נדרי זריזין חלק ב שע

מגו בעיקר הדבר גם לא יצאה מחזקתה זמן מה תחלה והנה נ"מ בין הני שני טעמים בנ"ד שכתב רו"מ דהאנשים בבית החיצון היו כולם קרובים ופסולי עדות דכחד דמיין הנה לטעם א' שכתבנו כאן כיון דידוע דנתייחד' כבר יצא' זמן מה מחזקתה בזה כיון דאין ידוע זה עפ"י עדים כשרין רק פסולין וכולם כע"א דמייא וע"א אינו סותר החזק' ולא אתרע בזה חזקת' אבל לטעם השני מכח מגו בעיקר היחוד בזה אינה נאמנת דמגו דלא נתייחד' הוי כמגו במקום עדים פסולין דלא אמרינן כמ"ש הכה"ג באות בדיני מגו:

והנה פקחתי עיני בנו"ב מה"ת סי' קי"א הרגיש ג"כ בחילוק זה דהיכי דאין ידוע דנתייחדה דנאמנת אך לא ביאר הטעם כמ"ש ורו"מ הביא זה גם הב"ש מ"ש בסי' קי"ז ובסי' וי"ו בלשונו ואם ידוע שנתייחדה וכו' ומזה אין ראי' דהתם כוונתו לענין שלא נאמר ענ"ב בזה ודאי בעינן ידוע דבלא"ה י"ל הכל שקר ואומרת כן בשביל ענ"ב אבל בסי' קע"ח מיירי דהבעל מאמין לדברי' וליכא טענת ענ"ב רק לענין הדין אם נאמנת שהי' באונס או ברצון בזה י"ל אף במודית דנתייחדה חיישינן שהי' ברצון ואין מדברי הב"ש ראי' רק הנו"ב שפיר כתב כן ולדינא לדידן א"צ לזה דבלא"ה מותרת מטעמים הנ"ל:

והנה מה שהרגיש רו"מ לשאול אם שייך בזה יחוד כיון דהבית הי' פתחו לר"ה רק דחדר היחוד לא הוי פתוח לר"ה הנה באמת לכאור' הי' נרא' דדין זה יהי' תלוי בפלוגתת הב"ח ומג"א בה"פ סי' תל"ז דלהב"ח פירוש בית כולל כל הבית לא חדרים ולפ"ז ה"נ כיון דהבית פתוח אף דאין החדרים פתוחין לר"ה די. אבל להמג"א הוי פירושו חדר בעינן שיהי' אותו חדר פתוח לר"ה והנה שבתי וראיתי דלשון בית לא נזכר רק בטור וב"י ולא ידעתי מאין הוציא זה כי בש"ס והרא"ש ורמזים לא זכר רק פתח פתוח לר"ה אין חוששין משום יחוד מזה משמע ודאי דאותו מקום היחוד הוי פתוח לר"ה וכן לשון הרמב"ם פכ"ב מה' איסורי ביא' מורה יותר על כן שכתב וז"ל וכן כל המתייחד עם האשה והי' הפתח פתוח לר"ה אין חוששין משום יחוד מזה מוכח להדיא דמקום היחוד הוא עצמו פתוח לר"ה אבל בלא"ה יש בו משום יחוד וגם מה שסמך רו"מ להיתר מכח דבעל' בעיר אין בו משום יחוד אין נראה דבעלה בעיר לא מהני רק אם הוא בביתה והזכר בא אצלה אז כיון דבעלה. בעיר אסקי אדעתה שבא יבא לביתה ואולי ירגיש בדבר כי דרך כל אדם לבא לביתו אבל אם היא מתייחדת בבית אחר לא מהני בעלה בעיר דאטו מי ידע באיזה מקום נתייחדה שיבא לשסואם אם לדרשה ביני ביני תוכל לעשות מה שלבה חפץ ואין לנו ראי' להיתר בזה ומעשה דר' ביבי ור' יוסף הכי הוי שהי' חשש יחוד בבית ר' יוסף ולכך פריך שפיר והא בעלה בעיר אבל כשהיחוד במקום אחר אין לנו להיתר עכ"פ לדינא נראה דהאשה מותרת לישב תחת בעלה בלי חשש ופקפוק נוסף לזה הני היתרים שכתבתי בתשוב' הנ"ל אלא שלא יכילם הגליון פה אך הנכון אחד אזכיר שכתבתי שם דדעת רבינו שמחה לא הי' רק בזמנו דהוי העולם נזהרין באיסור יחוד והוי ידוע זה לכל ההמון לכך אם אחת עברה על זה אתרע חזקת כשרות דידה ולא מהני מגו אבל בזמן הזה דבעו"ה אין העולם נזהרין בזה כלל ונעשה כהיתר גמור א"כ לא משמע להו איסורא בהכי ובפרט בעיר סמך לזה מבואר ביו"ד סי' קי"ד בט"ז ס"ק ג' בשם הרש"ל כן ה"נ בזה והוי היא אומרת מותר על היחוד לכך לא אתרע חזקת כשרות דידה בכך ונאמנת במגו לכ"ע תבנא לדינא שהאשה מותרת לבעלה בלי חשש ופקפוק כגון דא צריך אני לבאר מה שאני מסתפק לפ"ר באם אירע באשת כהן כה"ג הנה אם הרגישה בסוף ביאה ודאי דאסור' כי קא מבעי' לי אם גם בסוף ביאה לא הרגישה אם מותרת לו או לא אי נימא כיון דאונס אסור' לי' אף זה אסור' או דלמא אונס שאני דעכ"פ טעמ' טעם ביאה וכן בקטנה אף דאין לה מחשב' אבל מעש' יש לה ונחשב ביאה אבל בזו דאין לה דעת כלל אף מעש' אין לה. וראי' כמ"ש לעיל דהרי ביבם קטן קונה ביבמה אפי' נתכוין לביאת בהמה ובישן לא קנה דלא הוי כונה כלל לביאה בזה אפשר אף בכהן שרי וצ"ע כעת אך לכאור' יש ראי' לזה מנדרים דף צ"א דאמר שם ר"פ בדיק לן רבא וכו' עד אלא באשת כהן וכו' וקש' מה ראי' דלמ' לעולם באשת כהן נמי אין צה כתובה. וא"י לומר נסתחפה שדהו דהו"ל לממסר נפשי' ונהי דהאשה קרקע עולם ואינה חייבת למסור נפשה היינו לענין חיוב מיתה אבל בעלה יכול לומר דלא נסתפחה שדהו דהו"ל למסור נפשה להסוברים דרשאי להחמיר וכדאמרינן בפ"ק דכתובות משום צניעות דמסרי נפשייהו וכו' משמע דמותר למסור נפשה לכך אם לא מסרה נפשה אין לה כתוב' אבל כשלא היתה אז בר דעת ולא ידעה מביאה כלל לא שייך לומר דהו"ל לממסר נפשה לכך יש לה כתובה ומיירי באומרת טמאה אני לך בזה אלא ודאי דבכה"ג אף לבעל שרי ודו"ק:

והנה מידי דברי זכור אזכיר דמסוגיא הנ"ל יהי' ראי' דלא כהר"ש שבמרדכי הנ"ל דאם כדבריו קשה מהו פריך אי בישראל אי ברצון מי אית לה כתוב' ואי באונס משרי שרי ומהו פריך הרי קיי"ל דאיסורא מממונא לא ילפינן דממון קל מאיסור ועיין פירש"י כתובות דף ט' גבי האומר פ"פ מצאתי נאמן לאסר' עלי' דפי' דלהפסידה כתובתה א"נ אף דקאמר שם הש"ס דפ"פ כב' עדים מ"מ מהני טענת ברי לה נגבות כתובתה אף שהוא מכחיש' בברי רק לאסרה עליו אסור' א"כ ה"נ נימא דמיירי דנתייחדה ואמרה נאנסתי דאז לענין לאסרה עלי' לא מהני מגו שלה לדידי' כיון דאין ידוע לו בברי אם אמת כדברי' ורגליים לדבר מדנתייחדה דהוי ברצון לא מהני מגו שלה להיות בר לו שהיא מותרת והוי הוכחה זו כפ"פ ואסורה לו אבל לענין ממון דקיל מהני אף מגו כזו וכיון דבשטר אמרינן מגו להוציא כדמוכח גבי משארסתני נאנסתי לכך יש לה כתובה ומהו פריך ומוכח מזה דלא כר"ש דאף לבעלה מותרת במגו כזו ואכ"מ להאריך יותר כעת דברי ידידו ועיין מהדורא וי"ו סי' ק"ן הנ"ל מ"ש עוד תשובה כזו להנ"ל:

תשובה י בש"ס דף צ"א רבא אמר אדרבא אפי' למשנה ראשונה וכו' הנה. התוס' והרא"ש פלפלו אם רבא דחוי' בעלמא קאמר או פליג ארב המנונא ובאמת הדבר תמוה דבפ"ב דכתובות דף ך"ב ע"ב פריך הש"ס לרבא מרב המנונא משמע דרבא מודה לי' ולמה לא הביאו מזה וכבר נשאלתי על קושיא זו מאחד מק"ק שידניב ועיימ"ש שם ליישב על נכון בעז"ה קנה מקומו בחבורי לאה"ע סי' א' מהדורא ד' בתשובתי לק"ק הנ"ל ואעתיקנו כאן וז"ל שם:

ומה שהרגיש דמה פריך בפ"ב דכתובות דף נ"ב ומי חציפא כולי האי ואמר רב המנונא חזקה וכו' דהרי מפורש בנדרי' דרבא לא ס"ל כרב המנונא ומהו פריך לרבא זה ודאי קשה טובא הן אמת דהתוס' בנדרים ויבמות והרא"ש בנדרים כתבו די"ל דרבא לא פליג רק דחוי' קא מדחי לי' אך קשה למה לא הביאו ראי' מזה גם לאידך לישנא כתבו דפליגי וגם אף אם נגרוס רבה שם כמו שנרא' מתוס' יבמות פרק האשה רבה אכתי קשה למה לא הביאו ראי' מהך סוגיא ממה דפריך מנה לרבא מוכח דהכי קיי"ל ועוד הרי רבא הוי תלמידו דרבה ומסתמא ס"ל כוותי' ולמה. לא הביא ראי' זו בע"כ כמ"ש אח"כ וכמדומה לי שכבר ישבתי זה באיזה מקום אך נעלם ממני מקומו כעת ומה שנראה לי בזה כעת כך הוא דהרי קיי"ל בכל דוכת' דלמעט בפלוגת' עדיף דרב המנונא בע"כ ס"ל דהך חזקה דאין אשה מעיזה פני' עדיף מרוב דאם הוי רק כרוב א"כ נימא סמוך מיעוט' לחזקת א"א ואתרע לה רובא ועוד הרי באיסור אשת איש לא מהני רוב כמו במשאל"ס וכדומה בכל אלו שרובן למיתה לא מהני בא"א בע"כ דהך חזקה עדיפא מרוב וא"כ י"ל אף רבא החולק בנדרים ואמר זמנין דתקיף לה מן גברא מ"מ מודה דע"ת הרוב א"י להעיז רק דס"ל דע"ד המיעוט זמנין דתקיף לה מן גברא וכיון דיש מיעוט להיפוך שוב אסורה דאין הולכין באיסור א"א אחר הרוב ולפ"ז א"ש דתינח התם אבל בכתובות כיון דיש ב' שאומרים נתגרשה רק דיש כת להיפוך שאומרים לא נתגרשה והרי י"ל דהני דאומרים לא נתגרשה הם פסולים אך הרי יש להם חזקת כשרות אך כיון דעכ"פ רוב נשים א"י להעיז א"כ הרוב מסייע לומר דהני דאומרים לא נתגרש' אלו הפסולין ונהי דיש להם חזקת כשרות מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף וראוי לומר דהני הפסולין אבל להיפוך אלו דאומרים נתגרשה הרוב מסייע להו דרוב נשים א"י להעיז גם הוי להם חזקת כשרות וא"כ כיון דאיכא רוב וחזקה הוי האיסור מיעוטא דמיעוט' כמ"ש התוס' בע"ז כעין זה דף ל"ד ע"ב ואם הוי רק מיעוט' דמיעוט' לא חיישינן לזה אף באיסור א"א כמו דלא חייש ר"מ בכל דוכת' בזה כן ה"נ לדידן בחומר א"א וזה הוי פרכת הש"ס דמי חציפא כולי האי דאפי' רוב לא יהי' הרי אמר רב המנונא חזקה וכו' וכיון דלדידי' עדיף חזקה זו מרוב אף רבא החולק לא יחלוק במציאות ולמעט בפלוגתא עדיף מודה דהוי כרוב עכ"פ וא"כ ראוי לסמוך על הני דאומרים נתגרשה גם לו יהא דליכא עדים כיון דעכ"פ הרוב א"י להעיז א"כ נהי דהתם מחמיר רבא היינו לענין לכתחלה דלא מהני רוב בא"א כמו במשאל"ס אבל הכא דמיירי לענין דיעבד כיון דבמשאל"ס גופו אם ניסת לא תצא א"כ ה"נ למה תצא בדעבד ולכך משני כיון דאיכ' עדים מעיזה ומעיז' ואפי' דעבד תצא דליכ' רוב כלל וא"ש ודו"ק היטב ומה יומתק בזה לשון הש"ס דקאמר ומי חציפ' כולי האי מהו לשון כולי האי הו"ל לומר ומי חציפ' אך הכונה. דאף לרבא דס"ל דחציפ' מ"מ מודה דלא חציפה כולי האי לומר דאפי' רוב ליכ' ומודה הוא דעכ"פ רוב איכא וא"כ ראוי שלא תצא והבן זה:

ובמהדורא ז' סי' צ"ט כתבתי עוד בזה וזה לשוני שם:

ומה שהקשה בפ"ב דכתובות ד' כ"ב דפריך שם ומי חציפא כולי האי והא אמר רב המנונא האש' שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה והקשה הרי בנדרים חולק רבא על רב המנונא ומה הקשה הש"ס כאן לרבא מרב המנונא והנה הוא באמת קושי' חמור' ורו"מ כתב שכבר הקשה לי כן והשבתיו אך שנאבד ממנו תשובתי הנה גם. אני זוכר שהשבתי לו אך קשה עלי לחפש בחבורי על תשובתי כי ת"ל רבים המה ואין לי פנאי לעיין בכולם למצוא מקומו אולי זוכר רו"מ עכ"פ באיזה. שנה שאלני אז ע"י השנה אוכל לדעת באיזה חבור הוא כתוב ( שוב מצאתיו בחבורי מהדור' ד' באה"ע סימן י"ז בחבורי ד' קמ"ו) והנה כעת נלפענ"ד ליישב בכמה אופנים אחד עפ"י דברי הריטב"א והשיט' מקובצת שכ' להקשות דמהו פריך הש"ס הרי שלא בפניו מעיז' ומעיזה ותירץ כיון