נדרי זריזין חלק ב שפ

סימן אחר לא גזרינן אתי לאחלופי והיינו למה אין די לומר בפני נכתב לבד ויהי' היכר דלא ליתי' לאחלופי הנה לא ירד לכוונתיי דכוונת כך דהיכי דיש ע"א כשר וטוב בהדי סימן אחר לא גזרינן דאתי לאחלופי והיינו דלמה אין די לומר בפני נכתב לבד ויהי' היכר דלא, ליתי' לאחלופי ובע"כ דבזה לבדו אין די רק אם יש ע"א כהוגן אז שלא להצריך עוד עד מהני הך סי' דבפני נכתב דלא ליתי לאחלופי כן ה"נ בזה באם שני העדים היו חותמין בשליחות אחר לא מהני אף בגט מכח חשש אחלופי אבל כיון דע"א חתם כהוגן רק דהשני לא חתם כהוגן כיון דעכ"פ יש קצת היכר דהשני חתם בשליחות אחר לא גרע מסי' בפני נכתב דהתם ובהדי סי' כל דהו כשיש ע"א כשר לא גזרו דאתי לאחלופי גם מ"ש על מ"ש דבשביל דלא ליתי' לאחלופי לא גזרו רק לכתחלה והרי בפ"ק דגיטין מוכח דלמ"ד שאין עדים מצוין לקיימו הוי בפ"נ מכח דלא ליתי' לאחלופי ומבואר הוא בגיטין פ"ב דאם לא אמר בפני נכתב פסול ומוכח דבשביל דלא ליתי' לאחלופי פסול אפי' בדיעבד. הנה בזה ודאי לא דק דאטו כל גזרות חכמים בחדא מחתא מחתינהו יש דגזרו בזה אף בדיעבד ויש דגזרו רק לכתחלה וע' בט"ז יו"ד סי' י"ג שמביא אדרבא ראי' מגיטין הנ"ל דדוקא התם תנא בבא יתירא דפסול אף בדיעבד מוכח הא בעלמא היכי דגזרו דלא ליתי' לאחלופי אינו רק לכתחלה ומוכח בט"ז שם כדברינו דבשביל חשש אחלופי לא גזרו רק לכתחלה ואבאר הענין יותר בעזה"י כי בשלמא דהוי תק"ח לומר בפני נכתב לכך הרי חזינן דר"מ ס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר לכך נהי דרבנן לא ס"ל כן מ"מ בזה מודים דעכ"פ שוב הוי כמאן דליתא ואוקמוהו אדינא דבעינן קיום בתרי והרי בשטרות דעלמא לא מהני בלי קיום תרי אף בדיעבד רק משום עגונא אקילו בה רבנן וא"כ אם לא קיים תק"ח כדינו שוב טל גם הקולא דאיך יתפוס החבל בתרין ראשין כי את הטוב יקבל והרע לא יקבל וממילא כיון דלא אמר כתקחז"ל לומר בפני נכתב. שוב בטלו גם הקולא שהקילו משום עגונא רק דינו כשאר שטרות ובעינן תרי וזה אם לא עשה כתיקון חז"ל אבל היכי שלא תקנו חז"ל איזה תקנה לעשות דוקא כן בזה שפיר ס"ל אף דלכתחלה גזרו משום אחלופי בדעבד אוקמוהו אדינא דכשר כך וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' י"ג ולכך כתבתי מתחלה בקיצור דמשום אחלופי בדעבד כשר ואחר כך הוספתי לומר דאף אי נימא דמשום אחלופי אף בדעבד פסול מכל מקום כיון דיש ע"א ובצירוף עוד איזה דבר להיכר גם בגט לא גזרו וכמו שבארתי לעיל כוונתי:

ומה שהקשה על מ"ש דגם במידי דלא מצי למעבד מצי משוי שליח היכי דיש לו שותפות בגוי' ועל זה דחה דהתם אין הטעם מכח שותפות רק מכח מגו דזכה לנפשי' זכה נמי לחברי' הנה זה טעות גדול דהכל חדא הוא דהרי זכי' מטעם שליחות לכמה פוסקים וא"כ האיך זכה לחברי' הרי אין שלד"ע ובע"כ כיון דזוכה לנפשו והוי שיתוף יכול להיות שליח לחברו אף דהוי לדבר עבירה ומה דקאמר התם מכח מגו דזכה לנפשי' היינו דאם לא הי' זוכה לנפשי' לא הי' לו דין שותפות כלל דהרי הגבי' רק נחברו אבל כיון דזכה גם לנפשו א"כ הוי פעולה זו גם לעצמו וכל היכי דהוי פעול' זו גם לעצמו עדיף משליח והרי בקדושין פריך שם ודלמא ש"ה דאית לי' שותפות בגוי' ומה זכי' שייך התם בזה. הרי אין שם זכיות ממון רק הכוונה כיון דמעשה זו נצרך גם לעצמו יש לו הנאה מזה זה עדיף משאר שליח. וכן מה דפשיטא לי' להש"ס דשותפין שגנבו חייבין מכח מגו דזכה לנפשי' ומנ"ל כן בפשיטות ובע"כ הטעם כיון דעיקר מה דקיי"ל אשלד"ע נלמוד מטביחה ומעילה מב' כתובין א"כ י"ל דוקא בהני דאין לו שותפות בגוי' בזה לא הוי שלד"ע אבל היכי דיש לו שותפות בגוי' י"ל דיש שלד"ע ואין ראי' מב' כתובים והוי פרכא זו כעין פרכת הש"ס בקדושין רק להיפוך והכל הולך אל מקום אחד וא"כ ה"נ בכל דבר דיש לו שייכות במעשה זו הוי כשיתוף ועדיף משליח ובטביח' נמי אם גנבו בשותפות באמת חייב גם על הטביחה מכח דנעשה לו כשותף והי' חייב גם דו"ה בלי קרא כלל רק עיקר דהוצרך קרא בטביחה היינו אם אין להשוחט חלק בגנבה א"כ אין לו שותפות בטביחה לכך הו"ל רק דין שליח:

וגם מ"ש דאין ראי' מהך דפ"ב דביצה דהרי לא קיי"ל כאמימר הנה לא הבין דרך הפלפול דמה מדמה הענינים זה לזה היכי דהוי הריעותא רק מצד המשלח שהוא א"י לעשות שליח כגון במה דלא מצי עביד או בדבר עבירה שהשליח ראוי לשליחות לכל העולם ולכל המעשים רק דהריעותא מצד המשלח שאין לו כח לעשות שליח בזה היכי דנעשה כשותף ומסייע קצת עדיף ויש לו כח שליחות ובזה מיירי הש"ס בקדושין דהוי ס"ל דאין כח למשלח לעשות שליח ולזה קאמר דשותפות בגוי' שאני אבל היכי דהוי נכרי דהוי הריעות' מצד השליח דאינו ראוי לשליחות בזה כל דהריעותא מצד השליח דהוי כעושה ע"י בהמה בזה לא מהני שותפות רק אדרבא הוי כזוז"ג רק היכי דשניהם שוין אז אדרבא נחשבו שניהם כחדא ולא הוי זוז"ג אבל היכי דהם בעצם אינן שוין הוי כזוז"ג. רק אני הבאתי ראי' לדוגמא דשותפות ומסייע עדיף מבעלמא דהרי לחד דעה אף דאין שליחות לנכרי בזה חייב לכך נהי דלא קיי"ל כן היינו דנכרי שאני דהמניעה מצדו דאין ראוי לשליחות אבל במקום אחר בשליח ישראל ס"ל דזה עדיף וכן ראיתי מהט"ז בנטילת צפרנים נמי הוי כן ואטו אני עשיתי חבורי לעם עמקי שפה ואין בינה הרי עשיתיו רק ללומדי תורה והם יכירו הכוונה דכל כוונתי רק לראי' דהיכי דיש לו סיוע במעשה עדיף משאר שליחות אם כן במידי דלא מצי עביד יש לומר לכ"ע הוי הדין כן:

והנה מ"ש ליישב הסוגיא דקדושין וסוגיא דפ"ק דב"מ הנה הכל למותר דלא סתרי אהדדי כלל ואדרבא כוונה אחת להם דלולי דזכה לנפשי' לא הוי לו שותפות במעשה זו דהרי אין לו הנאה רק דזוכה לחברו רק מכח דזכה לנפשי' ונעשה שותף זכה לחברו יונה אחת לו:

ומ"ש דאם יהי' לאחד בהמה בשותפות וישחטנה בשבת אם יתחייב אני אומר אין ה"נ ומה שלא ביארו הפוסקים כן דהרי אינו נוהג בזה"ז קרבן וד' מיתות ומהרמב"ם פשיטא דלק"מ דהרי אין דרכו להביא רק מה דמפורש בש"ס וירושלמי ועוד באמת זה טעות כיון דקיי"ל בשבת ב' שעשאוהו זה יכול וזה יכול פטורין וא"כ ה"נ בשלמא אם הי' שלד"ע בעלמא הי' נחשב כל המעשה של המשלח לבדו והוי יחיד והי' הוא חייב או לדידן דאשל"ע הוי כל המעשה של השליח וחייב הוא לבדו אך אי נימא דבשותפות נחשב המעשה כאלו עשוהו ב' א"כ כיון דזה יכול וזה יכול דהרי באמת אחד שחטו א"כ הוי זה יכול וזה יכול. ולחייב המשלח א"א רק מתורת דהוי זה שותף א"כ יצטרך לצרף שניהם יחד והוי זה יכול וזה יכול ופטורין לגמרי לכך לא כתבו כן ולא שייך זה בדבר עבירה רק בתשלומי ממון דב' שעשאוהו חייבין לכך שייך בזה מעלה דשותפות דיש בזה שלד"ע ומזה נלמוד לדין לא מצי עביד ולהסוברים דבשאר אסורים חייבין ב' שעשאוהו ואין פטורין רק בשבת יהי' באמת כן בשאר אסורין רק כיון דהוא מלתא דאינו נוהג בזה"ז גם לכמה פוסקים ב' שעשאוהו פטורין אף בשאר עבירות לכך לא נזכר זה וא"ש ודו"ק:

ועל דרך הב' מ"ש כיון דעומד אצלו מהני מטעם יד על זה הקשה מדברי הש"ס ופוסקים דכתבו דחצר מהלכת לא מהני אפילו בעומד בנדה והביא דברי הר"ן בפ"ב דגיטין. הנה גם בזה לא דק ודימה ענינים נפרדים דמה דאמרינן דחצר מהלכת לא קנה היינו לענין שיקנה לו החצר ממון וכדומה בזה כל דאינו משתמר לדעתו הוי כלא סמכא דעתא ולא קנה דעיקר הטעם דחצרו קונה לו שלא מדעתו היינו כמ"ש הפוסקים דגם כל מה שיש לאדם הוא נותן בתוך חצרו וא"כ כמו דאין דרכו ליתן לחצרו רק אם משתמר לדעתו ובאינו משתמר לדעתו אינו נותן לשם לכך לא קנה לו הממון ולכך בגט נמי דבעינן שהחצר יקנה לה הגט וכל דאינו משתמר לדעתו אינו קונה לו הממון אבל להיות שלוחו לעשות איזה פעולה ולא קנין בזה מהני. אף אם אינו משתמר לדעתו דלמה שאינו קנין ממון מה לי משתמר או לא ובזה אזיל לי' כל פלפולו ומה שהקשה בפ"ב דקדושין גבי נערה כיד אבי' דמיא או כחצר אבי' דמיא דהתם לא מיירי לקנין ממון רק לגוף הקדושין אם חלין או לא ובזה י"ל דהוי כיד אבי' אף אם היא מהלכת וכל זה נצרך להסוברים דבחצר שאינו משתמר מהני עומד בצדו אף שאינו אומר זכת' לי שדי אבל להסוברים דבאינו משתמר אף דעומד בצד שדהו בעינן שיאמר זכתה לי שדי וא"כ בלא"ה א"ש דמה דבעינן משתמר לדעתו ומהלכת לא קנה זה הוי רק אם יהי' נעשה שלוחו או ידו שלא מדעתו רק ממילא יהי' כידו בזה בעינן שלא יהי' חצר מהלכת רק לדעתו אבל היכי דעושהו בכוונה להיות שלוחו לא בעינן משתמר לדעתו רק כל דעומד אצלו מהני מטעם יד ואף דאינו משתמר לדעתו הוי כידו כל דעושהו שליח מדעת ובהכי אזיל לי' כל תלונותיו ובחנם האריך בזה. ועוד הני דמפורש בהו דחצר המהלכת לא קנה זה מיירי הכל בענין דאין השליח ראוי להיות שליח מצד עצמו כגון חצר ועבד דהרי לא הוי דומיא דאתם גם אתם בזה אף להיות כידו לא מהני רק אם דומה לחצר כיון דעיקר למודו דמהני אף דאינו דומיא דאתם הוי רק מכח דילפינן מחצר ולכך בעינן דומיא דהתם דהחצר אינו מהלך אבל אם הוי חצר מהלכת לא קנה אבל היכי דאין המניעה מצד השליח דהוא ראוי לשליח מצד עצמו רק המניעה מצד אחר מצד המשלח או מצד גוף הענין דאינו ראוי לשליחות בזה כל דעומד בצדו מהני מטעם יד אף דאינו משתמר לדעתה ובזה מיושב קושיות הר"ן באמת בגיטין דהקשה דהרי ידה מהלכת היא ולק"מ דודאי ידה כיון דהוי דומיא דאתם אף דמהלכת נמי מהני רק בחצר או ד"א להיות נחשב כידה כיון דאינו דומיא דאתם בזה לא נעשה כידה רק אם משתמר לדעתה אבל מה דבאמת הוי ידה מהני אף דהוי מהלכת רק ד"א שאינו בידה באמת להיות נחשב כידה בזה אינו נעשה כידה רק באם אינו מהלכת וא"כ ה"נ בדבר אחר אם הוי דומיא דאתם וראוי מצד עצמו להיות שליח רק המניעה מצד אחר בזה מהני אף אם מהלכת להיות כידו אם עומד בצדו. ולכך א"ש בנערה כיון דאם לא הי' לה אב ראוי' להתקדש בעצמה רק האב המונע אותה שלא להתקדש בעצמה בזה הוי כיד אבי' אף דהוי מהלכת ובקטנה אף דבלי האב אינו ראוי' לקדושין כלל מ"מ בזה כיון דקטנה שוב אין לה דעת הוי כמשתמר לדעת אבי' ייעיין בפוסקים סי' קי"ט באה"ע גבי קטנה שיש לה אב דמוכח שם מירושלמי דהקטנה משתמרת לדעת אבי' ולכך שוב מהני בעומד אצלה מטעם יד ובכל זה לא דקדק רו"מ ודימה ענינים נפרדים וראי' לדברינו ממ"ש בפ"ק דב"מ דפריך שם וכי ס"ד חצר משום שליחות אתרבאי א"כ מצינו שלד"ע ומשני שם היכי אמרינן אין שלד"ע היכי דהשליח