נדרי זריזין חלק ב שסה

בפה ולב ועשי' שייך רק בידים וכך הו"ל לומר כי קרוב אליך הדבר מאוד בידך לעשותו מהו לשון בפיך ובלבבך ולכאורה הי' אפשר לומר דמזה מוכח כמ"ד דעקימת שפתיו הוי מעשה ולכך אמר לעשותו בפה אך למ"ד עקימת שפתיו לא הוי מעשה איך אמר כי קרוב אליך מאוד בפיך ובלבבך לעשותו אך לפי מ"ש הכוונה א"ש דאמר שגם הם יוכלו לעשות התור' אף אם לא נתנה בסיני ולכך אמר כי קרוב אליך מאוד הדבר בפיך ובלבבן לעשותו שתעשה אתה התור' מדעתך ושמא תאמר אם הייתי משיג התור' מדעתי למה נתתי לי את התור' אך הכוונ' הוי כדי להרבות שכר להמקיימין התור' שיטלו שכר יותר ולהיפוך להעניש העובר על התור' כי אם לא יהי' מצווה ועושה לא שייך לענוש אם יעבור על התור' כיון שלא נצטוה על כך אך אם הוא מצווה אז כשעובר ענוש יענש וז"ש ראה נתתי לפניך היות את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע. ובמה נתתי לפניך כל זה היינו אשר אנכי מצוך היום מה שאנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך כו' והרי הי' בידך לקיים בלא צוואה רק מטעם וחיית ורבית וברכך ה' אלהיך בארץ כדי לקבל שכר כפלי כפלים ממה שהי' מגיע לך אם היית מקיים בתורת אינו מצווה ועושה וגם להיפוך ואם יפנה לבבך ולא תשמע הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון ותענש עונש גדול כיון שאתה מצווה שלא לעשות. ובזה נבין מ"ש במדרש וז"ל כי המצוה הזאת הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתור' כיצד מברכין כך שנו חכמים הפותח והחותם בתור' מברך לפני' ולאחרי' ומנין שטעונה ברכה לפני' ולאחרי' שכתיב (תהלים קי"ט) בא"י ואח"כ למדני חוקיך הרי ברכה לפני' ומנין שטעונה ברכה לאחרי' אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שכתוב אחר השיר' וזאת הברכ' מששנה להן את התור' ואח"כ בירך הרי ברכה לאחרי' ד"א אמר הקב"ה אם נזקקת לברכת' של תורה אף אני מברך אותך. שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ד"א רבנן אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התור' לעצמך את מברך מניין שנאמר (משלי ט) כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התור' לא נתתי אות' לכם אנא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן שנאמר איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי אלו החיות ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים מניין שנאמר (ישעי' ו) ויעף אלי אחד מן השרפים א"ל בני ממלאכי השרת היא נפלאת אבל מכם אינה נפלאת מניין ממה שקרינו בענין כי המצוה אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך. הנה להבין כוונת המדרש מה בעי המדרש בזה ובפרט מה שסיים אחר שאמר דרבנן אמרי אם ברכת את התו' לעצמך את מברך שמא תאמר לרעתכם נתתי לכם את התור' מה ענין זה לזה וכי בשביל שאמר אם ברכת את התור' לעצמך אתה מברך וכי עבור זה יטעו שלרעתם נתן התור' אך הענין הוא עפ"י הנ"ל ועפמ"ש בחבורי מכבר בפ' דברים בביאור הפסוק ברכו ה' כל מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו דהנה המלאכים נמי משיגין התור' מדעת עצמן וגם הם מקיימין התור' ומה שהם צעקו ליתן להם התור' היינו שרצו להיות מצווין ועושין ולכך אמרו ברכו ה' גבורי כח עושי דברו שגם מתחלה היו עושי דברו רק שבקשו לשמוע קול דברו ייע"ש:

וכעת אני מוסיף עוד די"ל דכעת ודאי אין המה"ש משיגין כלל התור' אך קודם שקבלו ישראל התור' היו יודעין המה"ש התור' מעצמן רק שנענשו כיון שקטרגו לצוות להם על התור' והרי באמת כבר ידעו התור' ובע"כ שרצו להיות מצווין ועושין ומה הוי ריוח במצווין רק כדי לקבל שכר יותר וא"כ גלוי דעתייהו שהם חפצים לעבוד ע"מ לקבל פרס לכך נענשו שנעלמה מהם התור' ולא יוכלו לקיימ' אף בתורת אינו מצווה ועוש' אבל ישראל כיון שהם לא רדפו ליתן להם התור' רק הקב"ה נתעורר עליהם כביכול מעצמו ליתן להם לכך מוכח שלא הי' כוונתם ע"מ לקבל פרס לכך זכו ליתן להם התור' ומכל מקום לא נעלמה משכלם בעצמם שגם בשכלם יכולין להשיג התורה:

וז"ש המדרש כאן דהנה אם לא הי' ישראל משיגין התור' מעצמן ודאי דהית' נתינת התור' טוב' בלי ספק שהרי לולי זה לא היו יודעין לקיימ' ולא היו מקבלין שכר ונהי שלהיפוך אם עוברין נענשין מ"מ הוי קרוב לשכר יותר מלהפסד אבל אם היו משיגין התור' מעצמן שוב נרא' שנתינת התור' הוי לרעה כי שכר היו מקבלין אף שלא היו מצווין ועונש לא היו נענשין כי לא שייך עונש באינו מצווה דאין עונשין אלא מזהירין וא"כ הי' נרא' דנתינת התור' הוי לרע' אך זה אם אינו מצווה ועוש' עדיף ממצווה ועוש' אז מוכח דנתינת התור' הוי לרע' רק עבור העונש אבל אם אינו מצווה גרע ממצווה ומצווה עדיף אז הוי נתינת התור' לטוב' וז"ש כאן דהנה הנ"מ ביניהם הוי אם לברך על התור' כמו שמברכין נותן התור' ואם התור' הוי הנתינ' לטוב' לנו שייך לברך על כך ולכך א"ש שבלא הפסוק זו לא הוי ידענו שישראל יכלו להשיג את התור' מעצמן וא"כ פשיטא דהוי נתינת התור' לטוב' להם ואז פשיטא דיש לברך על כך אך כאן כיון דאמר כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו משמע שגם זולת הקב"ה היו משיגין התור' מעצמן א"כ הוי ס"ל דאינו מצווה עדיף ממצווה ואין תועלת בנתינת התור' רק עבור העונש וא"כ אין ראוי לברך על כך ולכך שאל המדרש הלכ' זו דאיזהו מהם עדיף אם נימא דאינו מצווה עדיף ואין ראוי לברך על התור' או נימא דמצווה עדיף וראוי לברך על התור' וז"ש המדרש רבנן אמרי אם ברכת את התור' לעצמך את מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ולפמ"ש יומתק דהנה לשון ירבו ויוסיפו לא שייך רק במי שיש לו העיקר בלא"ה בזה שייך לומר דירבה ויוסיף לו עוד יותר אבל מי שגם העיקר אין לו כלל לא שייך בו רבוי ולשון הוספ' וא"כ הרי בלעדו ית' לא הי' להאדם חיים רגע חדא וכן זולת התור' נקראו מתים וא"כ אין חיים כלל רק ע"י התור' ואיך אמר ויוסיפו לך שנות חיים אך לפמ"ש א"ש דאמת דזולת שהי' הקב"ה מצווה על התור' היו ישראל עצמן מקיימין וא"כ הי' להם חיים של עצמן ע"י קיום התור' שלהם רק מה שנתן הקב"ה התור' כי בזה יקבלו שכר יותר דגדול המצווה כו' ולכך כי בי על ידי מה שאני נתתי לך התור' ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים מותר על שלך שהי' של עצמך וז"ש רבנן כי מי שאינו מברך על התור' גלי דעתי' דס"ל אינו מצווה עדיף ולכך הוי נתינת התור' רק עבור העונש וא"כ נדון כמדתו ואינו מקבל שכר רק כאינו מצווה אבל אם מברך על התור' מגלה דעתו שמצווה עדיף זה מקבל שכר יותר וז"ש אמרי רבנן אם ברכת על התור' לעצמך את מברך שגורם אתה לך טוב' שתקבל שכר יותר וראי' שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים מוכח דמצווה ועוש' עדיף ולכך אמר מאן יימר דמצווה עדיף דלמא אינו מצווה עדיף והנתינ' הוי רק לרע' עבור העונש וז"ש שמא תאמר לרעתכם נתתי לכם התור' נתתי דייקא כיון שגוף התור' הייתם משיגין מעצמיכם א"כ לרעתכם נתתי לכם התור' רק כדי להיות נענשין לכך אמר לא כן הוא כי לא נתתי התור' אלא לטובתכם. כדי להגדיל שכר יותר כי מצווה עדיף מאינו מצווה וראי' על כך שהרי המה"ש נתאוו לה ורדפו לצוות להם על התור' ואם הי' הצווי רק לרע' למה רדפו הם אחרי' ואין לומר דלכך בקשו הם התור' מכח דלא ידעו אותה תחל' אך ז"א דהנה בפ"ק דשבועות דף ה' איתא שם ונעלם מכלל דידע בה עד השתא ופריך הש"ס והאיכא ונעלמה מעיני כל חי מכלל דאיכא דידע בה והכתיב ולא ידע אנוש ערכה כו'. אך הנה המדרש מפרש כך דבאמת קודם מתן תורה הי' יודעין המה"ש התור' דהש"ס דילן מפרש, ונעלמה מעיני כל חי קאי על האדם למטה לכך קשה לו שפיר על איזה שעה קאמר ונעלם אם אחר שעמדו על הר סיני אינה נעלמה עוד ואם על קודם שעמדו על הר סיני אז נאמר לא ידע אנוש ערכה אך המדרש דמפרש ונעלמה מעיני כל חי קאי על המה"ש מפרש כפשוטו מדכתיב ונעלמה מוכח דידעו בה תחל' והיינו דהמה"ש הוי מהיפוך אל היפוך דקודם מתן תורה היו יודעין המה"ש התור' ומה שכתיב לא ידע אנוש ערכה היינו דאנוש לא ידע ערכה אבל מה"ש ידעו בה תחל' אך כשעמדו על הר סיני אז המה"ש עבור שרדפו לקבל נענשו בזה ששכחוה וישראל שעמדו על הר סיני תיכף פסקה זוהמתן וטרם שקבלוהו השיגוהו מעצמן את התור' ולא היו צריכין עוד לקבל כמ"ש בחדושי אגדה במאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התור' דיינו עיי"ש. וז"ש שהרי המה"ש נתאוו לה ליתן להם ואין לומר דהם בקשוהו מכח דלא ידעו אותה תחל' אבל אם היו יודעים תחל' לא היו רודפין אחרי' זה אינו שהרי כתיב ונעלמה מהם וכיון דכתיב ונעלמה מוכח דידעו בה תחלה ואין לומר דקאי על האדם רק על המה"ש וכיון דכתיב ונעלמה מכלל דידעו בה מעיקרא א"כ למה בקשוהו בע"כ מוכח דמצווה עדיף מאינו מצווה לכך בקשו אותה לצוות להם כדי לקבל שכר ולכך אמר הקב"ה ממה"ש נעלמה עבור שרדפו אחרי' ליתן להם אבל מכם איננה נעלמה רק אתם משיגין אותה מעצמיכם כיון שלא רדפחם אחרי' ומה שנתתי לכם הוי כדי להרבות שכרכם יותר וז"ש שנאמר כי המצוה הזאת כו' ומזה מוכח דיכולין ישראל להשיג התורה אף בלי שמיעה וא"ש ונכון בעזה"י. והנה בזה נבין מה שדרשו חז"ל בנדרים בפסוק מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אלא אר"י אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה וכבר תמהו הכל בזה למה נקט דוקא שלא ברכו בתורה תחלה אך נראה דהנה החוטא בחטא שאינו משיגו עפ"י השכל אין ענשו כל כך מהחוטא במה שהוא עצמו מבין שהדבר ראוי ונכון והוא עובר עליו כי כיון שהשכל מחייבו לעשות ודאי הי' ראוי לו להיות נמנע מעשותו ואם לא עשה כן עונשו גדול וז"ש המדרש בפ' בראשית בפסוק והנחש הי' ערום מכל חית השדה וז"ל הד"ד יוסיף דעת יוסיף מכאוב דהנחש הי' ערום מכל ארור מכל והכונה נמי ע"ד הנ"ל כיון שהי' בו חכמה והבינה הדבר שמן הראוי הוא שלא לאכול מעץ הדעת ואעפ"כ הסיתה אותם לאכול הוי עונשה עונש יותר חזק שידעה השקר ואעפ"כ שקרה ואמרה כי יודע אלהים וכו' ולכך ה"נ אם לא היו משיגין התורה מדעתן לא הי' להם עונש כל כך אם היו עוברין על התורה אבל אם השיגו התורה מדעתן שמן הראוי לעשות כן ואעפ"כ חטאו הוי עונשם יותר חזק ולכך אמר שהם עשו תרתי דסתרי אהדדי דהנה אם לא הי' סיפוק בידם להשיג התורה מעצמן ודאי דראוי לברך על התורה דנהי שמצד אחד יומשך עונש הרי מצד השני יש שכר והשכר יותר מן העונש דמדה טובה מרובה והשכר הוי נצחי והוי מקרוב לשכר ורחוק להפסד וראוי לברך על התורה ובע"כ מה שהם לא ברכו בתורה תחלה מכח דאמרי דהיו יכוין להשיג התורה מעצמן בלי שמיעה וס"ל דאינו מצווה גדול לכך הוי ס"ל דלא