכובא בעי שימור לשם מצה וקשה מן הירושלמי דמכילתין פ"ב ופ"ק דסוכה דאמרו שם מצה הישינה כפלוגתא דב"ש וב"ה פירוש כמו דנחלקו ב"ש וב"ה בסוכה הישינה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ה"ה לענין מצה וקשה הא טעם פלוגתתן בסוכה מפרשינן בגמרא דילן דב"ש ס"ל אף בחג הסוכות שבעת ימים לה' סוכה העשוי' לשם חג בעינן וב"ה ההוא מבעיא לי' וכו' אלמא דפלוגתתן אי בעינן סוכה לשם חג או לא ואם איתא דהכא בעינן שימור לשם מצה פשיטא דמצה ישינה פסולה וגם למסקנא דירושלמי אר"י ד"ה הוא כיון דלא עשה לשם פסח דבר ברור שלא דקדק בה ולמ"ל ה"ט וצ"ע עכ"ל והנה מלבד דאין זה קושיא דאטו גברא אגברא קא רמי ומה פריך מש"ס דילן על הירושלמי ובכמה דברים מחולקין הירושלמי עם הש"ס דילן ומה בכך הירושלמי סובר דלא בעינן שימור לשם מצה והרי בש"ס דילן נמי יש דעות בזה ומ"מ אנן קי"ל כש"ס דילן וכרבא דבעינן שימור לשם מצה גם י"ל הירושלמי ס"ל כטעם הש"ס בפלוגתת ב"ש וב"ה בסוכה ועוד באמת א"צ לכל זה דבלא"ה א"ש דאדרבא בסוכה דאין בה לשמה רק מה דעושהו לסוכה ולכך אם עשאה קודם לחג ל' יום דלא נחשב לשמה א"כ אין כאן לשמה כלום אבל במצה כיון דהוי הקצירה למצוה וכיון דכבר נקצר למצוה שוב סתמא לשמו קאי ואף קודם ל' יום מהני ובשלמא בסוכה דסתמא לאו לשמו קאי ובעינן כוונה ממש לכך י"ל כוונת קודם ל' יום לא נחשב כוונה אבל במצה כיון דכבר נקצר למצוה שוב עומד סתמא לשמו וכיון דלא בעינן כוונה ממש לכך אף ל' יום מהני וטעם ב"ש י"ל דס"ל דכמו דילפינן סוכה ט"ו ט"ו מחג המצות כן ילפינן ט"ו ט"ו קג המצות מחג הסוכות דפסולה קודם ל' יום וב"ה לשיטתם דגם סוכה כשירה קודם ל' יום וליכא גז"ש ולענין לשמו לא שייך גז"ש מסוכה דגלי קרא דבעינן במצה לשמה ועוד י"ל דשאני מצה דאדרבא להסוברים דבעינן שמירה מעת קצירה והרי שעת הקציר' הוי קודם לחג הרבה אם כן גלי קרא דמהני כוונה במצה אף קודם למ"ד יום וגלי קרא דמהני רק ב"ש ילפי מצה מסוכה וב"ה אף בסוכה מכשרי ודוק:

ומה שהקשה קושיא ו' בתוס' פסחים דף מ"ו ד"ה הואיל ואי בעי מתשיל עלה שהקשו למה אינו יוצא במצה של מע"ב מכח הואיל ואי בעי מתשיל והקש' הרב הנ"ל הרי בעינן שיהי' שלו בשעת אכילה ואם יתשיל אז הרי קאכל טבל ואין לומר דיפריש ממק"א דעכ"פ בשעת אכילה טבל קאכיל עכ"ד הנה גם זה לק"מ חדא דממ"נ כל עוד דמצי לאהדור' אפי' ע"י הדחק מצי להפריש מני' בי' או ממקום אחר עליו ולאחר שבלעו ממקום דלא מצי לאהדורי שוב כבר קיים המצוה כיון דלא מצי לאהדורי עוד ועוד מה דבעינן לכם הוי קודם המצו' ולא בשעת המצו' ממש ותדע דהרי באתרוג בעינן היתר אכיל' והיתר אכיל' לכ"ע בעינן והרי בשעת המצו' נאסר באכיל' מכח דאתקצי למצותו ואם כן אין לו היתר אכיל' ובע"כ דעיקר לכם הוי קודם שמתחיל לצאת בו די בזה וא"כ ה"נ לענין דין ממון הוי כן ומכ"ש דא"ש לפמ"ש השעה"מ ה' תרומות בשם התוי"ט בשיטת הרמב"ם דמהני הפרש' למפרע לתקן מה שכבר אכל והבאתיו בחבורי ספר החיים ה' שבת שכ"ח וישבתי שם דבריהם וא"כ ה"נ בידו לתקן אח"כ ולא אכל טבל למפרע וז"פ:

וביתר קושיותיו הנה רובם תרצתי ורובו ככולו והמותר לא לקחתי פנאי כי אני איני בעל מלאכ' אחת וצריך אני ליתן שעה מועטת לכ"א וגם זה פניתי רק לכבוד הרב הגאבדק"ק פארצווי ולכת"ר ודי בזה וגם על שאלה הראשונ' בענין שוטית לא אשיבנו עוד עד אחר הפסח אי"ה בלי נדר אשיבנו ואז אשיב גם על יתר הקושיות רק מה שראיתי בסוף מכתבו תמי' על הלח"מ בעפר עיר הנדחת הנה בתמי' זו הקדמתיו וכבר נדפס כן בספרי ספר החיים ה' ר"ה דף נ"ה. והוא נדפס עוד שנת תקפ"ה ושם תרצתיו בשני תירוצים ולא רציתי להעתיק אחר שכבר נדפס אולי ישנו שם או בעיר הסמוכ' ובק"ק ווארשא ולובלין ישנו שם בודאי ויוכל לשאול משם ולא רציתי להאריך בזה:

השמטות לש"ס דף ח' ע"ב פ"א א"ר גידל אמר רב מנין שנשבעין וכו' והא מושבע ועומד מהר סיני הוא וכו' עימ"ש בזה בחדושי ליו"ד סי' ב' במהדורא תליתאי בישוב קושיות הט"ז שם מחו"מ סי' ל"ד ושם הבאתי ראי' דלא כהר"ן דס"ל כסוגיין היכי דהוי רק ממדרש חכמים שבוע' חלה עליו יע"ש והועתק בטוב טעם ודעת יע"ש:

לחדושי הש"ס דף ל"ה לסיגיא דבחני אעתיק מה שהשבתי למשכיל אחד מוהר"ר שלמה פאך מדובנא כעת הוא פק"ק:

הנה על מה שהעיר על מ"ש בחבורי בסוגיא דהני כהני שלוחי דרחמנא בביאור טעם דברי התוס' דאם הוי שלוחי דשמיא הוי נמי שלוחי דידן דהוא מכח מגו וישבתי בזה קושיות הפמ"א שם. וע"ז הקשה מן הש"ס דקדושין דפריך והרי עבד דהוא לא מצי עביד ושליח מצי משוי והקשה לפי דברי התוס' בב"מ דף ע"א דשליח הזוכה צריך להיות נעשה שליח משניהם מן הזוכה ומן הנותן וא"כ ה"נ כיון דהשליח צריך להיות שליח מן האדון ג"כ וכיון דנעשה שליח מן האדון יכול להיות נמי שליח של עבד ומתרץ לנפשי עפ"י דברי קצות החושן בסי' קפ"ב בדברי הגאון מהר"י ולכן יהי' קושיות הש"ס כך כיון דמצד העבד א"א להיות שליח א"כ שוב מצד האדון הוי דבר עבירה. הנה זה תורף דבריו ושכלו ישר אך לפי האמת אין ענין זה לזה דבשלמא בהני כהני אם שלוחי דרחמנא נינהו אין הכוונ' לקבל הקרבן דקבלת הקרבן עושה המזבח רק הוי שלוחי דשמיא להקריב הקרבן והוי על פעולה אחת לכן שייך לומר מגו דנעשה שליח דשמיא הוי נמי שלוחא דידן אבל התם בדברי התוס' בב"מ הנה השליח מצד המקבל הוי לקנות לו החפץ ושליח הנותן הוי להקנות לאחר א"כ הוי