נדרי זריזין חלק ב שפג

ח"ע בע"ח שהרי כל המנהיגים קורעין הגט מיד אחר נתינ' וגונזים אותו לעצמן ומימינו לא שמענו שבאתה. האשה לב"ד וגט בידה להנשא בו או לגבות בו כתובת' וא"כ טורח ע"ח למה לדידן אלא דכמ' סתמ' דמשניות וברייתות דקא סברי כר"מ דע"ח כרתי וגט שלא הי' עליו עדים הוי כחספא בעלמא נפקינן נפשן מפלוגתא כדי שיהי' בהיתר גמור עכ"ל התה"ד וכיון דעכשיו ליכא החשש לסמוך על הע"ח כיון שקורעין הגט ונוכל לומר הטעם דגם עכשיו פוסלין הגט בנמצא קא"פ הוא רק מטעם דגזרינן חתימ' אטו כתיב' או אטו מסיר' ובנ"ד לא שייך למגזר לא אטו כתיב' ולא אטו מסיר' אבל אינו משמע כן מבעלי הש"ע וכו' עכ"ל רו"מ הנה בעיני קשה לסמוך על היתר זה כיון דקיי"ל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו וכו' וגם על הת"ה אני תמה בזה ואף אם בטל הטעם משמע בפ"ד דגיטין דף ל"ו ע"כ גבי פרוזבול דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אפילו אכשיר דרא ייע"ש בפירש ודו"ק:

ושוב ראיתי בבית מאיר דהרגיש בזה ובפרט דכאן לא בטל הטעם לגמרי דעדיין משכחת לה שלא יקרעו הגט כגון בגט שכ"מ דאסור לקרוע הגט או במגרש על לאחר למ"ד יום וכיון דגם לדידן שייך בקצת מקומות חשש זה דלמא אתי למסמך אח"כ בלי ע"מ א"כ אף היכי דלא שייך טעם זה א"א לבטלו דהוי דבר שנאסר במנין מ"מ נרא' להיתר כאן מטעם הנ"ל דהוי כתב סופר מובהק ועד ובצירוף היתר שלי וגם מכח שהוא רק פסול דרבנן כאשר כתב גם רו"מ והרי מפורש בש"ע סי' ק"נ דבפסול דרבנן אם נשאת לא תצא וא"כ אין חשש רק על איסור לכתחל' וכדי הוא להקל מטעמים הנ"ל גם הוי תרי דרבנן דבכתב סופר ועד אם נשאת לא תצא ובפסול דרבנן במזויף מתוכו נמי אם נשאת לא תצא א"כ בתרי דרבנן י"ל דתנשא לכתחל' והנה עפ"י דברי תה"ד שהביא רו"מ דע"ח לדידן הוא מכח דחיישינן לדעת ר"מ דס"ל ע"ח כרתי הנה נולד לנו היתר חדש די"ל אף הסוברים דשליחות לא מהני בחתימ' מודים בזה והוא עפמ"ש בתשוב' לק"ק טרנגראד דלהרב דשם קנה מקומה בה' נדרים סי' ר"י בחבורי זה לעיל והעליתי שם. דאף דיש פלוגתא אם מהני שליחות בשבוע' מ"מ אם נשבע השליח רק בכתב. אף אם נימא דשבוע' בכתב מהני מ"מ ע"י שליח בכתב ודאי לא מהני והוא דנרא' לומר דמה דהוי כתב כדבור בשבוע' היינו רק מכח הואיל ואנו בעי הי' אומר בפה כן לכך אף כשכותב הוי כדבור ומה. דמהני שליח לכל דבר הוי נמי מכח הואיל ובידו לעשות בעצמו ותדע דהרי במה דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח ובע"כ דהוי רק מכח הואיל ובידו לעשות כן בעצמו וא"כ ע"י שליח ובכתב הוי כתרי הואיל ולא מהני וכתבתי דלפ"ז אף אם לא מהני שליחות בחחימ' היינו רק לר"א כיון דהוא ס"ל דע"מ כרתי והוי עיקר העדים בע"פ ומה דמהני כתיב' בהם לדעת הסוברים דעדות שבשטר דאורייתא הוי רק מכח הואיל דראוין להעיד בפיהם דהרי באלם ס"ל לר"ת באמת דפסול וא"כ הוי רק מכח הואיל וא"כ ע"י שליח שהם יחתמו הוי תרי הואיל ולא מהני אבל לר"מ דס"ל וכ' היינו וחתם א"כ עיקר עדותן הוי בכתב ולא בפה ולא הוי מכח הואיל שוב מהני שליחות בחתימה דהוי כחד הואיל ומהני בזה שליחות כמו בכל התור' ייע"ש וא"כ א"ש נהי דהפוסקים חששו דלא מהני שליחות בחתימה היינו במקום דהוי חתימ' לבד ולא הי' ע"מ אבל היכי דהוי ע"מ ג"כ א"כ ממ"נ לר"א די בע"מ ומה דבעינן חתימ' הוי לחוש לדעת ר"מ ולדידי' מהני שליחות בחתימ' וכשר כאן ממ"נ ולחוש לדלמא אתי למסמך עלייהו בלי ע"מ לא שייך לדידן דקורעין הגט וכדי הת"ה לסמוך עליו בזה בצירוף טעמי' הנ"ל:

והנה בהיותי בזה עלה בלבי כדמות ראי' דמהני חתימ' ע"י שליח ממ"ש בש"ס דף י"ח גבי כולכם חתומו דקאמר שם מהו בינייהו דקא חתמו בי' תרי מנייהו ביומא ואינך מכאן עד עשר' ימים או בנמצא אחד קא"פ וקשה למה לא קאמר נ"מ באם רשאים השאר לחתום ע"י שליח דמשום עדים לא מהני ומשום תנאי מהני בע"כ מוכח דאף אם. הוי משום עדים נמי מהני ע"י שליח מיהו בלא"ה קשה דלימא נ"מ אם יכולין לחתום בחק תוכת וכדומה כיון דלמ"ד תנאי פירש"י דכוונתו כדי לביישה א"כ מה לי אם הוי חק תוכת או יריכות ובע"כ צ"ל דלשון כולכם חתומו משמע שיהי' כל חתימתן שוה בעדים כן התנאי אך היינו גוף החחימ' אבל מה דהוי השינוי רק מכח הזמן זה אינו במשמע בלשונו שיהי' שוין ועדיין צ"ע בזה עכ"פ תבנא לדינא דהאשה מותרת להנשא במקום עגון בלי חשש ופקפוק בזה בעזה"י. ובנדון מ"ש רו"מ ליישב קושייתי למה ביוה"כ אסור ח"ש מן התור' דהרי הו"ל שעת הכשר וכתב רו"מ דשאני יוה"כ דהזמן לא הי' לו שעת הכושר הנה כן כתבתי בספר החיים ג"כ ונדון מה ששאל בעדים שאין יודעים לחתום אם מותר שירשמו להם אחרים בדיו כעין זה להיו' נייר חלק באמצע והעדים ימלאו החלק דיו וחקר אם כשר כך או לא ודייק מן הש"ס מדלא נקט אופן זה מוכח דלא מהני והנה מן הש"ס אין ראי' די"ל כיון דלכתחל' בעינן גם בכתיבת הגט מוקף גויל דומיא דס"ת א"כ ה"נ בחתימת עדים בעינן לכתחל' מוקף גויל וא"כ אם עשה עצה זו לא יהי' מוקף גויל ולכך אין לעשות כן לכתחל' אבל בדעבד י"ל דכשר דבדעבד אין קפידא במוקף גויל בפרט בחתימת עדים מיהו לדינא נרא' לי דפסול כיון דאם חתמו כן העדים הי' כשרים החתימות א"כ מה שאח"כ ממלאים החלק דיו הוי ככתב ע"ג כתב ולא מהני ולכך אף אם מחק אח"כ הקצוות שכתבו הראשוני' לא נתקן חתימת העדים למפרע דהוי כחק תוכת כן נראה לי פשוט מסברא וקצת ראי' לזה ממה דפריך בהנזקין גבי אזכרות שבה לא כתבתי לשמן דפריך ולעבור עלייהו קולמוס ולקדשי' ייע"ש וקשה לו יהא דהוי כמ"ד דכתב ע"ג כתב אינו כתב אכתי יעשה עצה זו יסבב האותיות של השם בסביבות בקוין וזה יעשה לשמה וא"כ דלהאותיות שבאמצע אם הי' כותב אותיות חלולין נמי הוי שם קדוש ולמה לא עשה כן ובע"כ מוכח דגם זה מה שהוי זה אצל זה הוי ככתב ע"ג יכתב כאנו הוי זעג"ז וא"כ ה"נ להיפוך אם תחנה כתבו חלולים ואח"כ מנאו החלק דיו נמי לא מהני כן נראה לי נכון לדינא דפסול כה"ג ואין פנאי להאריך כעת בזה אולי יזכני ה' בזמן אחר לפרש יותר בזה ומה שדימה רו"מ זה להטיל ציצית על ציצית לא דמי דכאן שאני דפסול מכח חק תוכת ודו"ק דברי ידידו:

והנה אחר כותבי זה עלה בלבי עוד ראי' דכשר אם אחר מוליך ידו דהוא ממ"ש בגיטין ד' ל"ו דקאמר ר' יוסף אפילו תימא ר"מ התקינו שיהי' מפרשים שמותם מפני תיקון העולם ייע"ש בסוגיא ופירש"י ד"ה כדתניא וכו' והיו צריכין לחזור אחר שטרות אחרים וכו' ייע"ש וקשה הרי מקודם התקנה שלא הי' מפרשים ודאי דהי' כשר אם אחד אוחז בידו והשני חותם דבזה לו יהא דנחשב האוחז העד מה בכך אם הבעל רואה זה ומסכים על כך הוי הוא שלוחו וא"כ אם הי' חותמין כן לא הי' אפשר. לקיים כלל אפי' משטרות אחרים דפעם הי' זה אוחז בידו ופעם זה א"כ לא הוי לי' חתימה שוה ולא הי' אפשר לקיימו כלל והי' לרש"י לפרש יותר מזה דאפילו ע"י שטרות לא הי' אפשר לקיימו משא"כ עתה שמפרשים שמותיהן א"א להיות אחר אוחז בידו דא"כ הוי הוא העד ואין זה שמו ויוכל להתקיים שפיר אלא ודאי אף אם מפרש שמו נמי מהני אם חותם ע"י אחר א"כ אין לזה תקנה במה שיפרש שמו ודו"ק:

מיהו לפמ"ש לעיל דלר"מ ודאי מהני שליחות בחתימה רק לר"א לא מהני נדחה ראי' זו דהש"ס אזיל אליב' דר"מ ולדידי' באמת מהני שליחות גם בחתימה אבל לדידן דקיי"ל כר"א י"ל דלא מהני שליחות בחתימה אך אעפ"כ לא נמנעתי לכתבו דרך הערה בעלמא כי תורה היא וכו':

הנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו בעזה"י:

והנה במה שחזר לדבר עוד בנידון העד שמחזיק ביד השני וחותם זה לא ניחא לי מאוד לדבר הרבה מענין אחד אם לא ניחא לי' לרו"מ דברינו לא יסמוך עלינו ואין אני אומר קבלו דעתי אני אומר כפי דעתי והשומע ישמע והחדל יחדל אן שלא להוציאו חלק אשיב לו בקיצור הנה כל מה שפלפל מחדש בענין שלד"ע אין לו ענין כלל למבין האמת כיון דאני מדבר באם שניהם אוחזין בקולמוס ובזה יש שלד"ע כמ"ש בפ"ק דב"מ גבי שותפין שגנבו גם לפמ"ש דבעומד אצלו הוי מטעם יד ולא בתורת שליחות וא"כ בזה מהני אף לדבר עבירה ובר מן דין ומן דין אין צו ענין כלל לדברינו דמי הגיד לו דמה דהתור' האמינה לב' עדים הוי מכח דעוברין על לא תענה הרי לפ"ז תקשה א"כ גם אחד יהי' נאמן וגם יהיו נאמנין מפי כתבם ולכך בע"כ נראה להיפוך דנאמנות ב' עדים מן התור' הוי גזרת הכתוב דהתור' גזרה כן דב' נאמנים ואדרבא אם כבר האמינ' להם התור' ממילא עוברין על לא תענה אם מעידין שקר אבל לעולם אף היכי דאין עוברין על לא תענה מ"מ נאמנין וראי' עוד ממ"ש במכות דף ו' ע"ב דיליף מקרא דעל פי שני עדים שלא ישמעו מפי התורגמן ולמ"ל נ א הרי בלא"ה אין שלד"ע ולא יעברו על לא תענה ובע"כ אין זה תלוי בזה. ועוד אף לפי דבריו הנה אשלד"ע לא שייך רק היכי דהשליח עושה כל הדבר כגון בכהן שאומר לשליח צא וקדש ליאשה גרוש' והלך השליח וקדשה אבל אם הכהן שלח להאש' המעות על ידי שליח והאמירה אמר הכהן בעצמו ודאי לא נחשב שליח לד"ע דהשליח מעשה קוף בעלמא עביד וא"כ ה"נ הרי כיון דהשליח חותם שמו של המשלח א"כ באמת על השטר הוי שם המשלח וכיון דהחתימ' הוי כאמיר' העדים החתומין על השטר כאלו נחקר' עדותן בב"ד דמי א"כ הוי הזכרת שמו כאלו מעיד בפה והשליח אינו עושה רק מעשה קוף היינו כתיבת האותיות ומה לי אם הי' אומר לשליח לאמטויי לו הדיו והקנה לחתום והוא הי' חותם ודאי לא שייך בזה לשון שליח לד"ע כן ה"נ אף אם השליח כותב הוי רק מעשה קוף בעלמא כתיבת האותיות אף גוף העדות כיון דנכתב שם המשלח הוי כאלו הוא מעיד ולא שייך בזה לומר אשלד"ע וז"ב אצלי בסברא ולכך לפענ"ד דברינו נכונין ז"ז אין להאריך:

שייך לק"א לתשובתי לק"ק דינאויטץ:

י' הנה שמה העליתי דהיכי דעומד אצלו מהני מטעם יד ועדיף משליחות והנה כעת נראה ראי' לזה ממ"ש רש"י פ'