נדרי זריזין חלק ב שסז

להיות כן ולכך אומרים לו שידע כי אפי' אם יתברר שהוא שקר נמי לא יחזור וגומר ומגרש לחלוטין והב"ד נמי אין כופין אותו שלא כדין דהרי הם כדין עושין דלפי דבריו הדין נותן לכוף אותה וכשכופין אותו אומרים לו שיאמר רוצה אני ומגרש בכל אופן דאפי' אם הוי שקר נמי לא יחזור ולא הוי גט מעושה שלא כדין כי זה נקרא רק אם הב"ד עושין שלא כדין וכופין במקום שאין להם לכוף אבל אם הב"ד עושין כדין כגון הכא דכיון שהיא אומרת כן הוי הדין כן דבטוענת כן על הב"ד לכוף וא"כ הכפי' של הב"ד הוי כדין רק שנאמר שהיא משקרת בזה אינו נופל בדין גט מעושה רק בדין גט בטעות דאם הי' ידוע שמשקרת לא הי' כופין וכיון דלא כפלי' לתנאו ואדרבא אומרים לו לגרש בכל אופן דאף אם יהי' שקר יחול הגט ולא נחשב גט מעושה דהכפי' ראוי דדלמא אמת כדבריו ומכל מקום אולי שקר הוא אז אומרים לו לגרש בכל אופן וליכא חשש איסור אח"כ. ובהכי י"ל מה שהקשו הכל איך למשנ' אחרונ' חששו לעיני' נתנה באחר איך יש כח בידם להפקיע איסור תורה בקום ועשה ולפמ"ש י"ל כך דודאי חשש דעיני' נתנה באחר הוי חשש מדין תורה ומן התור' הוי ראוי לחוש לו רק דלמשנ' ראשונ' קודם התקנ' שתקנו במגרש משום ש"ר אז לא הוי חשש דענ"ב כיון דאם יהי' כן הגט בטל א"כ לא תעשה כן שתהי' באיסור כל ימי' ולכך האמינו לה אף אח"כ שתקנו במגרש משום ש"ר ואיילונית משום תיקון העולם לומר לו דהוי יודע דאפי' אם שקר נמי מגרש ואם כן ה"נ אם יהי' הדין דיוצאת ונוטלת כתובתה נאמר לו לגרש בכל אופן כמו התם ושוב לא תהי' באיסור כל ימי' לכך חזרו לומר דיש חשש שענ"ב כמו דראוי לחוש לו מדין תורה והך חזרו לומר ותקנתא דגיטין שייכין זה לזה כיון דתקנו התם מפני תק"ה חזרו כאן לחוש לענ"ב וא"ש ודוק ואם נימא כמ"ש תחלה די"ל דבאמת הגט בטל רק דנשי לאו דינא גמירי י"ל קושיא הנ"ל בע"א די"נ ע"כ לא אמרינן דאין כח לב"ד לעקור ד"ת בקום ועשה רק אם להיפוך ליכא חשש עקירת ד"ת בקום ועשה אבל בנ"ד הרי אם נימא דנאמנת יש לחוש להיפוך דדלמ' משקרת והוי הגט בטל ותהי' נמי באיסור כל ימי' וא"כ כיון דבין כך ובין כך יש חשש עקירת ד"ת בקום ועשה שוב עכ"פ למה נעשה מעשה בידים עוד לכוף לגרשה שוב נחשב זה שוא"ת ולא נכוף אותו לגרש ונחשב זה עקירת ד"ת בשוא"ת ולא בקום ועשה ודוק:

אך אני בחדושי לנדרים הקשיתי בע"א דלמה הוצרכו חז"ל לתקן שלא להאמין לה ויש חשש שתהי' באיסור כל ימי' אדרבא נאמין לה רק יתקנו לגרשה על תנאי בפירוש שאם משקרת יהי' הגט בטל ויתנה בת"כ ואז כשתשמע כן תדע שתהי' באיסור כל ימי' ואז בודאי לא תעשה כן בשביל חשש דעיני' נתנה באחר ונא יהי' לנו שום חשש איסור תורה יע"ש ושם דברנו אם יש לחוש בזה לומר עביד אינש לאחזוקי דבורא גם לפלגו שם מה שהרא"ש סותר לש"ס דהש"ס נקט ט"א והרא"ש ט"א יע"ש וכאן אין פנאי להאריך יותר ע"כ תשובתי לשואל אחד מלבוב:

ועוד הוי נראה ליישב קושייתו די"ל דזה קשה באמת הרי בש"ס קאמר ט"א מכח חזקה דאין אשה מעיזה ולמה הוצרך הרא"ש לט"א אך י"ל דהוי קשה להרא"ש כיון דיש לה חזקת אשת איש נהי דיש כנגדה חזקה דאין אשה מעיזה אכתי הוי חזקה כנגד חזקה ולזה מתרץ הרא"ש כך דהנה זה נמי הוי חזקה דלא מקלקלה לנפשה וכדאשכחן ביבמות חזקה זו ולכך כיון דאיכא נמי חזקה זו הוי חזקת אשת איש חדא במקום תרתי ולכך נאמנת א"כ תינח בגרשתני דאיכא נמי חזקה דאין אשה מעיזה אבל בהני תלת כגון בהשמים ביני לבינך יש חזקת הגוף ורוב דרוב בני אדם אינן כן ובטמאה אני לך ובנטולה אני מן היהודים יש חזקת היתר דמעיקרא שהיתה מותרת לבעלה עד הנה גם הוי אדרבא חזקת אשת איש שאין הגט מתירה דאם משקרת הגט בטל וא"כ כיון דהוי תרתי לאיסורא אף דיש חזקה דלא מקלקלה לנפשה להיות באיסור כל ימיה לעולם מ"מ הוי חדא במקום תרתי דלא מהני וא"ש ודוק:

בחבורי לאה"ע בסימן הנ"ל בסעיף ו' אין עדים שזינתה וכו' דשמא עיניה נתנה באחר אעתיק מ"ש למשכיל אחד מק"ק סימייאטיש:

תשובה ח הנה ע"ד אשר שאל באשה אחת שהודית שנאנסה מנכרי אחד ובעלה כהן ושאל אם אסורה אי נימא עיניה נתנה באחר והאריך בדבריו לפלפל בדברי הרא"מ שהביאו התוס' סוף נדרים ובסוף כתב כיון דהעיקר כטעם הר"ן דהוי מכח אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' וממילא בנבעלה לפסול לה לא שייך זה ואסורה עכת"ד:

ומאוד נפלאתי עליו שראה באותה סוגיא ולא ראה היטב שהרי זה ש"ס מפורש שם בהני אהלויי וכו' ובהלין נכרי נפטויי וכו' מפורש שם דגם באומרת נבעלה לנכרי לא נאסרה ואמרינן בזה עיני' נתנה באחר וכתב שם הר"ן להדיא דמיירי בכהן יע"ש א"כ מפורש שלא כדבריו ובאמת מה דקשה על הר"ן דבפסולין לא שייך אפקינהו כבר הרגשתי בזה בחבורי למס' נדרים והנה לפי מה שרציתי ליישב שם דברי הר"ן דלא שייך שוי' אנפשי' חד"א רק אם על פי דברי' לבד אסורה אבל אם ע"פ דברי' לבד לא נאסרה רק צירוף דברי הבעל לא שייך שוי' אנפשי' חד"א בזה הי' מקום לדברי רו"מ דכאן הודית בודאי כדבריו לבד שנבעלה לפסול לה וכעת אני רואה שיש להוסיף עוד די"ל דגם שם אם היתה מאמינה לדברי הבעל והיתה אומרת אם אנת לא ודאי חד מנהון הוי בתורת ודאי אז באמת היתה שוי' אנפשה חד"א ואפקינהו לא שיין בזה אבל התם אמרה דלמא חד מנהון הוי א"כ משמע דעדיין הי' ספק בלבה אם הבעל אומר אמת א"כ לא שייך לומר שוי' אנפשה חד"א דבמה תהי' חד"א אם בדבריה האחרונים הרי לא החליטה הדבר בודאי רק בספק וכמסתפקת בדבר ואם במ"ש תחלה עד הנה לא ניערתן וכו' והבעל יודע שהוא לא הי' ובע"כ הנכרי הי' י"ל דלא שייך שוי' נפשה חד"א רק אם באה לאסור עצמה ולא דרך שיחה בעלמא ובהכי עמדתי על לשון הש"ס דבמעשה א' אמר ר"נ עיני' נתנה באחר ולית בי' מששא במלה ובמעשה ב' אמר רק בקיצור עיני' נתנה באחר הוי ולמה האריך ברישא לסיים ולית בי' מששא במלה אך נראה דכוונה כיוון בזה דבמעשה א' תחלה לא אמרה לו דבר רק דאתי' לי' מיא והנה באומדנא דמוכח בלי אמירה ממש ודאי לא שייך בזה שוי' אנפשה חד"א ואין חשש בזה רק כשאמרה אי אנת לא דלמא חד מנהון והנה בזה כיון דאמרה דלמא בלשון ספק אין בזה לשון חתיכה דאיסורא ולכך אמר ר"נ עיני' נתנה באחר ואין ממשא במלה דבגוף המלה אין בו ממשא אבל במעשה השני' כיון דאמרה לו בפה מלא כל יומא לא צערתון בדרך ארץ כי האידנא והרי זה הוי לשון ודאי והוי בזה לשון חד"א רק י"ל כמ"ש התוס' בתירוצם דעיני' נתנה באחר אלים כל כך דיש כח לחז"ל לעקור דברי' מכל וכל לכך אמר דאף דהוי שייכות בזה שוי' אנפשה חד"א מ"מ עיני' נתנה באחר הואי ולא משגחינן על חשש שויא אנפשה חד"א והנה על דעת הרא"מ שהביאו התוס' ותמהו עליו דכל מקום שהוא מוזהר היא מוזהרת הנה כתבנו בזה במ"א כעת נשכח ממני מקומו וכעת נראה כך די"ל דהרא"מ נמי ס"ל כסברת הר"ן דהטעם מכח אפקינהו אך הוי קשה לו קושיא הנ"ל דהרי בנבעלה לה לנכרי ולכהן לא שייך זה ולזה מתרץ כך. דהנה כלל דשוי' אנפשי' חד"א לא שייך רק אם התחלת האיסור הוי על האוסר עצמו דהרי נלמוד מקרא דאת בתי נתתי לאיש הזה ובזה עיקר איסור אשת איש הוי עלי' לכך כל כה"ג דהתחלת האיסור הוי מצד האוסר עצמו בדבורו יכול לעשות לנפשי' חד"א אבל אם התחלת האיסור הוי על אחר רק כיון שהאחר אסור גם הוא אסור א"כ תינח אם באמת אסור הראשון גורר השני עמו אבל אם על ההתחלה א"י לאסור בדבורו דא"י לעשות איסור על אחרים וא"י לאסור פירות חבירו על חבירו וממילא בבטל העיקר בטל הטפל ולכך באיסורי כהונה כיון דכשרות לא נזהרו להנשא לפסולי כהונה רק כל מקום שהוא מוזהר היא מוזהרת אך עכ"פ מוכח דהתחלת האיסור הוי עליו ועל גבו נמשך האיסור גם עלי' א"כ תינח אם באמת הוא אסור אבל לומר דהיא שוי' אנפשה חד"א לא שייך בזה כיון דעלי' א"י לעשות חד"א לכך גם עלי' לא נעשית חד"א בכך לא שייך בזה שוי' אנפשה חד"א ודבר זה נוח לי יותר מן תירוץ הח"צ סי' ק"צ שהביא רו"מ דדבריו אין להם הבנה הרי לפי דבריו אסורה עליו ולפי דבריו גם הוא מוזהר רק שאינו יודע אם הוא אסור בה וכיון שהיא יודעת דגם לו הוי איסור גם היא אסורה ואטו חסרון ידיעה מתיר האיסור ולפי דבריו א"כ אם היא יודעת שהיא גרושה והבעל אינו יודע תהי' מותרת להנשא לו ולא יהי' חייב לה להגיד לו זה ודאי אינו ועוד בש"ס ופוסקים מפורש להיפוך דמפורש בש"ס ופוסקים באה"ע סימן קט"ז ובב"ש דבחייבי לאוין שלא הכיר בה כגון כה"ג באלמנה אין לה כתובה ואמאי הרי כיון שלא הכיר בה אף היא אינה מוזהרת ולמה תפסיד הכתובה ובע"כ דגם בזה יש איסור לו ולה ואם כן הדר' קושי' לדוכתא הרי היא יודעת שאסורה לו לפי דבריו ויש לה איסור וכו':

אך לפמ"ש כיון דעיקר הקושי' מכח דשוי' נפשה חד"א וזה נלמוד מאת בתי נתתי ולכך אמרינן דלא שייך דין זה רק אם התחלת האיסור הוי על האוסר עצמו אבל אם על התחלת האוסר א"י לעשות חד"א לא שייך בזה שוי' אנפשה חד"א ובזה י"ל מה שהקשו התוס' עוד ממה שאוכלת בתרומה די"ל דהרא"מ ס"ל כדעת מהרי"ט דשוי' חד"א הוי מטעם נדר. ולפ"ז בנדר קי"ל בבטל מקצתו בטל כולו. ועיין בשעה"מ בשם בני יעקב שנסתפק אם מתחלה לא חל על מקצתו אם נמי אמרינן כן ולפ"ז י"ל דהוא ס"ל דגם בכה"ג בטל כולו וא"כ ה"נ כיון דלאסור עצמ' על בעלה הוי העיקר איסורו על הבעל וממילא לא שייך בזה שוי' אנפשה חד"א שוב אף לגבי תרומה לא שייך חד"א לכך מותרת אף בתרומה ודוק:

והנה בדברינו הנ"ל אתי שפיר מה דתמוה עוד על הרא"מ איך יפרש גוף הסוגי' דקאמר שם בדק לן רשאי אשת כהן שנאנסה מי יש לה כתובה ופשטינא לי' ממתניתין וכו' אי ברצון מי יש לה כתובה ומ"ט לא פריך אי ברצון איך חזרו לומר עיני' נתנה באחר הרי בזה שוי' אנפשה חד"א והדבר תמוה על התוס' שלא הקשו כן ולפמ"ש א"ש דבזה ידע הרא"מ די"ל כל המקדש וכו' ועיקר תירוצו הוי דלא תקשה מאשת כהן דמוכח בש"ס דנמי אמרינן דעיני' נתנה באחר לזה מתרץ דכל מקום שהוא מוזהר כנ"ל:

והנה נחזור לדינא. דנראה ברור דאף בנדון אם אמרה בבירור לנכרי נבעלתי נמי מותרת מכח עיני' נתנה באחר דאף שהר"ן כתב דלטעם אפקינהו באומרת לפסול נבעלתי אסורה מ"מ