נדרי זריזין חלק ב שעב

אדעתא דרבנן מקדש וא"כ כיון דאפקינהו רבנן לקדושין אינו קונה כלל ואין לחלק בין לבעלה בין לכהן אחר דממ"נ אם לא נימא אפקינהו רבנן גם לבעלה אסורה ואם אפקינהו גם לכהן מותרת לכך גם לכהן באמת מותרת:

והנה בזה יובנו דברי התוס' דהנה במשנ' דקתני רק חזרו לומר שלא תהא אשה עיני' נתנה באחר וכו' טמאה אני לך תביא ראי' לדברי' בזה י"ל שפיר דרק להוציא עצמה מבעלה תביא ראי', אבל לכהן באמת אסורה אבל בש"ס בהני מעשה דקאמר רבא אתתא שריא מדקאמר סתם שריא משמע אפילו לכהן ובפרט דהו"ל לומר עכ"פ שריא לבעלה ומדקאמר סתם שריא משמע אפילו לכהן ולכך א"ש דעל זה כתב ר"ת דאין נראה לומר דמיירי באמרה טמאה אני לך. דא"כ אין ראוי שתהי' מותרת לכהן אחר מיתת בעלה דהרי שוי' אנפשה חד"א והיינו דר"ת יסבור כתירוץ הר"ן מכח דמה"ת לא שייך לומר שוי' אנפשה חד"א כיון דמשועבדת לו וכו' ולכך תינח לבעלה אבל לכהן שפיר שוי' אנפשה חד"א. ולכך דייק ר"ת וכתב דאין סברא לומר שהיא מותרת כלומר דלשון שריא משמע לגמרי אפילו לכהן וזה אינו סברא כיון דשוי' אנפשה חד"א והתוס' ביבמות להס"ד הוי ס"ל נמי כטעם הר"ן הנ"ל ולכך לא קשיא לי' על המשנ' רק על הני מעשה דקאמר אתתא שריא דמשמע אפילו לכהן ע"ז הקשה הרי בזה שוי' חד"א ולכך תירצו דאין הכוונה כטעם הר"ן רק מכח דראו חז"ל קלקול הדורות לכך ראו שלא להאמינה ולפ"ז בע"כ הוי הטעם מכח דכל המקדש וכו' אפקינהו רבנן לקדושין מני' וממילא מותרת אף לכהן כן נראה ביאור כוונתם ולפ"ז העולה מזה דכולהו מודים דהיכי דיש רגליים לדבר לאיסורא ויש רגליים לדבר להיפוך דודאי אמרינן סלק זה כנגד זה ומותרת לבעלה ולא פליגי רק בטעם הדבר דענ"ב באיזה כח הי' לחז"ל לומר כן אם כטעם הר"ן או התוס' ופליגא לדינא בדין פלוגתת הרמב"ם והראב"ד אם אסורה אח"כ לכהן או מותרת לכך העיקר כדעת הח"מ דאם איכא נמי רגליים להיפוך מותרת ואף אי נימא דהתוס' בכתובות חולקין וס"ל באיכא רגליים נמי להיתרה אסורה ולא אמרינן ענ"ב מ"מ נראה דהיינו דוקא אם אין הרגליים בגוף האמירה רק מצד אחר לכך בזה ס"ל דלא מהני הרגליים להתירה והיינו כיון דמדינא הוי ראוי לאסרה דשויא אנפשה חד"א. רק מכח תקנה וגדר שחששו חז"ל פן כולהו יאמרו כן א"כ תינח היכי דליכ' רגליים לאיסור' אבל באיכא רגליים לדבר לאיסורא ליכא חשש שכולהו יעשו כן דהרי בכולהו לא יהי' רגליים לדבר וכולהו לא הוחזקו לעשות עבירה באמת דאפילו שאר דבר מכוער נמי אסור וא"כ כיון דליכא חשש לעלמא מה בכך דיש רגליים נמי להיתר וראוי לומר סלק זה כנגד זה מ"מ כל דליכא חשש לעלמא אף בלי רגליים לדבר ראוי שתהי' אסורה דשוי' אנפשה חד"א אבל באם איכא רגליים לדבר בגוף אמירתה שאומרת כן בשביל שענ"ב כגון שאומרת לו דרך קנתור וכעס ובפרט אם מרדפת אחר גט בזה כל דמגוף האמירה מוכח דהוי בשביל עיני' נתנה באחר בזה כ"ע מודים דמותרת לאמירתה לאו כלום הוא כיון דמוכח מתוכו שמשקרת מכח ענ"ב ובזה לא מהני מה שיש רגליים לדבר לאסור כיון דמצד הרגליים אין לאסרה דאין האשה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה ולא גרע רגליים אלו ממעשה דש"ס שהי' מסוגרין הנואף והיא בחדר ושבק וערק ואעפ"כ כתב הר"ן דבשביל זה אינה נאסרת ובשביל מה דאמרה טמאה אין לאסרה כיון דניכר דלענ"ב אמרה כן וכעין שכתב המרדכי הובא בש"ך חו"מ סי' מ"ו דאם מוכח דלהצלה עביד אף שאינו טוען מזויף ומודה שכתבו הוי כאלו טוען מזויף ייע"ש א"כ ה"נ כיון דמוכח דמשקרת הוי כאלו נתנה האמתלא מיד והוי קול וסוברו עמו ובכה"ג אף מדינא דש"ס לא היתה נאסרת ובזה כ"ע מודים לדין של התוס' ביבמות ביבמות והח"מ פסק כוותייהו דהיכי דאיכא רגליים נמי להיתרא מותרת ובנ"ד ניכרין הרגליים מתוך דברי' דלקנתור אמרה כן ועוד נראה דבנ"ד ודאי אין בזה בית מיחוש דהש"ס וכל הפוסקים מיירי שאמרה בפירוש טמאה אני לך בזה כיון דאמרה בפירוש דאסורה לו שייך לומר שוי' אנפשה חד"א ולכך נהי דיש לחוש לענ"ב מ"מ אם יש רגליים לדבר או שהבעל אומר שמאמין לדברי' אסורה אבל בלשון הזה שאמרה שהנואף ישן עמה. א"כ בזה אין ראי' שעשו דכר ערוה ממש ואלו ישן עמה בקירוב בשר ומ"מ לא נאסרה מכת זה ואף שאם היו עדים בדבר כה"ג היתה אסורה אך ז"א דחדא דגם בעדים אינה אסורה רק באם ראו אותם שוכבים זעג"ז כדרך המנאפין אבל בענין הזה אף בעדים לא נאסרה ועוד בעדים הטעם מכח דא"א לראות כמכחול בשפופרת אבל עפ"י עצמה כיון דאפשר לה לומר גוף הדבר ולא אמרה רק בנישנא דמשתמע לתרי אפי וגם אין לאסרה בזה רק מכח שויא אנפשה חד"א בזה שוי' אנפשה חד"א לא שייך רק באם אומר בפיו האיסור מפורש אבל אם לא אמר האיסור מפורש בפיו רק דיש להוכיח מכוונתו כך כל דאפשר לפרשו בע"א אפילו על צד הדוחק לא שייך בזה לומר שוי' אנפשה חד"א וגם לא מהני בזה מה שהבעל אומר שמאסין לדברי' כיון דבגוף דברי' לא נאמר מפורש האיסור והוי כלא אמרה כלל ובזה אף דהוי רגליים לדבר לא מהני אמירת הבעל לומר שחושש לאיסורא ולכך הדבר ברור לדינא שמותרת לבעלה כן נראה לפי עניות דעתי נכון לדינא וה' יצילני משגיאות. ויראיני בתורתו נפלאות. נשלם חדושי הש"ס בחמלתו יתברך