נדרי זריזין חלק ב שעט

וא"ש ודוק היטב ונתיישב קושיות התוס' ומה דמסיים שם הש"ס בכתובות הו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה וכו' אף דהתם מהני שליחות הכוונ' כך די"ל כדעת הסוברים דזכי' אינו מטעם שליחות וא"כ י"ל דזכי' מהני אף לדבר עבירה ולכך בא ליישב דלא תקש' דנהי דלא מהני מצד שליחות דאשלד"ע למה לא יועיל מצד זכי' דכל שליחותו מהכא יהי' כאלו זכה לו בלי שליחותו בתורת זכי' ולכך אמר דא"כ הו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני בלי שליחות בתורת זכי' מכח דזה אינו נחשב זכי' כיון דהוי לאחר חוב א"כ ה"נ ממ"נ בתורת זכי' לא מהני דהוי חב לאחריני ובתורת שליחות לא מהני דהוי לדבר עביר' וא"ש ודוק:

והנה עפ"י הנ"ל נראה ליישב דעת הרמב"ן והר"ן הנ"ל מכל מה שעמדנו עליו לעיל והוא דנאמר דודאי בעלמא מודה הרמב"ן דלענין חב לאחריני נחשב אף מניעת הריוח כמו שהוכחנו לעיל רק דהרמב"ן ס"ל דזכי' מטעם שליחות. וא"כ הרי הוי שלוחו כמותו ומה בכך דחב לאחריני הרי הוי כאלו הגביהו הוא ולכך ניחא לי' דהוי עיקר טעמו מכח אשלד"ע כדעת הפ"י ולדבר עביר' שפיר יש לחלק בין הפסד ממש למניעת הריוח דעכ"פ עבירה ליכא וזה הוי כוונת הרמב"ן והר"ן ולכך א"ש דהרי קשה נהי דהוי דבר עביר' עכ"פ נימא כאן מגו דמהני למחצה מהני לכולו אך י"ל דזה יהי' תליא בפלוגתת דקני את וחמור דהנה הה"מ כתב והובא באה"ע בב"ש סי' מ' בישוב דעת הרמב"ם דבכולכם אין כולם מקודש' אף דקני את וחמו' קנה מחצ' מכח דדבור א' גרע והנה בחיד שלנו בכמה דוכת' כתבנו דזה דוקא כגון התם דלומר להיפוך דאף האחרות מקודשות א"א דהוי נגד ד"ת וכיון דעליהם אינו חל שוב דבור אחד א"א לחלקו לחצאין רק או דלא מהני כלל או דמהני כולו ולכך היכי דא"א שיחול כולו לא חל כלל אבל היכי דאינו נגד ד"ת אז הוי להיפוך דחל כולו דכיון דהוי דבור א' א"א לחלק ומהני לכולו אף דבקני את וחמור קנה רק מחצה אך זה למ"ד דבקני את וחמור דקנה מחצה אז כיון דס"ל דאין כח בהחמור לבטל קנין שלו אז ממילא היכי דהוי דבור אחד עדיף וחל על כולו אבל למ"ד דקני את וחמור לא קנה כלל. הרי אף דהוי ב' דבורים יש כח באמירתו וחמור לבטל אף קנין שלו אז מכ"ש בדבור אחד דזה שאינו בר קנין מגרע כח השני שאינו קונה אף הוא ולא אזלינן בתר איפכא לומר מגו דחייל אהא חייל אהא וזה ברור בסברא ולכך א"ש דהרמב"ן בא ליישב רק דברי ר' יוחנן דלא תקשה דבריו אהדדי ולכך מתרץ שפיר די"ל דר' יוחנן ס"ל כמ"ד דקני את וחמור לא קנה כלל ולכך נהי דהתפיסה הוי ביחד וחד מעש' ואינו דומה לקני את וחמור דנהי דהקנין הוי חד מ"מ כיון דבזה בעינן דעת אחרת מקנה ואמירת המוכר והנותן בעינן לומר לו לך וקני והרי הוא חלקו לב' דברים אבל בתפיסה דלא בעינן דעת אחרת מקנה והחפיס' חד הוא ונחשב כדבור אחד מ"מ מה בכך למ"ד בקני את וחמור לא קנה כלל מכ"ש בדבור אחד דלא קנה כלל ולכך שפיר מתרץ דר"י יסבור כמ"ד דלא קנה כלל ויסבור עיקר הטעם דתופס לבע"ח לא קנה מכח דהוי שלד"ע וממילא במציאה לא שייך זה ושפיר מחלק כן אבל התם בגיטין רב פפא קאמר שם על כרחך לא קאמר ר"א אלא מכח מגו דאי בעי מפקיר וכו', וא"כ ר"פ י"ל דסבר כמ"ד דקני את וחמור קנה מחצה וממילא בדבור אחד ראוי שיחול הכל וא"כ א"א לפרש טעם תופס לבע"ח מכח דהוי שלד"ע דקשה דעכ"פ במחצה ליכא עבירה וא"כ נימא מגו דחייל אהא חייל אהא ובע"כ מוכח דאף למחצית אף דבזה ליכא עבירה נמי לא קנה ובע"כ אף במה דאינו מפסיד לחברו רק מניעת הריוח נמי לא קנה וא"כ קשה מ"ש מפא' ומציאה ומוכרח לחלק כחילוק אחר מכח מגו דבעי מפקיר ודוק היטב כי נכון הוא מאוד בעזה"י וממילא א"ש גם פסקי הש"ע דפסק באם הלוה חייב גם לתופס דמהני תפיסתו דמביאין ראי' מכח מגבי' מציאה מגו דאי בעי זכי לנפשי' והקשינו לעיל וכן בספר מעין החכמ' דלהרמב"ן אין ראי' מזה ולפי הנ"ל א"ש מאוד דהרמב"ן לא כתב כן רח בפירושא מלתא דר"י ושיסבור כמ"ד לא קנה כלל אבל לדידן דקיי"ל קנה מחצה א"א ל מר הטעם כן דהוי לן לומר מגו דחייל אמחצה וכו' ובע"כ אף מה דלא הוי עבירה ולענין מחצה דהוי רק מניעת הריוח נמי לא קנה ומוכח דאף במניעת הריוח לא קנה ולמה במציאה קנה בע"כ מכח מגו דאי בעי זכי לנפשי' ויש ראי' מזה לאם חייב הלוה לתופס ודין זה מוסכם לדידן לכולי עלמא ואין חולק עליו וזה ברור ונכון לפי עניות דעתי והוא כפתור ופרח בעזרת השם יתברך הפוך בה והפוך בה. ז"ז אין פנאי להאריך יותר דברי ידידו הטרוד:

הנה מה שרצה לעשות סנגורין לדבריו מה שתמהתי עליו מה שעלה בדעתו לפרש פירש"י דרק במציאה ס"ל לרש"י דמהני שליחות ותמהתי דהרי מפורש ברש"י דבבע"ח מיירי וכתבת דהרי המהרש"א בפ' הכותב נמי רצה ליישב כעין זה שיטת רש"י. ובאמת זה אינו דכוונת המהרש"א אינו במציא' רק כוונתו דהוי אפשר לפרש דרש"י מיירי באם הלוה חייב לשליח ג"כ דאז שייך בי' מגו דאי בעי זכי לנפשי' זכה נמי לחברי' וכמ"ש בש"ע כן סי' ק"ה. ובזה ס"ל לרש"י דאם עשאו שליח מהני ואם לא עשאו שליח לא מהני וע"ז כתב המהרש"א דלענין מגו דאי בעי זכי לנפשי' אין סברא לחלק בין הפוסקים שזה הוי טעם של הא"ז. והנה הוא סובר דע"מ בלי ע"ח עשאו שליח או לא וזה שייך לתרץ דברי המהרש"א אבל לפי דבריך בע"כ יהי' מיירי רש"י רק במציאה ממש וזה דבר נמנע דמפורש ברש"י דבבע"מ מיירי וז"ב ופשוט ודו"ק:

להשמטות לחבורי נדרי זריזין מ"ש בענין הגט לק"ק ליטנאוויץ:

הנני מעתיק פה מ"ש על ענין הנ"ל להרב מק"ק בוזנוב מוה' שמואל הלוי אבדק"ק הנ"ל:

תשובה ב הנה דבריו קבלתי קודם החג ולא הי' לי אז פנאי להשיב כי לא הי' הדבר נחוץ והנה כעת אחר החג פניתי להשיבו בעזה"י והנה ראש דבריו מ"ש דשאלתי הוי כשאילת הראשונים שמבואר כן בהנ"ל בשם רבינו שמחה הובא בקצה"ח סי' מ"ה הנה ידידי זה אמת ות"ל שמצאתי תנא דמסייע לי והנה רו"מ לולי שחרש בעגלתו של הקצה"ח לא מצאתם חידתי ואני לא הרגלתי מעודי לעיין בספרי אחרונים רק בש"ס וטור וב"י והנה לפי האמת נהנתו כי ראיתי. כי כוונתי לדברי הראשונים ולא נופל מילי והנה אף שהא"ז השיג עליו לא נתבאר טעמו והנה מ"ש בקצה"ח בטעמו כיון דאין העדים נעשו עדיין עדים לכך לא מהני שליחותן הנה דבריו תמוהין מאוד דהרי בכל דבר הוי שלוחו כמותו אם מצוהו לעשות לו דבר פלוני הוי כאלו עשאו הוא וא"כ ה"נ אם ראובן אומר לשמעון חתום שמי בשליחותי למה לא מחשב כאלו חתם הוא בעצמו והרי לולי דגלי קרא דאין שלד"ע אם הי' אומר ראובן לשלוחו לעשות איזה עבירה הי' חייב המשלח כאלו עשאו הוא ואם הי' אומר לו לכתוב בשבת הי' חייב המשלח לולי דאשלד"ע וא"כ היכי דליכא עבירה מ"ט לא נחשב כעשאו הוא וכן בעושה שליח להפריש חלה כתבו התוס' בנזיר דמהני והרי עדיין לא נלוש העיסה והיינו מכח דהוי בידו להביא עיסה וא"כ מוכח היכי דאינו מחוסר מעשה מהני שליחות אף דעדיין לא נעשה מעשה וא"כ ה"נ כיון שיהי' נעשין עדים למה לא יוכלו לעשות שליח וכן שליח קבלה עוש' שליח לכמה פוסקים והרי עדיין לא נעש' שליח הראשון כלום רק דנעש' שליח לקבל ויכול לעשות שליח אחר וא"כ ה"נ כיון דעוש' אותם שלוחין לחתום הגט דהרי בחתימ' ודאי בעינן שליחות וכיון דעוש' אותם שלוחין לחתום א"כ נעשו שלוחיו ולמה לא יוכלו לעשות שליח לחתום במקומן ואין לומר דהוי מטעם מילי לא ממסרי לשליח זה אינו דזה הוי שייך אם היו הם אומרים לאחרים שאחרים יהיו עדים ויחתמו הם שמם של העדים השניים בזה הוי השליחות על גוף העדות והוי רק מילי ולא ממסרי לשליח או אם הי' הוא אומר לאחרים אמרו לפלוני ופלוני ויחתמו אז עושה השניים לעדים זה הוי מילי אבל אם עושה את הראשונים לעדים והם עצמן עדים רק שמצוין לאחרים לחתום שמם מדוע לא יהי' שייך בזה שליחות ולכך אין דברי קצה"ח נראין בזה כלל רק עיקר הטעם של הא"ז הוא מכח דהרי א"א לקיימן חתימתן כיון דאין ניכר מתוך החחימ' שהראשונים יעשו אותן שלוחין לחתום א"כ הוי אי אפשר לקיים את החתימ' וכן נראה מלשון לא מהני לכך שפיר פוסל כיון דבזה א"א לקיים חתימתן הוי כלא היו ע"ח והוי כמאן דליתא לכך פסלו ור"ש לשיטתו אזיל שהוא יסבור דע"מ בלי ע"ח מהני לכך מהני גם שליחות לחתימ' דמה בכך שא"א לקיימו הרי בע"מ לבדו נמי מהני לכך מכשיר והנה ת"ל כן מצאתי בד"מ סי' ק"ל ס"ק ד' שהא"ז הוא משיטת הפוסקים הפוסלין בע"מ בלי ע"ח לכך לשיטתו שפיר פוסל בשליחות החתימ' ות"ל אמת כוונתי אבל אנן לדידן דקיי"ל בע"מ בלי ע"ח כשר לכך הלכה כר"ש ואין חשש רק מכח מזויף מתוכו ובזה הוי רק חשש דרבנן לכך יפה העליתי להכשיר ומה מדויק בזה לשון הג"א בפ"ב דגיטין מה שהביא תחלה הדין דמהני שליחות בחחימ' ואח"כ הביא דהא דאמר ר"א ע"מ כרתי הלכה כוותי' ואפי' פסול דרבנן ליכא והיינו דזה תלוי בזה ודו"ק היטב ונוסף לזה הרי באומר אמרו לחד תנא הי' מהני מדינא לולי הגזרה מכח כסופא א"כ מוכח דהם נעשו שלוחין לכתוב ויכולין לעשות שליח אחרים במקומן ולולי הטעם מכח גזרה מאן דפוסל אומר אמרו היינו מכח דמילי לא ממסרי לשליח דהיינו שהשני יהי' נעשה שליח של הבעל בזה לא מהני אומר אמרו דמילי לא ממסרי לשליח וא"י לעשות שליח ע"י שליח במילי אבל לולי זה היו יכולין לעשות שלוחין כיון דהם נעשו שלוחי הבעל א"כ ה"נ כיון דהעדים נעשו שלוחין של הבעל לחתום כבר נעשו שלוחיו ויכולין הם לעשות אחרים שלוחן במקומן לחתום דכאן אין החותמים הוי שלוחי הבעל דהרי הם חותמין שמות הראשונים והם רק שלוחי העדים. ולא שייך בזה לומר מילי לא ממסרי לשליח רק הם שלוחי העדים והעדים כבר נעשו שלוחי הבעל ולכך אין דברי הקצות החושן נראין בזה כלל והעיקר כמ"ש:

גם מ"ש על מ"ש דבגיטין מוכח דהיכי דיש ע"א לא גזרינן עוד דאתי לאחלופי ועל זה תמה דאדרבא אמרינן התם למ"ד שאין עדים מצוין לקיימו בפני נכתב למ"ל גזרה דלמא אתי לאחלופי אם כן מוכח דגם ביש ע"א גזרינן דאתי לאחלופי הנה לא ירד לכוונתי דכונתי כך דהיכי דיש עד אחד טוב וכשר בהדי