נדרי זריזין חלק ב שפה

ששחטו לכך פסלה התור' דהרי יהי' איך שיהי' עכ"פ חזינן דגלתה התור' דדוקא אחד בעינן בשחיט' ולא ב' א"כ אדרבא אם נחשב כל חד כולו קעביד מאן מפיס או זה או זה והי מנייהו מפקת ונחשב כ"א כולו קעביד והוי ב' ששחטו וכמ"ש התב"ש גופו שם לענין אם הפסול וכשר כ"א וכנ"ל דפסולה א"כ ה"נ בכה"ג פסלה התורה בקרבן ולא ידעתי מה בעי בהשגה זו:

ג' מ"ש על קושייתי במי נדה דף ק"ו ד"ה והנה בהיותי וכו' מ"ש לתרץ קושייתי דבנדרים מיירי ביום וכאן מיירי קודם אכיל' בליל' תמהתי על חילוק זה מסברת הכרס ואטו אחר האכיל' לא הי' דרכם ללמוד או קודם אור היום בהשכמ' וא"כ מהו פריך דלמא מיירי אחר אכיל' ובמה שלמדו כבר ומלשון קורין אין זה דקדוק להקשות מזה והרי אחז"ל חייב אדם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום הרי דלב' פעמים קרא קורין וכן במליצ' כל היום כשר לקרות המגיל' והרי כבר קראה בליל' ובדף ד' גבי חייב אדם לקרות המגיל' ולשנותה ביום קרא לי' בלשון שונה וכאן קראו קרי' וכן אמרו שם בדף כ' אין קורין את המגיל' עד שתנץ הרמה קאמר שם לימא תהוי תיובת' דריב"ל דאמר חייב אדם לקרו' את המגיל' בליל' ולשנותה ביום ומשני כי קתני אדיום הרי מפורש אומ' דמה דריב"ל קורא אותו בל' שונ קראו התנא בלשון קורין וכן להיפוך שונה נמי אינו דוקא חזרה רק בתחלה נמי אומר לשון שונה בנדרים האומר אשנה פרק זה נדר גדול וכו' האומר לחברו נשכים ונשנה פרק זה וכו' ובסוף נדה תנא דבי אלי' כל השונ' הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ובמס' עירובין בפסוק שפתותיו שושני' נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים הרי דבכל אלו אף לימוד מחדש בכלל וקראו שונה והכלל הוא דדוקא אם נקט תרוייהו יחד קורא ושונה אז כנגד קורא הוי שונה מלשון חזרה אבל היכי דלא נאמר' יחד יתכן לשון קריא' על חזר' ולשון שונה על דבר חדש לכך אין דקדוקו דקדוק ונשאר קושייתי במקומ':

ומ"ש לשלוח לו מהדורא ב' שלי על נדה הנה ידידי מה"ת שלי מחזיק יותר משבעים בוגין ק"מ דפין ויש בו הלכות רבות חדשים יקרים וכמה ביאורים על חבורי מי נדה מה שהשבתי לשואלים בו ה' יזכני להוציאו לאורה ודבר זה מביא לידי גיחוך איך אפשר לשלוח זה:

וכעת נשים פנים לקושיות הרב הגאבדק"ק פארצווי והנה באמת כבר השבתי להרב הנ"ל פעמיים בנדון האחרונים מה שהשיב על פרי עץ הדר שלי והשיב עליו הרב הנ"ל פ"א והשבתי לו וחזר והשיב וחזרתי והשבתי לו בארוכו' יותר ואולי אחיו של ר' זיסקינד מינץ שעל ידו נשלחו התשובות אולי פשע ולא שלח לו ישאל אותו אם הגיע לידו וכשיכתוב לי רו"מ יודיעני גם זה:

והנה נבא לסדר קושיותיו אך בזה אפתח ראשונ' מה שהקש' באות ה' על הש"ס פסחים דף מ"ח ע"א דקאמר אפיק עצי אשר' ועייל עצי הקדש ואזהרתי' מהכא לא תעשון כן לה' אלהיכם והקש' דללקי נמי משום לאו דמעילה עכ"ד:

הנה לזה הקדמתי ראשונ' כי מלתא דחמי' מדכר דכירי אינשי ותמה אני עליו למה לא ראה במקומו כי סוגיא זו איתא גם במס' מכות ושם הקשו התוס' קושיא זו וגם תירוצם הוא בפשיטות ועלה בלבי בהשקפ' ראשונ' טרם ראיתי דבריהם דשם מיירי בפחות מש"פ דליכא מעילה והנה לא די שלא עיין בתוס' שם במקומו רק גם במפ' הש"ס פסחים הרי כל מקש' קושיא ראוי לעיין במפרשי הש"ס במקומו אולי הרגישו בזה והדבר מבוא' באור חדש על פסחים במקומו הביא דברי התוס' הללו ותירוצם אך לדידי קשה דבר אחר דלפי הס"ד של התו' שלא ידעו מתירוצ' והקשו דללקי נמי משום לאו דמעיל' למה לא הקשו נ"ל לחדש לאו אחר חדש הו"ל לתרץ כפשוטו דלוק' משום לאו דמעיל' דהרי מעיל' באזהרה הוי לכ"ע וגם קשה א"כ ללקי במעילה תרתי גם משום לא תעשון ולמה אינו מונה ברמב"ם רק חדא וגם לפי תירוצם מי דחקו לחדש לאו זה לוקמא ביש בו ש"פ ולוקה משום לאו דמעילה ומשום לא תעשון כן אין זה הכרח די"ל דוקא דרך השחתה אסור דומיא דע"ז ולא להנאתו ותדע דהרי יש פוסקים דס"ל דמוחק או סותר ע"מ לתקן מותר ובע"כ לא תעשון כן הוי רק דרך השחתה. וא"כ מהו דוחקא לאוקמא בפחות מש"פ ולחדש לאו דלא תעשון ומה שהי' נראה לי לולי דברי קדשם הוא כך כיון דאזהרה דמעיל' הוי מגזרה שוה דחטא חטא מתרומה וכמ"ש בש"ס ורש"י בפ"ב דפסחים ואזהרה דתרומ' הוי מוכל זר לא יאכל קודש והתם אכיל' כ' אבל במזיק תרומ' פטור דבהנא' מותר וא"כ אם ילפינן ממנו מעילה לא נלמוד ממנו רק באכילה אבל שאר הנאה נהי דמעל כיון דבגופו לא כתיב אכילה מ"מ לענין מלקות דלא כתיב אזהרה בגופי' רק נלמד מתרומה ולכך לאו דוקא באכיל' הוי באזהרה ולא בהנאה ולכך כאן כיון דהוי רק הנאה של היזק וזה מותר בתרומה לכך ליכא בו אזהרה והוצרך למנקט לאו אחר הן אמת דיש לתלות זה באשלי רברבי בפלוגתא דדון מנה ומנה או דון מנה ואוקי באתרא למאן דס"ל דון מנה ואוקי באתרא כיון דילפינן אזהרה מתרומ' שוב אוקי באתרא וכיון דנהנה חייב קרבן מעילה כמו באכיל' הוי נמי הנאה באזהרה כמו אכיל' וכן מורה לשון רש"י פ"ב דפסחים דף ל"ג ד"ה וחכ"א באזהר' וז"ל מה אכילת תרומ' באזהר' דכ' לא יאכל קודש אף הנאת דמעיל' נמי באזהר' הרי בתרומ' נקט אכילה ובמעיל' הנאה אך י"ל זה למ"ד דון מנה ואוקי באתרא אבל למ"ד דון מנה ומנה ליכא אזהרה בהנאת מעיל' רק קרבן מעילה וי"ל דהך מ"ד דאמר אפיק עצי אשרה ועייל עצי הקדש ס"ל כמ"ד דון מנה ומנה וכו' ואין פנאי להאריך בזה כעת וכעת נחזור לראש פרקו:

והנה מה שהקש' באות א' על דברי הג"ת שתמה על בעה"ת שער כ"א במה שהביא ראי' דעד מסייע אינו פוטר מהיסת מסוגיא דב"ב דף ל"ד גבי מה בעית בההוא ארעא וכו' והביא ע"א שאכלה שני חזקה כו' דפסק הרמב"ם דהנתבע מחויב לישבע היסת ויפטור מן הפירות ואמאי הא העד מסייע לו ומזה מוכח דעד מסייע אינו פוטר מהיסת ותמ' הג"ת דמה ראי' הוא זה התם אין העד יודע אם קנה או לא והרי אינו מעיד רק שאכל ג"ש וזה המערער מודה ותובע מזה העירות עכ"ד הג"ת ותמה הרב הגאבדק"ק פארצווי דכוונת הבע"ת כיון דמעיד דאכל ג"ש וג"ש הוי ראי' וחזקה דקנאו ויש לו עד המסייע הנה ידידי יאמין לי כי בהשקפ' ראשונ' בקראי דברי הג"ת עלה בלבי כן טרם ראיתי דברי הרב הנ"ל אבל באמת לא ידעתי מה חידש בזה הרי כן מפורש בש"ס דף ל"ד דקאמר מי דמי לנסכא דר"א התם סהדי לאורועי קאתי כי אתי עוד סהדי מפקינן לה מני' הכא סהדי לסייען קאתי כי אתי עוד סהדי מוקמינן לי' בידי' א"כ זה מפורש בש"ס דהוי עד המסייע לו מיהו באמת יפה תמה הג"ת דסוף סוף אינו דומה לעד המסייע לו בפירוש כדבריו משא"כ בזה דאינו מעיד רק על החזק' ואינו יודע בפירוש ותדע דהרי עיקר עד המסייע דפוטר נלמד מק"ו מעד המחויב שבוע' והרי עד כזה אין יכול לחייב שבוע' אם אינו יודע בבירור רק מכח חזקה שהרי בנסכא דר"א כיון דהעד מעיד דחטף ממנו בע"כ הוי מכח חזק' דמה שביד האדם בחזקת שהוא שלו דאל"כ למה כי אתו בי תרי למה לא יהי' נאמן לומר דידי חטפתי בע"כ הוי מכח חזקה דמה שביד האדם בחזקת שהוא שלו וא"כ עתה כשיש ע"א ישבע כנגדו ש"ד אם נחשב עדות החזקה כמעיד בברי ומכחישו הרי יכול לישבע כנגדו ולמה יהי' משואיל"מ ובע"כ דעדות החזק' אינו עדות ברור לחייב שבועה ואינו יכול לשבע נגדו וא"כ אם אינו יכול לחייב שבועה אין כאן ק"ו למסייע לפטרו בכה"ג וכן מוכח עוד בחו"מ סי' ע"ח בתוך זמנו שכתב הש"ך שם דבע"א מעיד שהוא תוך זמנו והוא אומר פרעתי דהוי משואיל"מ ואם תוך זמנו הוי החזקה כמכחישו בברי ישבע נגדו ש"ד שפרע ובע"כ דאין זה נחשב כעדות ברור שלא פרע וא"י לישבע נגדו א"כ כיון דלא מתחייב שבועה על ידו ה"ה דאין זה מסייע הן אמת דיש ללמוד ק"ו יותר דמה דיכול להוציא ממון על ידו בעדות זה מכ"ש דיכול לפטור מהיסת אך זה אינו כיון דבעה"ת מודה דעד מסייע פוטר מש"ד רק מהיסת ס"ל דרבנן החמירו יותר משל תורה וכיון דבלא"ה כ"ה פטור רק רבנן החמירו לשום עליו שבוע' לא פלוג רבנן ואף כשיש עד המסייע חייב היסת וא"כ שפיר אין ראי' מדברי הרמב"ם דשם אין העד מסייע לדבריו ממש י"ל בזה כיון דמה"ת נמי יש חילוק דהיכי מכחישו בברי חייב שבוע' על פיו והיכי דאינו מכחישו בברי אינו שייך שבוע' על פיו ה"ה בעד המסייע היכי דמסייעו ממש בברי פטרוהו אף מהיסת אבל היכי דאינו מסייעו בברי בזה לא פטרוהו ותמיהת הג"ת במקומו עומד לא מצינו לו תרופ':

ומה שהקש' באות ב' ועשה פליא' גדול' על הרשב"ם בב"ב דף פ"ה ע"ב דכתב דיין וחומץ הוי מין אחד לענין הודא' ותמה הרי קיי"ל תבעו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב הנה פליא' זו אינו פליא' הנה במדינתונו נדפס ספר אחד נקרא פני שלמה על ב"ב זה איזה שנים מרב מאונגרין והרגיש בזה ולא עשה מזה פליאה רק כחבו כלאחר יד דס"ל להרשב"ם כדעת ר"ח שכתבו התוס' בשבועות וכתובות דף ק"ח דפסק הלכ' כר"י דאם טענו חיטין ושעורין והודה לו בא' מהן פטור ויפה אמר והוא פשוט וכד אתאן לידי הי' נראה לי דבר חדש דהנה המעיין בש"ע וכל הפוסקים בסי' פ"ח בסעיף י"ד בתבעו חטין ומיהר זה להודות לו שעורין קודם שיגמור דבריו התובע ומחלק שם בין כמערים או כמוד' וכן בסעיף ט"ו בקדמ' הודא' לתביע' דפטור דנקט הכל בדבריו חיטין ושעורים דהוי ב' מינין ולמה לא קמ"ל במין אחד אם התחיל לטעון אתה חייב לי ממון וטרם שגמר דבריו הסך הקדים לומר אני חייב לך נו"ן והתובע אומר דעתי הי' לגמור דברי כי מאה אתה חייב לי וכן בסעיף ט"ו בהקדים הנתבע לומר אני חייב לך נו"ן טרם שהתחיל הלה לתבעו מאה והוי בזה רבותא יותר דאפילו בחד מין פטור בקדמ' הודא' לתביע' ולכך נראה דבאמת אין חילוק בין כמערים וכמוד' רק בב' מינין דבזה חזינן דאיכא מ"ד דפוטר לגמרי משוע' דאין הודא' ממין הטענ' והיינו דס"ל דבעינן שיהי' הודאה מקצת מאותו המין דהשבועה עליו וא"כ נהי דאנן קי"ל דחייב היינו נהי דלא הוי מאותו מין שהשבוע' עליו מ"מ הוי מקצת ממין הטענ' לכך בזה בעינן שיקדים תביעה להודאה אבל אם קדמה הודא' לחביע' א"כ אין כאן הודא' לא מקצת מגוף הדבר דהשבוע' עליו ולא מקצת הטענ' דהרי עדיין לא הי' טענה ולכך בזה מודים חכמים דפטור משבוע' אם הוי כמודה או קדמה הודאה לתביע' אבל אם הוי הטענ' ממין אחד ממש בזה אף קדמה הודאה לתביע' חייב דנהי דלא הוי ממין הטענ' דעדיין לא הוי טענה עכ"פ הוי הודאה ממין הכפיר' ובחד סגי או בהודאה ממין הטענה או בהודא' ממין הכפיר' ולכך דוקא בשני מינין בזה פטור בקדמ' הודא' לתביע' דליכא לא ממין הטענ' ולא ממין הכפירה אבל בחד מין אף קדמה הודא' לתביע' חייב וזה נכון מאד בסברא ויהי' סברת הרשב"ם כפשוטו דנ"מ לענין קדמה הודא'