נדרי זריזין חלק ב שסד

ושוב ליכא חזקה והו"ל לשיל"מ כיון דאפשר שישאל לכך א"ש דהש"ס בנדרים מיירי לענין תערובות בזה לא נחשב דשיל"מ תרומה אבל הכ"מ מיירי לענין גדולי תרומ' בזה שפיר הו"ל דשיל"מ ודו"ק והש"ס פ"ק דשבת דקאמר משום גזרה דתרומ' ביד כהן א"ש דהתם מונה י"ח דבר ואותו י"ח דבר מפורש שם דרבו ב"ש על ב"ה ושמונה עשר דבר גזרו בו ביום וא"כ מוכח דב"ש גזרו אותן ח"י דבר ולכך א"ש דהרי ב"ש לשיטתם דס"ל אין שאלה בהקדש וה"ה בתרומ' לכך לדידהו לא מצי למימר מכח דבר שיש לו מתירין לכך מוכרח לומר מכח גזרה אבל לדידן דקיי"ל דיש שאלה הוי טעמא מכח דהו"ל דשיל"מ כן נראה לי נכון בעזה"י:

ומה שהקשה על הרשב"א מכח הואיל כבר הראיתי לו דבספר החיים ה' לולב סי' תרמ"ט הרגשתי בזה ובחבורי לנדרים שם קצרתי בסוגיא זו וציינתי לעיין בספר החיים ובהשמטות כת"י לש"ס הארכתי בזה ואין פנאי לחפש אחר ההשמטות כי רבים הם בעזה"י:

ומה שהקשה על הסוגיא למה לא ישלם לו הגנב כולו בטבל שלא הורמו הרי חטה אחת פוטרת את הכרי הנה גם זה לק"מ מכמה טעמי לא מבעיא לדעת הנו"ב מה"ת והוגד לי שגם בתוס' רי"ד פ"ב דקדושין מבואר כן דאף דחטה אחת פוטרת הכרי היינו להפקיע האיסור מ"מ נתינה לכהן בעינן כדי נתינה מן התור' דהיינו אחד מנו"ן וכו' א"כ פשיט' דא"ש אף גם אי נימא כפשוטו הרי עכ"פ אם מפריש תרומ' יותר מחטה אחת הוי כולו תרומ' מן התור' וכיון דרוב ב"א מקיימין מצות דרבנן א"כ בודאי מן הסתם הי' מפריש כן ובפרט דהוי רוב ומן הסתם הי' עושה כן א"כ הוי זה נהנה וזה לא חסר ופטור ובר מן דין ודין אין התחלה לקושיא זו כיון דמדרבנן אינו של הבעלים ודאי דפטור מלשלם ומה דמיון הוא זה לפלוגתת הב"י ור"י לענין קדושין דהתם שתתקדש האשה בקנין דרבנן י"ל דלא נעש' מדרבנן דאורייתא ואינו קדושי דאורייתא אבל להפקיע ממון מרשות בעלים זה ודאי הוי נון התור' דהפקר ב"ד הפקר ועוד אף אם לא נעשה של תורה כיון דעכ"פ מדרבנן אינו שלו פטור מלשלם דלענין ממון ודאי אזלינן בתר דרבנן וז"פ:

ועוד הי' נראה ליישב קושייתו הראשונ' על הר"ן מדברי התוס' בגיטין דהרי בלא"ה דברי התוס' צריכין ביאור במ"ש דמוקמינן ני' אחזקה שלא ישאל ולמה בשבוע' שאוכל ככר זה ועבר היום ולא אכלה דמחשבינן לי' ה"ס ומ"ט לא נימא נמי דמוקמינן לי' אחזקה כמו דלא אכלו עד עתה כן לא יאכלנו עוד. ואעפ"כ אמרינן שמא יאכלנו אח"כ א"כ גם בשאלה נימא כן אך א"ש דכוונת התוס' הוי רק כיון דרואין ששותה יין בלי היתר אם הי' דעתו לשאול הי' שואל עליו קודם שתי' ומדלא שואל עליו ושותה כך בזה הוי חזקה שלא ישאל עוד אח"כ אבל כל דלא חזינן הוכח' לא שייך חזקה הן אמת דלפ"ז יהי' ראייתם תמוה מה שהביאו מזה ראי' לבטלו מבוטל דלא הוי ה"ס דשם לא חזינן הוכח' לזה ועכ"פ דברי הר"ן יש לומר כך דהתם כיון דשתה ולא נשאל לכך מוקמינן לי' אחזקה אבל היכי דלא שייך הך הוכחה שפיר יש לחוש לשאלה ואתי שפיר ונכון:

ומה שהקשה רו"מ במעילה דף ז' במ"ש שם כגון שעומד לאיבוד ופירשו התוס' דהיינו שזרקו בפי כלב והקשה רו"מ דהרי חיי"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי הנה לא ידעתי מה קשיא לי' הרי להס"ד הוי ניחא לי' דמחשבין אף על מה שכבר נאבד א"כ בע"כ דשאני מחשב' דזה מהני אף אם אינו בעולם כלל ממש והוי ניחא לי' כן רק דפריך מנשפכין ולזה מתרץ כך דדוקא באם אינו בעולם כלל באמת על זה אין מחשבין אבל אם הוא בעולם נהי דמדינא נחשב כליתא מכח כל העומד לשרוף מ"מ לענין מחשב' לא משגחינן בכל העומד רק כל דהשתא ממשו קיים מחשבין עליו והרי כן אומר בש"ס בפירוש דכל העומד לאבוד מחשבין עליו מוכח דבזה לא מהני כל העומד וז"פ:

ודרך פלפול קצת י"ל טעמא דמלתא לפמ"ש בכמה דוכת' ובספר החיים סי' תרמ"ט בקונטרס לקיחה תמה שכתבנו דלכך ס"ל לרבנן דלא אמרינן כל העומד לשרוף וכו' כיון דבידו שלא ישרפנו וא"כ לא נחשב עומד לכך וא"כ נהי דר"ש ס"ל דאמרינן כל העומד היינו רק אם נימא דלא נחשב כשרוף יהי' לטובתו אז לא מהני לומר מכח דבידו לעבור על ד"ת יועיל לזכותו שיחשב בעין ולא כשרוף רק לטובתו אזלינן בתר דין תורה דבעי שריפה ועומד לשרוף כשרוף דמי אבל אם מה שיהי' נחשב בעין הוי לחובתו כגון בזה שאם תחשב בעין יהי' פיגול בזה לחובתו שפיר מהני הך סברא כיון דבידו שלא לשרפו נחשב בעין לחובתו ולכ"ע לא אמרינן בזה דכשריף דמי וזה כלל נכון לפענ"ד ויש בזה מקום לחדש הרבה עפ"ז אך אין הזמן גורם כי אין ראש כל איש עליו על נכון בימים הללו המקום ירחם עלינו ועל שארית עמו ישראל ושלומו ושלום תורתו יגדל נא כנפש ידידו נצח:

ומה שחזר רו"מ והעיר על מ"ש דהטעם כיון דמצוה לתשולי בודאי יהי' ולא מהני חזקה וע"ז שאל א"כ הרי בנזיר נמי הוי מצוה ולמה כתבו התוס' דהוי חזקה הנה ה' יודע כי הי' בדעתי לבאר זה ובהחפזי נשמט זה מן הכתב וכוונתי על סמך תירוץ הזה שכתבתי דלענין ה"ס שאני דבעדים תליא מלתא והם בדעתם סומכין על החזקה כיון דלא שאל עד הנה לא ישאל עוד והם אין מחלקין בין להבא או לשעבר רק הם בדעתן סומכין על החזקה ואין ספק בלבם וגם י"ל דהכ"מ יסבור כסברא שכתבתי דהתם שאני כיון ששתה ולא שאל לכך הוי חזקה שלא ישאל עוד אבל בלא"ה לא מהני חזקה להבא היכי דהוי מצוה ואין הכ"מ משועבד לדברי התו' דלא ס"ל כן עכ"פ דבריו אפשר לפרש כן ז"ז אין להאריך דברי ידידו הנ"ל דף פא תשובה ג גמרא רבינא אמר שלא ברכו בתורה תחלה דאמר ר"י אמר רב וכו' עד מהו ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה עיימ"ש בזה ביאור נכון בעז"ה בחבורי לתורה פ' עקב בפסוק והשתחויתם להם (בשנת תר"א ייע"ש) וראוי להעתיקו כאן בעזה"י:

בפסוק והשתחויתם להם בילקוט וז"ל להם אתם משתחוים ולי אין אתם משתחוים הד"ד וישתחוו לו ויזבחו לו וכו' והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בזה בכמה אנפי בעזה"י ובפ' כי תשא בפסוק וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו ייע"ש וכעת נראה כך דהנה יש עבודה או הודאה על העבוד' והודא' דהנה יש הודא' אחת שאנו מהללים שמו ית' ומפארים שמו וחוץ מזה צריך ליתן הודא' לו ית' על זה גופו שזכינו להודות לו ית' והוי הודא' על הודא' וכמו שנתקן במודים דרבנן מודים אנחנו על שאנו מודים לך וכו' וכן ראוי להיות עבוד' על עבוד' דעבוד' אחת הוי לו ית' קיום גוף המצוה והתור' ועוד ראוי להיות עבוד' מיוחדת להיות גמול ותמור' על שזכינו ובחר בנו לעבדו ולכך נאמר כמה פעמים ויקדו וישתחוו ותרתי למ"ל אך לפי הנ"ל א"ש דהוי השתחוואה והודא' על השתחוואה. והנה בזה נכון משחז"ל בפסוק על מה אבדה הארץ שדבר זה נשאל לחכמים וכו' ונא פרשוהו עד שפירשה הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי מהו ונא הלכו בה שלא ברכו בתור' תחלה וכבר תמהו על זה למה לא ידעו עד שפירשה הוא ית' וגם למה יהי' העון גדול מה שלא ברכו בתור' תחלה יותר מכל העונות אך נראה דהנה אחז"ל בפ"כ דביצה ויעבדו ה' ולא עבדוהו מהו ולא עבדוהו אפי' בשותפות אמר הקב"ה הלואי יעשוני בני כהדין גרמיזא הזה שבא באחרונ' הרי מוכח מזה שהוא ית' אומר שאם הי' עובדין לו בשותפות לא הי' מקפיד רק שלא עבדוהו אפי' בשותפות אך באמת זה דבר נמנע לומר שלא עבדו לו ית' אפי' בשותפות אך הענין הוי כך דהנה ברכת התור' הוי הודא' על העבוד' כמ"ש בנוסח הברכה. אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וא"כ הוי הודא' על הודא' ולכך הנה זה הוי המחייבם שלע"ז היו משתחוים ונותנין הודא' על שזכו לעבדה והוי עבודה על עבוד' ואותו ית' אף שעבדוהו אבל לא נתנו עבוד' על עבוד' ולא החזיקו לו ית' טובה כל כך א"כ לא השתוו אותו ית' להבדיל שוה לע"ז ולא תהא כהנת כפונדקית א"כ לא עבדוהו אפי' בשותפות השוה ולא הי' שותפות שוה לכך זה שחייבם וז"ש חו"ל דשאלו לחכמים ולנביאים על מה אבדה הארץ ואף שחטאו הרי הוא ית' אומר ולא עבדוהו אפי' בשותפות. משמע שאם היו עובדין לו בשותפות לא הי' מקפיד והרי באמת עבדוהו בשותפות ולמה אבדה לכך אמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי וכו' ולא הלכו בה שלא ברכו בתור' תחלה ולא נתנו הודא' על הודא' א"כ אינו שותפות השוה דלע"ז נתנו הודא' על הודא' וז"ש כאן דהנה התחיל לומר והשתחויתם להם וקשה למה זכר ההשתחוואה עבוד' בפ"ע וחז"ל הרגישו בזה והילקוט מפרש כך דקמ"ל דבאמת אף שיעבדו ע"ז מ"מ אם יעבדו גם לו ית' יהי' בשותפות והרי הוא ית' אומר שאם עבדוהו בשותפות לא היו נענשין לכך אמר דכאן לא הי' השותפות שוה דוהשתחויתם להם דלהם אתם משתחוים ונותנין עבוד' על עבוד' ולי אין משתחוים ליתן הודא' על הודא' א"כ לא הוי כהנת כפונדקית וז"ש לראי' דהרי בעגל כן הוי דשם הוי ודאי בשותפות דהרי אמרו אלה אלהיך ישראל ואמרו חז"ל ששתפו ש"ש ודבר אחר וא"כ למה נענשו. אך שאמר הקב"ה התירוץ מפורש דוישתחוו לו דלו נתנו הודא' על הודא' ולי לא נתנו הודא' על הודא' ולא ברכו בתור' תחלה ואינו שותפות השוה וא"ש והבן ועיימ"ש בעז"ה בפ' ראה כי יקום בקרבך נביא עפ"י הנ"ל ייע"ש:

ובחבורי לתורה פ' נצבים שנת תקפ"ה כתבנו בזה:

בפסוק כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך לא נפלאת היא כו' עד ראה נתתי לפניך היום את החיים כו' הנה להבין פסוק זה נרא' דהוא עפמ"ש בכמה דוכתא דישראל כשעמדו על הר סיני השיגו התור' עד שלא נתנה. והי' להם שכל זך להבין מעצמן התור' ומה שציוה להם הקב"ה הי' רק כדי להיות מצווין ועושין כמ"ש חז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ייע"ש. וז"ש כאן כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך לא נפלאת היא ממך אף זולת צוואתי נמי לא נפלאת ממך ולא רחוקה היא כו' והיינו כי קרוב אליך מאוד הדבר בפיך ובלבבך לעשותו דהיינו שאתה בפיך יכול לעשות התור' ולכך דייק לשון לעשותו דלכאור' איך אפשר לעשות