נדרי זריזין חלק ב שסט

ובעבור שהוא מילידי קהלתינו והי' לו אב למדן גדול וגם הוא מנעוריו לא יצא עליו שם רע והבטיחו בו שעל ידו יצמח להם רפואה למחלתם ולא הרגישו בתרמית לבו והוא אמר להבעל שהוא רוצה שתלך האשה אל בית אחר הידוע שהמה הדרים שמה המה קרובים של הבעל והאשה ושם יש לו לרפאות ולד אחד ושמה ידבר גם עמה ובבואה לשם והלך אתה אל הקאמיר שהוא חדר בבית ההוא ונעל הקאמיר ואמר לה שהיא תשכב והיא יראה בחדרי בטנה אם היא בתולה ויהי בשכבה אמר לה שתלקט בשעת הסתכלות אלו הסמים אשר נתן לה והוא ילחוש בשעת מעשה ג"כ בהשבעות כי בזה יהי' לה רפוא' שלימה וברגע ההוא הכניס האבר ויהי בהרגישה אמר לה בתי אל תפחדי כי לא הוצאתי זרע ואין איסור בזה ובעבור שהאמינה לדבריו לא עלה על דעתה לשאול את פי חכם ותהי כמחריש והיא היתה בשעה ההוא נדה. ואח"כ הלכה לבית הטביל' ובבואה ספרה לבעלה המעש' וגם שהוא הי' מאמינה הוא עם הארץ והי' מאמין בבעל שם ההוא שאין בזה איסור ושימש עמה אך אחר שני לילות נראה אביו בחלום ואמר אל תקרב אל האשה ויהי בהקיצו הלך אצל אחד ירא ושלם וסיפר לו המאורע ואמר לו שהוא ישאל לדייני העיר ובבואם לפנינו אמרה כי בעת ההוא היתה לוקט סמים ולא היתה בדעתה כלל אך כמו ישינה ובודאי הי' הדבר כמו מכשפות ובלא דעת כלל וגם כי בעת הבעיל' לא היתה רואית כלל האבר רק הרגישה והי' כרגע ולא יותר וכבר נתרצו הזוג ביניהם היות פירוד וסידרו להם שני גיטין אך היו פסולים ולכן חלו הדבר אולי יש ברצון השם שלא יפרדו זה מזו ואמרנו אולי אמת הדבר ושלחנו אל פני אדמו"ר והוא יורה לנו הדרך אם להימין או להשמאיל:

תשובה הנה פר"מ האריך בזה בפלפולו ואין הפנאי גורם לעיין בפלפולו ובפרט כי הרבה מן הפלפול אין לו ענין לכאן. כי עיקר פלפולו הוי על דין של המהרי"ק באשה שזנתה שסברה שמותר לזנות דאסור' לבעל וכבר כתבנו מזה בעזה"י במקום אחר וכאן אין לו ענין דנדון דידן עדיף אף מאונס כיון שאומרת שלא היתה אז בדעת' כלל והוי כישנה ובישינה ודאי דמותרת לבעל והרי ביבום קונה אף בלי כונה ואף אם כיון לביאת בהמה קונה ומ"מ בישן או שכור אינו קונה כמ"ש בסי' קס"ו משום דזה הוי כלא נתכוין לביאה כלל וא"כ מה ענין זה לנדון של מהרי"ק שם כיונה לביאה אבל כאן לא כיונה לביאה ועדיפא מישן דישן הוי סמי' בידן אבל זו דעשה לה כמו בכשוף ולא הוי סמיא בידן ושעה זו לא נחשבה בר דעת כלל ודומה למה דאמרינן בפ"ג דר"ה בעתים שוטה עתים חלים דאם אכל מצה בעת שטותו לא יצא משום דאכלו בשעה שפטור מכל המצות א"כ ה"נ שעה זו היח' פטור' מכל המצות וראיתי לרו"מ שדקדק דלמה למהרי"ק לפרש דברי הרמב"ם שכתב דבזנתה בשוגג מותרת דמיירי שסברה שהוא בעלה ולמה לא פירש דמיירי כה"ג ובאמת יותר הו"ל להקשות כן על הש"ס פ"ג דכתובות דס"ל דתחלתו באונס וסופו ברצון אסורה ופריך דלא נחפשה אסור' הא נתפשה מותרת היכי משכחת לה ומהו פריך נימא כה"ג שעשה לה כישוף ולא היתה בת דעת ולא שייך לומר דהוי סופה ברצון אך באמת לק"מ דבזה כיון דאינה בר דעת פשיטא דמותרת ולא צריך קרא להשמיענו זה כיון דהיתה אז פטורה מכל המצות ולית דין צריך בושש וחשש כלל וא"צ בזה אריכות רק עיקר החקיר' השייך בזה הוא מה שעומד לנגדינו דברי הרמ"א בשם י"א בסי' קע"ח דאם נתייחדה אינה נאמנת לומר נאנסתי דאבדה המגו שלה:

והנה בפשיטות הי' נראה כיון דרוב הפוסקים לא ס"ל כר"ש בזה וחולקין עליו ודאי אין מוציאין אשה מבעל' בשביל דעת הר"ש וא"צ בזה לאריכות כלל מיהו אם בידינו לומר דכ"ע מודים בזה והוי מלתא דהיתרה לכ"ע ודאי מה טוב ומה נעים. והנה כבר נשאלתי על כיוצא בזה במדינת אונגרין בשנה העבר והארכנו שם בפלפול עצום בעזה"י והעליתי שמותרת לכ"ע אף לר"ש מקצת הטעמים שייכין גם כאן ומקצתן אין שייכין כאן:

וכעת נעיין באומר הבא מן החדש דהנה לכאור' דברי הר"ש אין מובנין כלל דמה בכך דנתייחדה ואתרע חזקתה סוף סוף יש לה מגו ולמ"ל החזק' כיון דיש לה מגו והמגו להיכן אזל וכבר הרגיש בזה הפ"י בכתובות והעלה שם דעיקר החשש שלו הוי שמא הוי סופה ברצון והנה אני בחשוב' הנ"ל כתבתי בזה מסברא דנפשאי בעזה"י בתוספות ביאור ואח"כ מצאתיו בפ"י שהרגיש בזה ולפ"ז הי' מקום להיתר בזה אף לדעת ר"ש דתינח היכי דהית' בר דעת שייך לומר דחיישינן ליצרה אלבשא והוי סופה ברצון אבל היכי דלא היתה בת דעת ואומרת דתיכף כשהרגיש' פירש א"כ לא שייך לומר דהוי סופה ברצון וגם לא ליצרא אלבשה ובפרט לפי מה שהסברתי בתשוב' הנ"ל תירוץ הפ"י דלכך אין לה מגו דהוי כמגו בדדמי די"ל דלה משמע כיון דהוי תחל' באונס אף דסופ' ברצון נחשב לה כאונס ובפרט ובעלמא הוי כן באמת רק כאן כיון דנתייחדה תחלה גרע וא"כ הוא יש לומר דלא משמע לה איסורא בכך וסוברת דזה נחשב הכל באונס ואם כן לא שייך מגו דהרי סבורה לומר האמת והוי כמגו בדדמי וא"כ תינח היכי שעכ"פ היא אומרת שהיתה בת דעת מתחלה ועד סוף וידעה בשכבו ובקומו רק דאומרת דהוי באונס בזה לא שייך מגו דהוי בדדמי אבל אם אומרת דלא היתה בת דעת בשכבו וכשהרגישה פירש מיד א"כ ע"ז שפיר יש לה מגו ונאמנת ע"ז ושוב לא שייך לחוש דלמא הוי סופו ברצון דהרי אומרת דפירש מיד כשהרגישה מיהו לולי דברי הפ"י הי' נראה לומר בטעם ר"ש כך דהנה ראיתי במכתב רו"מ הרגיש על רבינו יונה המובא בסי' ס"ח דאם טוענת משארסתני נאנסתי נאמנת והקשה רו"מ ע"ז מדברי מהרי"ק שורש קכ"ט שהוכיח מדברי רמב"ם פרק א' מנערה בתולה הלכה א' דבעיר לא שייך כלל טענת אונס דהו"ל לצעק והביא גם בשם נו"ב מה"ת שהרגיש ג"כ בזה והנה לכאורה הי' נראה לי כוונת רבינו יונה באומרת נאנסתי היינו שאומרת תרוייהו שנאנסה וסבורה היתה כיון שהיא אנוסה ואין בידה עבירה אינה מחויבת לצעוק והוי אומרת מותר וע"כ לא כתב מהרי"ק דבאומרת מותר אסורה לבעל רק אם זנתה ברצון דאז שייך לומר הטעם דעכ"פ כיונה למעול מעל באיש' אבל אם הוי באונס א"כ למעול מעל לא כיונה דהרי הוי באונס ומה דלא צעקה על זה היתה אומרת מותר וסברה דאינה מחויבת לצעוק והרמב"ם מיירי לענין בתולה וקנס דהוי משום פגמה בזה לא שייך אומרת מותר דהרי ידעה דנפגמ' והוי לה לצעוק לכך היא בחזקת מפותה וכן המהרי"ק מיירי כה"ג אבל בבעילה דאין לה פגם בביאה זו רק מכח באיסור י"ל שפיר באומרת מותר וסברה דאין לה חיוב לצעוק הוי אנוסה אפילו בעיר והנה בהיותי בזה הוי קשה לי על לשון תורה שאמרה כי ימצא איש נערה מאורסה וכו' ואת הנערה ע"ד אשר לא צעק' בעיר וכו' ואם בשדה מצא' צעק' הנער' המאורס' ואין מושיע לה וקשה הרי בדיני נפשות בעינן התראה ושיתיר עצמו למיתה א"כ במה מחלק בין שדה לעיר. ממ"נ אם לא התרו בה פטור' אף בעיר אף שלא צעק' והוי רצון סוף סוף לא התרו בה ופטור' ואם התרו בה וקבל' התרא' א"כ חזינן דעושית ברצון דהרי אומרת ע"מ כן אני עושה וא"כ מה זה שאמר צעק' הנער' וכו' הרי קיבל' התרא' וחזינן דאומרת דברצון עושית והנה לדידן דקיי"ל תחלתו באונס וסופו ברצון פטורה ומותרת הוי א"ש די"ל דבשד' אף דעכשיו קבלה התרא' ואומרת דרצונ' בכך יכול' לטעון דתחל' הוי באונס רק דיצרא אלבשה אח"כ ולזה קבלה התראה אבל בעיר הוי חזקה דגם תחלה הוי ברצון כיון דלא צעק' אך למ"ד דתחלה באונס וסופו ברצון אסורה ולא ס"ל הך סברא דיצרא אלבשה ממילא חייבת מיתה ג"כ אם ידעינן דהוי סופה ברצון א"כ מה חילוק הוי בין שדה לעיר אך נראה דמזה יהי' ראי' לדעת מהרי"ק דסברה שמותר לזנות אסורה דכיונה למעול מעל ולכך אבוה דשמואל נמי מודה דתחלתו באונס וסופו ברצון אמרינן יצרה אלבשה והוי אונס מיהו עכ"פ כיון דהיא עשתה ברצון כיונה עכ"פ למעול מעל באישה ולכך לאסרה על בעלה הוי רצון אבל לענין מיתה נחשב אונס וא"ש ולפ"ז י"ל דברי רבינו יונה שלא תחשה עליו מן הכתוב דבעיר לא שייך אונס די"ל דודאי הך סברא דלא צעקה אינה הוכחה גמור' רק הכתוב מיירי דעכשיו הוי ברצון וקיבלה התרא' וא"כ ראוי לילך בתר חזקה דהשתא לומר דגם תחלה הוי ברצון רק כיון דיש לה חזקת כשרות דמעיקרא א"כ חזקה דמעיקרא עדיפא בכל דוכתא מחזקה דהשתא ולכך בשדה אמרינן דהוי באונס אבל בעיר דהוי חזקה דאם היתה באונס היתה צועקת א"כ אם מצטרפת הך סברא זו מדלא צעקה לחזקה דהשתא הוי חזקת כשרות חדא במקום תרתי לכך חייבת מיחה אבל רבינו יונה מיירי אם גם מתחלה ועד סוף טוענת נאנסתי לא דחינן טענתה בשביל הך אומדנא דלא צעקה וא"ש ולפ"ז י"ל זה כוונת ר"ש ולא לחנם נקט הרמ"א בלשונו אשה שנתייחד' עם אנשים בדרך ולא נקט עם איש אחד בדרך דבהרבה לא שייך יחוד אך הכונ' דקמ"ל דוקא אם היו הולכים הרב' באותו דרך והיא נתייחד' עם א' בענין שאם צעקה הי' לה מושיעין בזה אתרע טענתה שהיתה אנוסה דהי' לה לצעוק והוי כמגו במקום אנן סהדי ולכך בהצטרף תרוייהו מה דאתרע חזקתה מה דנתייחדה ובצירוף הוכחה דלא צעקה בזה לא מהני מגו דהוי כמגו במ"ע מדלא צעקה אבל אם נתייחדה רק עם אחד בענין דלא הי' בידה לצעוק אף דנתייחדה נאמנת במגו וא"כ ה"נ בזה כאן דעשה לה כישוף ולא הי' בידה לצעוק ותיכף כשנעשית בר דעת פירש ולא שייך לומר דהי' לה לצעוק מודה הר"ש דנאמנת במגו:

ועוד נראה דהר"ש לא קאמר רק בידוע דנתייחדה בתחלה אז תיכף טרם שהי' הזנות כיון דיצאה זמן מה מחזקה מקודם וגם אז בעת שנתייחדה נולד לנו ספק תיכף שמא תזנה אח"כ ולהבא לא מהני חזקת כשרות דהוי כמו שמא ימות דחיישינן וכיון דנולד לנו ספק תחלה שמא תזנה והוי אז שור שחוט לפניך לכך כשמודית שזינתה אינה נאמנת לומר שהי' באונס כיון דיצאה זמן מה מחזקה תחלה גם הרי שור שחוט לפניך בלא טענותיהן עיין רפ"ב דכתובות אבל אם נודע לנו שנתייחדה רק היא אומרת שנתייחדה וזנתה באונס אז כיון דלא יצאה זמן מה מקודם מחזקה גם בלא דבריו לא הי' לנו ספק כלל שמא זנתה ואין שור שחוט לפניך בזה מודה הר"ש דנאמנת במגו ועוד י"ל דזה דומה למ"ש הש"ך בסי' ק"ח בחו"מ לענין מגו במקום חזקה דיש חילוק בין עיקר החזקה או לא וכן הדין בסימן ע"א במגו במקום עיקר הנאמנות כן י"ל בזה ע"כ לא אם ר"ש רק אם יש עדים שנתייחדה דליכא מגו על עיקר היחוד רק לומר שלא נבעלה בזה לא מהני לה המגו אבל אם אין עדים שנתיחדה ויש לה מגו על עיקר היחוד מודה הר"ש דנאמנת ולמעט בפלוגתא עדיף ובזה יהי' שוין הר"ש והרבינו יונה דס"ל בטוענת ברי משארסתני נאנסתי נאמנת דרבינו יונה מיירי בלא ידוע שנתייחדה מקודם והו"ל